אני מכירה בחורה אחת
שאביה מת מוות בעריסה בהיותה צעירה, אחיה הצעיר מת בטביעה הכנרת בהיות רק קצת יותר בוגרת, אחיה הפחות צעיר מת שנה אחר כך באותו מקום ובאותה דרך. היא לא מאמינה באלוהים, יש לה דין וחשבון ארוך איתו, בצדק מבחינתה, ובכל זאת היא דתייה אדוקה. למה? למקרה הצורך, כי מה יקרה אם בסוף יתברר שיש אלוהים? בקיצור, כל אחד השריטה שלו, וזה לגמרי בסדר. שאיש באמונתו שיחיה. אני מאמינה באמונה שלמה שאין אלוהים, ובכל זאת יש מצוות שאני שומרת, כמו לא תרצח, אבל זה לא מתוך אדיקות דתית, זה פשוט לא יוצא לי ולא מתאים לי. כשהייתי אוכלת אצל חמותי לא הייתי שותה קפה אחרי ארוחה בשרית, משום מה אצלה השילוב הזה תמיד היה עושה לי רע (או במילים פחות יפות - פלוצים!), מה שלא נכון בכל מקום אחר בעולם. אבל הסיבה שהגבתי היא בעצם השאלה שמקננת בי - אתה עוד לא מת??? ובדיחה לסיום: איש זקן שוכב על מיטת דווי. הנכד שלו מגיע לביקור, -"סבא, יש משהו שאני יכול לעשות למענך?" -"כן, סבתא במטבח מכינה כבד קצוץ, תביא לי צלחת." הילד הולך וחוזר בידים ריקות, -"סבתא לא מרשה" -"ילדי הצעיר, אני גוסס, הרופאים נותנים לי שעות ספורות, כל מה שאני רוצה זה קצת כבד קצוץ!" הילד הולך שוב בכוונה להתחנן למען סבו,אחרי דקה הסבתא נכנסת, "יענקעל, אני כפר אמרתי לך - הכבד קצוץ לשבעה!" >ספל חמאה מחכה לשבעה<
