האם שווה לצאת למסע??
- פותח הנושא חנושש2
- פורסם בתאריך
Silver Spiderweb
New member
עכשיו יצעקו עלייך שאת חושבת שזה...
...טיול שנתי או משהו כזה. אל תתיחסי. זה באיזשהו מקום כן. באופן אישי על כל זיכרון "רע" שיש לי מהמסע (של בכי וזעזוע וכאלה) יש לי שלושה זכרונות טובים (של צחוק וחברים וכאלה). אבל לפי דעתי אין לך מה לבזבז 1200 דולר על טיול. אם את רוצה לדעת מה הלך שם, אם את רוצה ללמוד, אם את רוצה להבין יותר - תצאי. לא כי אומרים לך שזה חשוב. לא כי את חושבת שזה חשוב. לא כי זה מה שאת מרגישה שמצפים ממך. אלא כי את רוצה. אלא כי את מוכנה לקחת את האחריות ולהקשיב שם, ולהבין, ולקלוט כמה שיותר, ואחר כך גם להעביר את זה הלאה. תביני גם שהבכי הוא לא המטרה - הוא רק תוצר לוואי. האמת היא שהמון אנשים (אם לא הרוב) בכלל לא בוכים שם, ואני לא חושבת שיש אפילו אחד שבוכה כל הזמן. אפילו לא רוב הזמן. הבכי זה תוצאה של איזה זעזוע - איזה משהו כל כך מצער ששמעת ופתאום קלטת, שבכית, איזו תובנה שהגעת אליה בעקבות דברים שראית, שפתאום זעזעה אותך, וגרמה לך להיות כל כך עצובה עד שתבכי. איזה תסכול, או פרץ של רגש. זה לא שכל הזמן בוכים. פשוט יש רגעים כאלה שאת כבר לא יכולה לסבול - ולפי דעתי לעייפות יש השפעה מכרעת בעניין - אז תבכי. את לא בהכרח תגיעי למצבים כאלה. יכול להיות שהמדריך לא ירגש אותך מספיק. יכול להיות שלא תצליחי לקלוט מה שאת רואה. יכול להיות שלא תצליחי להבין ולהסיק את המסקנות. ואת הסיכון הזה את צריכה לקחת שאת יוצאת למסע. כי אם את לא רוצה את הדברים האלה, בעצם בשביל מה את נוסעת? בכל מקרה - את לא נוסעת בשביל לבכות. את נוסעת בשביל משהו אחר. יכול להיות שזה יגרום לך לבכות, ויכול להיות שלא, אבל אם הגשמת את מטרת המסע שלך - הבכי היה שווה את זה.
...טיול שנתי או משהו כזה. אל תתיחסי. זה באיזשהו מקום כן. באופן אישי על כל זיכרון "רע" שיש לי מהמסע (של בכי וזעזוע וכאלה) יש לי שלושה זכרונות טובים (של צחוק וחברים וכאלה). אבל לפי דעתי אין לך מה לבזבז 1200 דולר על טיול. אם את רוצה לדעת מה הלך שם, אם את רוצה ללמוד, אם את רוצה להבין יותר - תצאי. לא כי אומרים לך שזה חשוב. לא כי את חושבת שזה חשוב. לא כי זה מה שאת מרגישה שמצפים ממך. אלא כי את רוצה. אלא כי את מוכנה לקחת את האחריות ולהקשיב שם, ולהבין, ולקלוט כמה שיותר, ואחר כך גם להעביר את זה הלאה. תביני גם שהבכי הוא לא המטרה - הוא רק תוצר לוואי. האמת היא שהמון אנשים (אם לא הרוב) בכלל לא בוכים שם, ואני לא חושבת שיש אפילו אחד שבוכה כל הזמן. אפילו לא רוב הזמן. הבכי זה תוצאה של איזה זעזוע - איזה משהו כל כך מצער ששמעת ופתאום קלטת, שבכית, איזו תובנה שהגעת אליה בעקבות דברים שראית, שפתאום זעזעה אותך, וגרמה לך להיות כל כך עצובה עד שתבכי. איזה תסכול, או פרץ של רגש. זה לא שכל הזמן בוכים. פשוט יש רגעים כאלה שאת כבר לא יכולה לסבול - ולפי דעתי לעייפות יש השפעה מכרעת בעניין - אז תבכי. את לא בהכרח תגיעי למצבים כאלה. יכול להיות שהמדריך לא ירגש אותך מספיק. יכול להיות שלא תצליחי לקלוט מה שאת רואה. יכול להיות שלא תצליחי להבין ולהסיק את המסקנות. ואת הסיכון הזה את צריכה לקחת שאת יוצאת למסע. כי אם את לא רוצה את הדברים האלה, בעצם בשביל מה את נוסעת? בכל מקרה - את לא נוסעת בשביל לבכות. את נוסעת בשביל משהו אחר. יכול להיות שזה יגרום לך לבכות, ויכול להיות שלא, אבל אם הגשמת את מטרת המסע שלך - הבכי היה שווה את זה.
i See DeaD peOple
New member
../images/Emo45.gif מסכימה עם כל מילה...
