האם

[ישלישם]

האם

כשאנו אוהבים אחרים, אנו מספקים בכך את צרכינו הרגשיים, או ש"תפקידנו" להפוך למספקי הצרכים הרגשיים של האחר, והאם זה יכול לבוא, במקרים מסויימים, זה על חשבון זה (לא מדברת על קשר אינטימי כרגע, למרות שאפשר להשליך גם על זה)? האם קורה לכם שאתם "מאבדים את החיבור לעצמכם" תוך כדי רצונכם להעניק לאחרים, שהיו לא מרוצים ומרוחקים מעצמם, ושהצלחתם לגרום להם להרגיש טוב, אמנם, אך "על-חשבון" עצמכם? מה הגבול של ההענקה לאחר, כך שזה לא יבוא על חשבון עצמינו? התגעגעתי. אז באתי. יום טוב לכולם. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[מנטיס]

לעניות דעתי../images/Emo96.gif

שלום יקירה. לדעתי כול עוד הנתינה קורת מתוך חיבור עצמי אמיתי אז הכול בסדר. ברגע שהאדם מבטל עצמו אזי הנתינה לא חיובית כלפי איש. אור ואהבה.

 

[rastotman]

לדעתי---

טיפול זה ממכר, וזה לא פחות בריחה מכל דבר אחר- אם לספר על עצמי, אני הכנסתי את עצמי למערכת יחסים מטפלת כזאת- שאני יודעת היום שהיא לא יכולה לתת לי שום דבר חוץ מאת ההיזדמנות להרגיש שאני עוזרת למישהו אחר. אני חושבת שקשר טוב הוא קשר כנה- כשהמטרה של שני הצדדים היא למלא את הצרכים הרגשיים של שניהם -- במערכת יחסים מטפלת שני הצדדים דואגים לצרכים של ה"מטופל".

 

[Rinor]

אין תפקידים

סיגל יקירתי... אין תפקידים בחיים, אנו זורמים, לומדים, חווים, חיים... אנו שלמים באשר אנו, אין אנו זקוקים לבן זוג בחיינו כדי "להשלים" את עצמינו כיוון שאנו שלמים בעצמינו. נחמד שיש בן זוג איתו ניתן לחלוק את החיים והאהבה, הנתינה, אך זכרי שאין תפקידים, כל אחד אחראי לעצמו, וכל אחד שלם כפי שהוא בא לעולם... תמיד יש להעריך ולדעת את עצמינו, באשר לנתינה, איש איש לעצמו יחליט כמה מאהבתו, רגשותיו הוא יחלוק עם אחר. אהבה ואור זילברמן ניר...

 

[איל באש]

התשובה היא איזון ../images/Emo36.gif../images/Emo26.gif

בין מה שאני חושב למה שאני מרגיש. איזון בכלל בכל תחום בחיים. הרי אם נצא מתוך נקודת הנחה שנתינה וקבלה הם שני צדדיו של אותו המטבע אז נבין בעצם שאפשר לא להיות קיצוניים ב רק לתת או ב רק לקבל, אפשר לשלב. שנים חייתי מתוך אמונה ש"קשר זו עבודה קשה" ולכן ככה נראו מערכות היחסים שלי עם הסובב וגם עם נשים. מתוך חוסר בטחון ומתוך פחד גדול למדתי : שלרצות את האחר נותן לי כח היכן שאני חלש, מספק אותי היכן שאני לא מסופק. וככה בכל קשר זוגי או לא זוגי עבדתי קשה כדי לרצות, נתתי מעצמי הכל ועוד.... רק כדי להרגיש מבחוץ את מה שפחדתי לחוש מבפנים. למדתי שאיזון בחיים בא מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה ביחד, הבנתי שהשקט הנפשי שלי שעות השינה שלי, המדיטציה שלי, דרך החיים שלי, התחביבים שלי, ועוד ועוד ... חשובים מאוד מאוד , וחשוב שאמשיך לעשות אותם גם שאני במערכת יחסים, גם שאני עוזר לזולת. אני עובד בעבודה של לתת, עם פגועי הנפש זה עולם של המון תשומת לב והמון השקעה, המון סבלנות ואורח רוח. הסיבה היחידה שאני מצליח להשאר מאוזן, שאני אוהב את העבודה שלי, שאני לא מביא את העבודה הביתה, היא : שאני מקפיד על האיזון שלי, אני לא ישן פחות בגלל ש... לא עושה פחות מדטציה בגלל ש... לא מוותר על הכתיבה או על הנגינה, או על הזמן לעצמי בגלל ש... ואני כן במערכת יחסים זוגית. אני יודע שאם הייתי נותן מעצמי וחיי על הלרצות את האחר כמו פעם, הייתי מתפרק מהעבודה הזו, הייתי חוזר הביתה מדוכא , עייף , וסחוט. אני חושב שלכל אחד מאיתנו חשוב השקט שלו, והתחביבים שלו, וחשוב חשוב שכל אחד מאיתנו יפנק את עצמו, וישקיע בעצמו, גם אם הוא במערכת יחסים זוגית. אני מאוד מאמין במשפט "חייה ותן לחיות" זה איזון בעיניי. שאנחנו מאוזנים מבפנים, החיים שלנו מאוזנים מבחוץ !