האמת עצוב לי מאד...

lololo7

New member
האמת עצוב לי מאד...

שעת לילה מאוחרת. ניסיתי לצאת למסיבה בפאג,הרגשתי חסר בטחון,הסתגרתי,פחדתי ליצור אינטראקציה עם אנשים כי הרי אני נשא,ובין כה לא ייצא מזה כלום,שוב חזרו בי המחשבות למה זה קרה לי?אני שכל כך נשמר,ומזהיר ומטיף לחבריי,אני שלא עשיתי סקס מזדמן,בסוף אני נמצא במסיבה עם חור גדול בלב ,רגשי נחיתות,ובאסה גדולה. בקושי שרדתי שם שעה,ובדרך הבייתה אני נוהג והדמעות זולגות,ואני אומר לעצמי מה שוב אני אטריד את חבריי? מאוחר מאד למי אני אתקשר לבכות שרע לי.די.גם להם יש חיים למה להעיר אותם?ונכון שהם אמרו ומוכנים מאד ו איתי בכל שעה,אבל כבר שלושה שבועות אני בוכה. חשבתי לנסוע להורים,אבל למה?שהם יבכו איתי?כשעצוב לי גם להם עצוב. עדיף שימשיכו לישון את שנתם...ובאסה לי,עצוב לי,כואב לי....והמילים זולגות ממש כמו הדמעות....ולא רוצה שירחמו עליי ,ואני מנסה לא לרחם על עצמי,אבל האמת שזו פעם ראשונה מתוך 36 שנות חיי שאני מרשה לעצמי להרגיש מסכן. כי אני באמת מסכן. בחלום הכי סיוטי שהיה לי לא חלמתי שאגיע למצב כזה. איפה שמחת החיים שהייתה בי כל השנים?איפה תאוות האושר?איפה הנחמה? לילה טוב....
 

NH15

New member
lololo7 העצוב(זמנית)

בחיי שאני מבין אותך, לפני שנתיים הייתי שם לזמן קצר, אני בחרתי( וממליץ) להעזר בטיפול מקצוע אני הלכתי למס מפגשים אצל פסיכולגית,וטיפול ברפואה משלימה. תוך מס שבועות שינתי כיוון. שלשום הייתי ביום עיון עם קבוצת אנשים שלא פגשנו מס שנים- המנחה התחיל במשפט- רואים עלינו איך עברו השנים חוץ מעל....(אני) שנראה צעיר משנה לשנה- זה היה נחמד לקבל מחמאה, אבל בפנים זה נצחון גדול. איך אני שלפני שנתים הייתי עם CD4 פחות מ50 ולקחתי את עצמי בידיים-וכולם חושבים שאני הכי צעיר ובריא. וזו דוגמא לתרחישים של כמעט כל יום של דברים קטנים שאני מסתכל על העולם -עושה, יוצר, חי ומנצח. משיחות עם חברים אני יודע שאחרים יש סיפורים דומים, אבל לוקח זמן לעבור את שלב ההלם,אבל, קבלה. תן לעצמך את הזמן ולך לעזרה מקצועית אם זה מתאים לך (על תןספי מזון כתבתי בסוף השאלה של נשא נשא-אחת לפני זו) שבת שלום וסוף שבוע חיובי לכולם
 

replay4me

New member
LOLO היקר אך תשקע ברחמים עצמיים .

קראתי את מה שכתבת הבוקר . והרגשתי פתאום רע גם . אני נשא כבר שלשה חודשים , ולרגע לא נתתי לעצמי לשקוע ברחמים ובכאב על ההדבקה . אנחנו כאן בפורום החברים החדשים שלך , לבכי ולצרה . שמחים שאתה מביע ומשתף אותנו .
 

Loki3

New member
קח את הזמן

אתה עדיין למאד מוקדם אחרי הגילוי - מותר לך להתאבל, להיות עצוב ולבכות (בכלל אני חושב שלבכות עוזר...). בכל זאת קיבלת מכה קשה. אני מאחל לך שהחיים יחזרו למסלולם כמה שיותר מהר, אבל תן לעצמך את הזמן. אתה לא חייב להיות גיבור גדול. אם ההרגשה הזו תמשך עוד כמה חודשים אז אולי יש בעיה עמוקה יותר, אבל כרגע טבעי להיות עצוב, ולבכות ולהרגיש מסכן.
 

גבר שקט

New member
ואולי הגיע הזמן דווקא להסתכל על כך אחרת?