Pukipsey007
New member
גם אני ../images/Emo45.gif וחנוש ../images/Emo26.gif
ברוכה הבאה
ברוכה הבאה
אני כ"כ מבינה אותך לגבי המשפט שכתבת
כלומר לא במדוייק. "רגע, למה אני פה בכלל..." לא עלה לי בראש. אבל לא הבנתי למה זה לא הזיז לי בדיוק. כלומר, לעזאזל אני בתא גזים! וזה לא מזיז לי. אני חושבת רק איך אנשים היו יכולים לעשות את זה, איך הרגישו האנשים המסכנים, אבל חוץ מזה... הרגשתי כאילו אני הבן אדם הכי אדיש ביקום...איך זה לא מזיז לי? ובשיחה בערב גיליתי שזה לא רק אני, שזו בעצם כל הקבוצה. אח"כ, כבר שחזרתי לארץ לאט לאט התחלתי להבין את הכל, לכאוב את כל מה שלא כאבתי באותו הרגע, ולרצות כ"כ לחזור לשם ולעבור את המסע הזה מחדש. ועד היום אני רוצה לחזור לשם מההתחלה. זה לא רק מהמראות המחרידים, ערימות של כל מיני דברים זה פשוט דבר מחריד, אבל כשאת עם הקבוצה, עם החברים שלך את מרגישה יותר מוגנת...גם אם חושבים שליד החברים לא נבכה גם אם זה הנושא הכי כאוב והכי רגיש שיש, זה לא יעזור. זה יבוא לך בבום. גם אני שמרתי בלב, נשכתי שפתיים, צבט לי בלב... אבל ברגע מסויים נשברתי, וכולם נשברו ביחד באותו הזמן. וזה היה כ"כ מאחד, ואני לא אקרא לזה יפה, אבל זה הרגע שהרגשתי שאני כאן במטרה מסויימת, ושכן מזיז לי כל מה שאני רואה...והכל יצא בבת אחת. בגלל זה אני ממליצה לך לצאת! אני אשתף איתך את החששות שהיו לי לפני הטיול. כמה שעות/דקות לפני שיצאתי מהבית לכוון שדה התעופה... גם אני לפני שיצאתי (ואגב, יצאתי לא מזמן, באוקטובר) קראתי בפורום, השתתפתי...ראיתי שאחרים גם חששו ושאלו אם לצאת או לא. אני בתוכי אמרתי שבטח לצאת, חייבים לצאת לזה. אבל פחדתי להתאכזב, כמו כולם. אבל כשאת שם, זה משהו אחר. ברגע שנפרדתי מההורים זה כבר השפיע עליי. כי הרגשתי שאין דרך חזרה. אנחנו נוסעים לנתב"ג, ואי אפשר לעשות אחורה פנה, וחשבתי שאם כבר אני נוסעת/טסה ואין דרך חזרה, אז המטרה היא להנות (עד כמה שאפשר) ולא להתחרט
והאמיני לי שכך היה! תצאי ולא תתחרטי! אולי במהלך המסע תחשבי שוב ותגידי שאולי זה לא נכון, שזה סתם..אבל בסוף...בסוף זה יעשה לך משהו.
