davidukan92
New member
האמת כזו כואבת?
שמעו, אני רושם פה רק במקרים מצערים ואני מרגיש די שבור כרגע...
אני וחברה שלי נמצאים ביחד כבר למעלה משנתיים וחצי והיו לנו מריבות פה ושם אבל כזוג...מאוהבים! ברמה מטורפת!
עכשיו אני לא יודע אם זה ההתחזקות שלה בדת, המריבות של ההורים שלי בבית, הלחץ מהעבודה שלה, הלחץ מהלימודים שלי אבל לאחרונה התחלתי להכנס למצב הכי לא רצוי.
כן, התגנב אליי הספק, הספק ממערכת היחסים הכ"כ בריאה שהייתה לנו לכאורה...
התחילו להתגנב אלי כל מיני מחשבות שאני מפחד ומתבייש רק מלהזכיר אותם! דברים כמו שלבגוד בה יהיה בסדר ולא אמור להפריע לנו...או כאלה דברים בסגנון!!
אתם אולי חושבים שאני בן אדם רע אך אלה הם מחשבות של בלבול לדעתי...דברים שקורים להרבה אנשים (או שלא?)! אני אוהב אותה..מאוד...אבל... יש לי ספקות! דבר שלא היה לי עד עכשיו איתה.
האם זה בגלל שהקסם נעלם?
האם זה בגלל שאנחנו מתראים פעם-פעמיים בשבוע?
היא מאוד מתגעגעת אליי ואני...לא יודע! שמעו היא בחורה זהב לא סתם אני אומר. עד לפני כמה שבועות אם הייתם אומרים לי שיהיה לי כל מה שאנחנו צריכים כדי להתקיים, גם אם
זה היה באיזה חור הייתי מציע לה נישואים בלי לחשוב!!
מה הבעיה? שהיום היא באה אליי וראתה את היחס הדי מחפיר שלי כלפיה והצליחה להוציא ממני משפטים שלשמוע אותם בטוח פגעו בה בצורה מאוד כואבת..איכשהו הוצאתי את מה שיש לי על הלב וגרמתי לה להבין שיש לי ספקות לגבי הקשר שלנו.
היא די הייתה בהלם מכיוון שהיא לא ציפתה לזה והיא די בטוחה שאני והיא זה לעולם, אבל אני לא מצליח עם כל הספקות האלה!
אז היא הלכה בכעס...ניסיתי לגרום לה להבין שאולי להיות איתה רק יזכיר לי יותר את מה ששכחתי כבר אבל זה רק גרם לה להפגע עוד יותר!
אני לא יודע מה לעשות! אני לא רוצה לפגוע בה! אני לא אוהב לראות אותה ככה אבל קשה לי עם חוסר הביטחון הזה ואני לא רוצה לפגוע בה בשלב עוד יותר מאוחר!
אני אולי לדעתכם בן אדם חרא (מי שטרח לקרוא) אבל באמת שזה נובע מאהבה והערכה אליה מה שסיפרתי לה!
האם זה בסדר להגיד את האמת? אני לא חושב שאני אחזור על טעות כזאת ואומר את אשר על ליבי...אבל האם קשר כזה הוא בריא?
עצות!!!
שמעו, אני רושם פה רק במקרים מצערים ואני מרגיש די שבור כרגע...
אני וחברה שלי נמצאים ביחד כבר למעלה משנתיים וחצי והיו לנו מריבות פה ושם אבל כזוג...מאוהבים! ברמה מטורפת!
עכשיו אני לא יודע אם זה ההתחזקות שלה בדת, המריבות של ההורים שלי בבית, הלחץ מהעבודה שלה, הלחץ מהלימודים שלי אבל לאחרונה התחלתי להכנס למצב הכי לא רצוי.
כן, התגנב אליי הספק, הספק ממערכת היחסים הכ"כ בריאה שהייתה לנו לכאורה...
התחילו להתגנב אלי כל מיני מחשבות שאני מפחד ומתבייש רק מלהזכיר אותם! דברים כמו שלבגוד בה יהיה בסדר ולא אמור להפריע לנו...או כאלה דברים בסגנון!!
אתם אולי חושבים שאני בן אדם רע אך אלה הם מחשבות של בלבול לדעתי...דברים שקורים להרבה אנשים (או שלא?)! אני אוהב אותה..מאוד...אבל... יש לי ספקות! דבר שלא היה לי עד עכשיו איתה.
האם זה בגלל שהקסם נעלם?
האם זה בגלל שאנחנו מתראים פעם-פעמיים בשבוע?
היא מאוד מתגעגעת אליי ואני...לא יודע! שמעו היא בחורה זהב לא סתם אני אומר. עד לפני כמה שבועות אם הייתם אומרים לי שיהיה לי כל מה שאנחנו צריכים כדי להתקיים, גם אם
זה היה באיזה חור הייתי מציע לה נישואים בלי לחשוב!!
מה הבעיה? שהיום היא באה אליי וראתה את היחס הדי מחפיר שלי כלפיה והצליחה להוציא ממני משפטים שלשמוע אותם בטוח פגעו בה בצורה מאוד כואבת..איכשהו הוצאתי את מה שיש לי על הלב וגרמתי לה להבין שיש לי ספקות לגבי הקשר שלנו.
היא די הייתה בהלם מכיוון שהיא לא ציפתה לזה והיא די בטוחה שאני והיא זה לעולם, אבל אני לא מצליח עם כל הספקות האלה!
אז היא הלכה בכעס...ניסיתי לגרום לה להבין שאולי להיות איתה רק יזכיר לי יותר את מה ששכחתי כבר אבל זה רק גרם לה להפגע עוד יותר!
אני לא יודע מה לעשות! אני לא רוצה לפגוע בה! אני לא אוהב לראות אותה ככה אבל קשה לי עם חוסר הביטחון הזה ואני לא רוצה לפגוע בה בשלב עוד יותר מאוחר!
אני אולי לדעתכם בן אדם חרא (מי שטרח לקרוא) אבל באמת שזה נובע מאהבה והערכה אליה מה שסיפרתי לה!
האם זה בסדר להגיד את האמת? אני לא חושב שאני אחזור על טעות כזאת ואומר את אשר על ליבי...אבל האם קשר כזה הוא בריא?
עצות!!!