ואולי, לולו היקר, זו הזדמנות בשבילך להתסכל על כל המצב אחרת? אולי אתה לא מסכן? אולי אתה לא נמצא בסיוט? אולי אתה מכניס את עצמך לפאניקה? תאסוף את עצמך בנאדם! יש פה ים חברים שמתמודדים עם קושי כזה או אחר, פותרים בעיה אחרי בעיה וחיים חיים שהם בונים מיום ליום. אז נכון, איידס הוא לא סוג של יעד או מטרה נשגבת - אבל היי! זה קרה! אז בוכים רגע, נערכים מחדש וממשיכים הלאה. יש לך עוד חיים שלמים לפניך. 36 שנים חיית כמו שרצית ואולי לא - ועכשיו יש לך הזדמנות ליצוק לחייך תכנים ומידות וערכים וחברים וחוויות ותחביבים והתבוננויות שונות. לא קרה כלום. כמה מחבריי הטובים ביותר (עם איידס) מצאו אהבה טובה יותר, כמה מצאו עבודה טובה יותר, יש כאלה שאוהבים את החיים יותר ויש אחרים שהלכו להתנדב עם חולי סרטן כי הם היו צריכים קצת פרורופורציות בחייהם... בנאדם, קח את הזמן שאתה צריך כדי ללמוד על איידס, קח את הזמן כדי לשוחח על כך עם חברים טובים, קח את הזמן להפיג את הפחד, קח את הזמן כדי לתכנן מחדש - קח את הזמן כדי ללמוד איך לשמוח מחדש, אבל באמת. אבל אתה לא מסכן. ממש לא. בסך הכל מערכת החיסון שלך נפגעה קצת. גם לזה יש פיתרונות. בקרוב תבין שיש במצב הזה גם הרבה עוצמות ותוכל ללמוד על עצמך דברים מפתיעים חדשים!
 

lololo7

New member
תודה

אבל 15 יום זה נראה לי עדיין נורמאלי להתעצב...ואני משתדל לסיים עם העצב כמה שיותר מהר ...
 

נשאון

New member
היי לולו ../images/Emo24.gif

התחלה של כל דבר אינה קלה בין אם זה זוגיות חדשה מעבר למקום אחר או להיות נשא ,מותר להרגיש רע ומותר לפרוק את זה. זה אפילו טוב ויעיל כי זה משחרר , אבל נכון מה לעשות נידבקנו ואנחנו נושאים וירוס בגופינו אז אם כל הרע בוא קבל אותו באהבה תאמין לי זה עוזר. מותר לבקש וגם לקבל אם אתה יודע, אפשר בהחלט להיות קצת ברחמים עצמיים ( זה אפילו נחמד לפעמים) אבל תפנים שפה יהיו לך חברים חדשים וזאת הזדמנות לא של פעם בחיים יש פה אנשים מדהימים תאמין לי מהכרות אישית . אז יאללה ברוך הבא שתף דבר קלל תנזוף תרביץ וגם אז נחבק אותך נשיקות וחיבוקים לילה טוב ....
 

Jony Jerusalem

New member
שלום לולו

לפני שש ומשהו שנים שזה קרה שגיליתי לא יצאתי לשום מקום המון זמן, מקסימום לחבר פה או שם וגם זה לקח לי שלושה חודשים. האמת, לי המצב הבריאותי לא איפשר בהתחלה. בשלב מסויים באו חברים אלי (נשא ובן זוגו הבריא) וביקשו שנמצא לפאב, פעם ראשונה, יצאתי איתם, ישבתי בצד והרגשתי כאילו כל העולם שם מסתכל עלי - מצביע ואומר - יש לו איידס תזהרו, זו הייתה ההרגשה, חזרתי עם הרגשה הכי ב"זבל" שיכול להיות. עבר עוד זמן, ויום אחד אמרתי לעצמי שמספיק עם הבדידות וצריך ללכת להכיר אנשים בזכות עצמי, ללכת לא מתוך נקודת מצב שאני נשא אלא לחשוב שאני עוד אחד מבאי הפאב שאהבתי נורא. הלכתי לשם, האמת, זה יום שלא אשכח כי באותו יום הכרתי את בן זוגי עד היום אבל לא זה העניין כרגע, שבאתי לשם שכחתי מהאיידס לגמרי ונתתי לי ולאנשים להתקרב אלי ואליהם בזכות האדם שאני ותאמין לי זה היה כיף אמיתי כי החלטתי באותו ערב להשכיח מראשי את האיידס ולהסתכל על החיים ועל הבילוי וכל מה שקשור אליו. פתאום לא הרגשתי שונה, למרות שבפעם הראשונה הרגשתי כאילו כולם מסתכלים עלי, הלכתי לשם בהתחלה מתוך החלטה שאני לא שונה מהם רק שיש לי איידס אבל זה לא מונע לדבר, לשתות, להכיר אנשים חדשים וזה היה פשוט כיף. אני מודע להרגשה שיש לך אבל שאתה רוצה לעשות את זה תשכיח את האיידס וצא לבלות, תראה את הדברים היפים שיש באמת, נכון שאולי בפעם הבאה תרגיש מוזר אבל מבטיח לך שאחרי הפעם הראשונה שתראה שאתה בעצם אותו אדם מול כולם ואתה שווה בין שווים שם ותתחיל לדבר, לפלרטט תראה שפשוט זה יעשה לך טוב בנשמה ותרצה עוד ועוד כי תבין שזה המרפא של החיים שלך. בהתחלה זה מאד קשה אבל שתעבור את השלב הזה של הקושי תראה שזה הדבר שיגרום לך לחזור לעצמך. וכמו שאומרים פה כולם את אשר על ליבך תפרוק פה, בשביל זה כולנו פה, זו המשפחה הנוספת שלך שיש לך ותדע, זה כיף שיש משפחה כזו תומכת ואוהבת והלוואי ולי הייתה כזו משפחה בתחילת הדרך, למרות שאז היה פורום גם אבל הוא היה משהו אחר אבל אין כמו מה שקם פה ולדעתי תכתוב ואל תשאיר בבטן כלום, תוציא וגם אם איש לא יענה תדע שהכתיבה היא הפורקן הטוב ביותר לאדם. ג'וני
 

