למען האמת
התפיסה שכל דת, ובפרט ת כאוטית, חייבת להיות בעלת היררכיה מעוגנת בחוק כתוב היא שגויה מיסודה. דת עשויה להיות מורכבת ממספר רב של פרטים, ובייחוד כוהנים, שחיים על פי פירוש עצמאי לחלוטין של ספר קדוש או ש"אלוהים נגלה אליהם". לא חייבים להיותכל יחסי גומלין ביניהם, ואם יש, אלא לא חייבים להיות היררכיים ביסודם. מה גם, שאין צורך להקצין את הנטייה; דמות הנוטה לתוהו אינה בהכרח בלתי-מסוגלת לקבל על עצמה מרות, גם אם היא נוטה שלא לעשות בו והיא אינה מקבלת על עצמה מרות בשביל ציות לשמו, אלא משום ערך אחר (למשל: אמונה באדם הספציפי שהיא שמה לה למנהיג). דת כאוטית עשויה להיות ממוסדת באופן כלשהו, אבל גם אם כן, סביר להניח שהממסד יהיה רופף יותר משל דת סדרית, ההיררכיה דלה יותר (למשל: כל הכוהנים נחשבים שווים, מלבד הכוהן הגדול שלו, כמובן, נתון חסדו של האל ועל כן קשה לערער על דבריו), ומן הסתם גם אנשים שנטייתם לתוהו יוכלו להשתייך לממסד כזה ללא קושי מיוחד. זה עובד היטב במיוחד אם מדובר בממסד סתגלתני יחסית: פחות מסורת שאסור לשבור ויותר החלטות זמניות המשתנות בהתאם לנסיבות ולצרכי הממסד הדתי. כך שאישית, אני לא רואה כל בעיה בהגדרה של מו"ד לנטיה בין סדר לתוהו, לא בדת ולא בכל תחום אחר - בתנאי שזוכרים שנטייה היא לא גזרת גורל ויכולים להיות לה פנים רבות ומגוונות, לא רק בין אנשים שונים אלא אפילו בגישתו של הפרט לנושאים שונים בחיים.
