האמן רמברנט

שלשלאות הזמן הכובלות .

במבט ראשוני על הכתב המוכר נתפסים אנו בדמותו הידועה של כותב הכתב רמברנדט ונשאבים מתוך כך לאיזוק בשלשלאות הידיעה
על המוכר . אולם כפי שאני טוען תמיד האיזוק בשלשלאות הידיעה המודעת של כותב הכתב יכולה לסמא את עיני האידיוטות ולחברם למודע
והמוכר בדמות ולא לאמת הדמות .
אנו הגרפולוגים האוחזים במלאכת האיבחון אל לנו ליפול למלכודת דבש זו של שלשלאות האיזוק של המוכר והידוע . חובה לנו לבחון את הכתב כמו שהוא
מבלי ליפול לשיני המוכר והידוע .
הכתב שופע באימרות בעיתיות שאל לנו להתעלם מהם למרות הכרות כותב הכתב .
אזור עילי משופע בדגלים מתנופפים בגאון אולם במבט לעומקם מתגלים דגלים ריקנים ונבובים המעידים על חולשת האגו ורצון להאדרת השם
ויהי מה .
אזור אמצעי הנע בתזזיתיות יתר בין האני המוכר והבטוח המשופע בקערות מתחסדות המסתירות חיצי זויות המשתלחים לכל עבר מראות לנו על סטיות מיניות
של הכותב עלהם הוא מחפה באמצעות אומנות .
אזור תחתון מובלט יתר על המידה באותיות צילצל נפוחות המנסות להסתתר במסווה של קמר חתיתי נותן לנו מבט עמוק וקודר על נטיות מלנכוליות של הכותב המדובר
עד למצב של דיכאונות ובריחה למחוזות הארוטיקה והזימה האסורה .
חיבור אותיות הלמדה מול אותיות החמרה המתמרחות לכל אורך ורוחב הדף מראות לנו בברור שלמרות מעמדו הרם והנכבד באותה תקופה של רמברנדט הוא חש
משיכה עזה לביבי השופכין ולדחילו ורחימו של כל אזורי הזנות בסביבה .
הקערות המתחסדות בכתב המסתירות שלל זויות קמורות מתחסרות זוית קערתית מראות שלמרות מעמדו כצייר באותה תקופה חש הוא כנחות בין אמני תקופתו
ולכן יש התרסה גלויה של אותיות קמורות המשנות זוית תכליתית וקער עמוק במימד ההסתרה הפלונית .
חוסר האבחנה בין עולם האני של הכותב לעולם האתה של סביבתו גורם לו באופן תמידי להיות על המשמר ולחפש לו אוביקטים מינים זולים במסואה של אומנות לשמה
עד כדי רצון להשתתף באורגיות המוניות .
סוף הכתב המשופע באזורים בולטים של כתיבה קערתית על גבול הזויתית המתניעת רומזים על רצונו של האמן להיות בכלל מחזאי ולא צייר כפי שאנו חושבים .
מענין מה היה קורה אילו מחוזות הזמן היו סוחפים אותו למקום אחר האם היה גם עוסק באומנות או שמא הופך לסרסור פרי אהבת יצריו .

חומר למחשבה .
 


 
למעלה