www HaEmet net
New member
האמת המדעית.
כך למדתי מחקירותי בעולם ההוכחות וההפרכות: האמת לא תמצא במיקרוסקופ לבדו. גיליתי שלכל צד יש טענות והפרכות להציע, והאדם, הוא שבוחר את האמת שהוא רוצה להאמין בה. אנשי אמת מעטים קיימים בעולמנו, הפועלים לפי השכל לבדו. לכן השאלה הראשונה שהאדם צריך לשאול את עצמו לאחר ש"מצא" את האמת, היא: "האם אני אוהב את האמת הזאת בגלל שהיא תואמת למה שחושקת נפשי, או בגלל שהיא באמת האמת?" פעם שוחחתי עם פרופסור חמום מוח אחד על האבולוציה והראיות לתוקפה. בעת השיחה, הצגתי לפני הפרופסור דבר ידוע אותו סוברת תיאורית האבולוציה, ושאינו עומד במבחן ההגיון והסבירות: לפי תיאורית האבולוציה, העיניים התפתחו בעולם החי אצל יותר מארבעים יצורים שונים, בנפרד, בעת שלפי התיאוריה לא היה לאף אחד מהם אב קדמון משותף בעל עיניים כלשהן. כלומר, עיניים זהות התפתחו באותה הדרך אצל עשרות יצורים שונים. הפרופסור לא הכיר את המידע הזה, אך גם לא התרגש ממנו, אלא קיבל את המסקנה ואפילו ניסה להגן עליה באופן מעורר רחמים. לאחר שסיימנו את השיחה, שאלתי את עצמי: "אילו הייתי משקר לאותו פרופסור ומציג לפניו טענה מטורפת שכזאת על העיניים בעולם החי, בעוד התיאוריה מעולם לא היתה טוענת כדבר הזה - אז על מה בדיוק היה הפרופסור מגן בשצף קצף?" הבנתי שהפרופסור לא הגן על הטענה בגלל שהיא הגיונית או שכלית אלא בגלל שהוא רוצה להאמין באבולוציה. אדם זה לא פעל לפי שכלו אלא לפי רגשותיו המקבלים את האמת שהוא רוצה להאמין בה. הפרופסור בסך הכל נאלץ להתמודד שכלית עם ההשלכות הנלוות לאמונתו הרגשית. אם היה זה להיפך ולפי אמונתי הייתי צריך לקבל את התפתחותן של ארבעים עיניים בנפרד, ודעתו היא שהיתה נגדית לשלי, קרוב לודאי שהיה צוחק עליי הפרופסור בקול גדול ומגנה את אמונתי הלא סבירה ולא הגיונית. וכך גם גיליתי: האדם לא יכול להיות נייטרלי לעצמו ואדיש לרצונו. אני לא רוצה להיות דומה לאדם הזה. אינני רוצה לבחור את האמת שבה אחפש את השכל אלא רוצה אני שהשכל ידריך אותי למצוא את האמת.
כך למדתי מחקירותי בעולם ההוכחות וההפרכות: האמת לא תמצא במיקרוסקופ לבדו. גיליתי שלכל צד יש טענות והפרכות להציע, והאדם, הוא שבוחר את האמת שהוא רוצה להאמין בה. אנשי אמת מעטים קיימים בעולמנו, הפועלים לפי השכל לבדו. לכן השאלה הראשונה שהאדם צריך לשאול את עצמו לאחר ש"מצא" את האמת, היא: "האם אני אוהב את האמת הזאת בגלל שהיא תואמת למה שחושקת נפשי, או בגלל שהיא באמת האמת?" פעם שוחחתי עם פרופסור חמום מוח אחד על האבולוציה והראיות לתוקפה. בעת השיחה, הצגתי לפני הפרופסור דבר ידוע אותו סוברת תיאורית האבולוציה, ושאינו עומד במבחן ההגיון והסבירות: לפי תיאורית האבולוציה, העיניים התפתחו בעולם החי אצל יותר מארבעים יצורים שונים, בנפרד, בעת שלפי התיאוריה לא היה לאף אחד מהם אב קדמון משותף בעל עיניים כלשהן. כלומר, עיניים זהות התפתחו באותה הדרך אצל עשרות יצורים שונים. הפרופסור לא הכיר את המידע הזה, אך גם לא התרגש ממנו, אלא קיבל את המסקנה ואפילו ניסה להגן עליה באופן מעורר רחמים. לאחר שסיימנו את השיחה, שאלתי את עצמי: "אילו הייתי משקר לאותו פרופסור ומציג לפניו טענה מטורפת שכזאת על העיניים בעולם החי, בעוד התיאוריה מעולם לא היתה טוענת כדבר הזה - אז על מה בדיוק היה הפרופסור מגן בשצף קצף?" הבנתי שהפרופסור לא הגן על הטענה בגלל שהיא הגיונית או שכלית אלא בגלל שהוא רוצה להאמין באבולוציה. אדם זה לא פעל לפי שכלו אלא לפי רגשותיו המקבלים את האמת שהוא רוצה להאמין בה. הפרופסור בסך הכל נאלץ להתמודד שכלית עם ההשלכות הנלוות לאמונתו הרגשית. אם היה זה להיפך ולפי אמונתי הייתי צריך לקבל את התפתחותן של ארבעים עיניים בנפרד, ודעתו היא שהיתה נגדית לשלי, קרוב לודאי שהיה צוחק עליי הפרופסור בקול גדול ומגנה את אמונתי הלא סבירה ולא הגיונית. וכך גם גיליתי: האדם לא יכול להיות נייטרלי לעצמו ואדיש לרצונו. אני לא רוצה להיות דומה לאדם הזה. אינני רוצה לבחור את האמת שבה אחפש את השכל אלא רוצה אני שהשכל ידריך אותי למצוא את האמת.