lololo7

New member
תודה

היום יצאתי לפאב,היה לי שוב קשה. מבפנים בכיתי,ניסיתי לשדר בשפת גופי שהכל בסדר. אבל רצו לי מחשבות "רגע אם אכיר מישהו ....לספר לו מיד??? ואם הוא ירצה סקס בפגישה ראשונה או שנייה? אני לא מוכן להיכנס עימו למיטה לפני שהוא יודע. ואם הוא יידע הוא יברח....אז לרמות?לא לספר?" בקיצור נראה לי כל כך רחוק וקשה להכיר מישהו כנשא כאילו נגזר עליי גזר דין בדידות/התנזרות/באסה. אני מוקף חברים ומשפחה,חבריי הסטרייטים סוחבים אותי איתם לכל מקום,אני אומר את האמת שיצאתי לקרב ובאמת עוזר את כל כוחותיי.אבל.... לא יודע. אבל קשה לי....כבר חשבתי להרים טלפון לועד...לא יודע מה זה ייתן לי...
 

Jony Jerusalem

New member
לולו ידידי

ראשית, שמח שקיבלת אומץ ויצאת. דבר שני, שאתה יוצא אל תחשוב על כל זה גם אם זה קשה, תחשוב כמה פעמים יצאת לפאב או למועדון סתם בשביל לנקות את הראש ולשטוף העיניים. אל תחשוב על זה שאולי תכיר ואולי מיטה ואולי. לך תן לדברים לקרות ואם הם יקרו אז תשבור את הראש. לא כל יציאה צריכה להסתיים במיטה, אתה יכול להנות ערב שלם ולסיים אותו בבית במיטה לבד בשלב זה ובלי לשבור את הראש אתה יכול לעשות הרבה דברים בלי לספר כלום לאף אחד, לא חייבים לספר ובטח לא כלכך מה על כלום, זה הסוד שלך, זה הסוד שלנו וזה המתכון. צא, תהנה, אל תחשוב על סקס, תרגיש את האווירה, תשאב אוויר טוב ואווירה נהדרת, תראה חתיכים ותחייך, תחבק אם בא לך, תנשק אין בזה רע ואל תנסה להקדים כל מאוחר. זה מה שאני עשיתי, אמנם יחסית למה שקרה לי ואיך שיצא לי להכיר את בן זוגי זה קרה מהר שהתחילו התמודדויות קשות ויצאתי מזה טוב אבל זה לא מחוייב שזה יקרה על הפעם הראשונה או השניה. צא, תהנה, תחשוב רק על עצמך ותהנה ממה שרואות עיניך ואם יקרה משהו תשבור את הראש אז ותאמין לי שכל עדת החברים פה ישמחו לייעץ לך או לתת לך טיפים ברגע שתצטרך וכולם יעשו הכל על מנת לתת לך את העצות הכי טובות כל אחד מניסיונו ולשמחתי יש גם ניסיונות טובים פה של הצלחות של אנשים שלא כדאי להפסיד את העצות כמו של גיי בייקר שעבר כבר כמה מערכות עם בריאים, כמוני ויש עוד פה. אז חיבוק חזק ויהיה טוב, תן לדברים לקרות, אנחנו איתך ונ.ב. שמח לשמוע שיש לך אחלה חברים
 

lololo7

New member
תודה

כיף לחזור מיום עבודה ולמצוא הודעה כזאת חיבוקים...
 
למעלה