האמנם " רק אשה יודעת " מה דעתכם?
בגוף האשה יש משהו מספק במיוחד, שאי אפשר לחקותו עם גבר. הגוף הגברי יכול אולי להיות אלגנטי ומרגש מבחינה מינית, אך אין בו התכונות הגופניות המובנות מאליהן של מקור האהבה הראשון בחיינו, אמא. ואין אלה רק השדיים: זהו מרקם העור, הריח, כל אותה הילה מסתורית האופפת אותו גוף שלצדו שכבנו, שהזין אותנו, שחימם אותנו, שהמם אותנו בעוצמת כוחו. אהבנו את כוחה, קינאנו בכוחה, כי היה שלה והיא יכלה לתתו או לקחתו בכל רגע, לפי רצונה. איך יכול מישהו מאתנו, זכר או נקבה, לשכוח את מערכת היחסים הזאת? ואכן, איננו שוכחים אותה. בזיכרון אנו נכספים לטעום מטעמה, כה רבה עדיין חשיבותה לאושרנו. אנחנו משתוקקים להיות נאהבים, מוזנים ונערצים, בין אם זכינו לכך בעבר ובין אם לא. הגעגועים הללו כה פרימטיביים והקשר שלהם לינקות כה מובן מאליו, עד שרבים מאתנו מדכאים אותם מתוך בושה על שהם צרכים תינוקיים. אמנם גברים קשוחים עשויים להתכחש לתחושות שאליהן הם מגיבים כשהם מניחים את ראשם על חזה של אישה, מוצצים את פטמותיה או חוקרים את האזור המסתורי שבין רגליה שממנו יצאו, אך למרות זאת, הגברים יכולים תמיד לשחזר את הסיפוק המוקדם ביותר הגלום ביחסי אם/תינוק בכל פעם שהם שוכבים עם אשה. אין הם צריכים לדעת שהם עדיין רוצים בשדיה של אמם: אין הם חייבים לכנות את התסכול שלהם בשם, מאחר שהם מספקים את רעבונם ללא תחושת אשמה, ללא בושה, בקלות, מבלי שיצטרכו לבקש בכל פעם שהם לוקחים אשה בזרועותיהם. מסלול ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של הגברים ישיר יותר מזה של הנשים. בני שני המינים אוהבים בראשית חייהם את אותה דמות, אך הנערים ממשיכים לאהוב את בנות מינם של אמם- הנשים- גם בהמשך חייהם. הנערה אמורה לחצות את הקווים לעברם האחר. המשיכה החדשה הזאת אל הזכר פירושה נתק עם העבר, איבוד הקשר אל אותם סיפוקים מוקדמים, חמים, מעניקי חיים. בירכתי הלא מודע של כל אדם טמון זכר גן העדן- גופה ושדיה של האם. תהיה אשר תהיה ההנאה המינית שנשים עשויות למצוא ביחסים עם גבר, לעולם לא תהיה בהם אותה גופניות פרימיטיבית. לא אחת נשמעת הטענה שהגברים אינם די עדינים ומטפחים במעשה האהבה: אבל אפילו העדין שבגברים אינו מסוגל להעניק את הסיפוק המיוחד במינו הגלום בגופה של אשה. ואף אין לצפות שיעניק אותו. כאשר נשים מנסות להפוך את האינטימיות שבין גבר לאשה למערכת יחסים כמו זו שבין אם לילד הן נידונות להתאכזב. המשך בקרוב... romantik
בגוף האשה יש משהו מספק במיוחד, שאי אפשר לחקותו עם גבר. הגוף הגברי יכול אולי להיות אלגנטי ומרגש מבחינה מינית, אך אין בו התכונות הגופניות המובנות מאליהן של מקור האהבה הראשון בחיינו, אמא. ואין אלה רק השדיים: זהו מרקם העור, הריח, כל אותה הילה מסתורית האופפת אותו גוף שלצדו שכבנו, שהזין אותנו, שחימם אותנו, שהמם אותנו בעוצמת כוחו. אהבנו את כוחה, קינאנו בכוחה, כי היה שלה והיא יכלה לתתו או לקחתו בכל רגע, לפי רצונה. איך יכול מישהו מאתנו, זכר או נקבה, לשכוח את מערכת היחסים הזאת? ואכן, איננו שוכחים אותה. בזיכרון אנו נכספים לטעום מטעמה, כה רבה עדיין חשיבותה לאושרנו. אנחנו משתוקקים להיות נאהבים, מוזנים ונערצים, בין אם זכינו לכך בעבר ובין אם לא. הגעגועים הללו כה פרימטיביים והקשר שלהם לינקות כה מובן מאליו, עד שרבים מאתנו מדכאים אותם מתוך בושה על שהם צרכים תינוקיים. אמנם גברים קשוחים עשויים להתכחש לתחושות שאליהן הם מגיבים כשהם מניחים את ראשם על חזה של אישה, מוצצים את פטמותיה או חוקרים את האזור המסתורי שבין רגליה שממנו יצאו, אך למרות זאת, הגברים יכולים תמיד לשחזר את הסיפוק המוקדם ביותר הגלום ביחסי אם/תינוק בכל פעם שהם שוכבים עם אשה. אין הם צריכים לדעת שהם עדיין רוצים בשדיה של אמם: אין הם חייבים לכנות את התסכול שלהם בשם, מאחר שהם מספקים את רעבונם ללא תחושת אשמה, ללא בושה, בקלות, מבלי שיצטרכו לבקש בכל פעם שהם לוקחים אשה בזרועותיהם. מסלול ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של הגברים ישיר יותר מזה של הנשים. בני שני המינים אוהבים בראשית חייהם את אותה דמות, אך הנערים ממשיכים לאהוב את בנות מינם של אמם- הנשים- גם בהמשך חייהם. הנערה אמורה לחצות את הקווים לעברם האחר. המשיכה החדשה הזאת אל הזכר פירושה נתק עם העבר, איבוד הקשר אל אותם סיפוקים מוקדמים, חמים, מעניקי חיים. בירכתי הלא מודע של כל אדם טמון זכר גן העדן- גופה ושדיה של האם. תהיה אשר תהיה ההנאה המינית שנשים עשויות למצוא ביחסים עם גבר, לעולם לא תהיה בהם אותה גופניות פרימיטיבית. לא אחת נשמעת הטענה שהגברים אינם די עדינים ומטפחים במעשה האהבה: אבל אפילו העדין שבגברים אינו מסוגל להעניק את הסיפוק המיוחד במינו הגלום בגופה של אשה. ואף אין לצפות שיעניק אותו. כאשר נשים מנסות להפוך את האינטימיות שבין גבר לאשה למערכת יחסים כמו זו שבין אם לילד הן נידונות להתאכזב. המשך בקרוב... romantik