כלומר לא במדוייק. "רגע, למה אני פה בכלל..." לא עלה לי בראש. אבל לא הבנתי למה זה לא הזיז לי בדיוק. כלומר, לעזאזל אני בתא גזים! וזה לא מזיז לי. אני חושבת רק איך אנשים היו יכולים לעשות את זה, איך הרגישו האנשים המסכנים, אבל חוץ מזה... הרגשתי כאילו אני הבן אדם הכי אדיש ביקום...איך זה לא מזיז לי? ובשיחה בערב גיליתי שזה לא רק אני, שזו בעצם כל הקבוצה. אח"כ, כבר שחזרתי לארץ לאט לאט התחלתי להבין את הכל, לכאוב את כל מה שלא כאבתי באותו הרגע, ולרצות כ"כ לחזור לשם ולעבור את המסע הזה מחדש. ועד היום אני רוצה לחזור לשם מההתחלה. זה לא רק מהמראות המחרידים, ערימות של כל מיני דברים זה פשוט דבר מחריד, אבל כשאת עם הקבוצה, עם החברים שלך את מרגישה יותר מוגנת...גם אם חושבים שליד החברים לא נבכה גם אם זה הנושא הכי כאוב והכי רגיש שיש, זה לא יעזור. זה יבוא לך בבום. גם אני שמרתי בלב, נשכתי שפתיים, צבט לי בלב... אבל ברגע מסויים נשברתי, וכולם נשברו ביחד באותו הזמן. וזה היה כ"כ מאחד, ואני לא אקרא לזה יפה, אבל זה הרגע שהרגשתי שאני כאן במטרה מסויימת, ושכן מזיז לי כל מה שאני רואה...והכל יצא בבת אחת. בגלל זה אני ממליצה לך לצאת! אני אשתף איתך את החששות שהיו לי לפני הטיול. כמה שעות/דקות לפני שיצאתי מהבית לכוון שדה התעופה... גם אני לפני שיצאתי (ואגב, יצאתי לא מזמן, באוקטובר) קראתי בפורום, השתתפתי...ראיתי שאחרים גם חששו ושאלו אם לצאת או לא. אני בתוכי אמרתי שבטח לצאת, חייבים לצאת לזה. אבל פחדתי להתאכזב, כמו כולם. אבל כשאת שם, זה משהו אחר. ברגע שנפרדתי מההורים זה כבר השפיע עליי. כי הרגשתי שאין דרך חזרה. אנחנו נוסעים לנתב"ג, ואי אפשר לעשות אחורה פנה, וחשבתי שאם כבר אני נוסעת/טסה ואין דרך חזרה, אז המטרה היא להנות (עד כמה שאפשר) ולא להתחרט
המלצה ../images/Emo3.gif
קודם כל, המסע הוא מסע *היסטורי*, ומן הסתם ידברו איתך המון על היסטוריה. השאלה היא אם זה מעניין אותך. אני חושבת שאם זה לא מעניין אותך, כדאי לך לוותר על המסע. אם את לא מתכוונת להקשיב למדריך, וללכת לשם רק בשביל הזמנים החופשיים וכו', אז באמת תרגישי שחבל שיצאת, ושכל זה היה סתם ביזבוז של כסף.
קודם כל, המסע הוא מסע *היסטורי*, ומן הסתם ידברו איתך המון על היסטוריה. השאלה היא אם זה מעניין אותך. אני חושבת שאם זה לא מעניין אותך, כדאי לך לוותר על המסע. אם את לא מתכוונת להקשיב למדריך, וללכת לשם רק בשביל הזמנים החופשיים וכו', אז באמת תרגישי שחבל שיצאת, ושכל זה היה סתם ביזבוז של כסף.
ברור!!! ללא ספק!!! אין טעם להרחיב!
פשוט תצאי! אל תחשבי על זה! שניה לפני הטיסה שלי.. אמרתי לאמא ולאבא (שלי...) שאני לא טסה... עוד שעה אני צריכה ללכת לאוטובוס שיקח אותי לנתבג... אבל אני בראש שלי... ההורים שלי היו בשוק.. חשבו אני אחזור משוגעת (למה אני מפונקת בטירוף... חחחחחחחחחחח.. נראה לכם?!) בקיצור... טסתי... היה אלוףףף! הדבר שאני לא אשכח, לעולם לא! אין מצב! החברה הכי טובה שלי.. היא כמובן החברה הנצחית... אבל יש לי מלא חברים חדשים (יצא חנוני.... חחח) בקיצור... תצאי!!! אם את רוצה עוד פירוט.. וכאלה... שלחי לי מסר! בכיףףףף! חיוךךךךךךךךךךךך!
פשוט תצאי! אל תחשבי על זה! שניה לפני הטיסה שלי.. אמרתי לאמא ולאבא (שלי...) שאני לא טסה... עוד שעה אני צריכה ללכת לאוטובוס שיקח אותי לנתבג... אבל אני בראש שלי... ההורים שלי היו בשוק.. חשבו אני אחזור משוגעת (למה אני מפונקת בטירוף... חחחחחחחחחחח.. נראה לכם?!) בקיצור... טסתי... היה אלוףףף! הדבר שאני לא אשכח, לעולם לא! אין מצב! החברה הכי טובה שלי.. היא כמובן החברה הנצחית... אבל יש לי מלא חברים חדשים (יצא חנוני.... חחח) בקיצור... תצאי!!! אם את רוצה עוד פירוט.. וכאלה... שלחי לי מסר! בכיףףףף! חיוךךךךךךךךךךךך!
חחחחחחחח
גםםםם לי זה היה ככה... אמרתי שעה לפני שהיינו לצריכים לצאת לכיוון הבצפר שלי שאני לא נוסעת התחלתי לבכוותת ממשש..... זה קרה בשניה שאמא שלי נתנה לי נשיקרה כי היא רצתה ללכת לישון זה היה 12 ומשהו בלילה והיא עבדה בבוקר יום אחרי ופשוט לא הסקתי לבכות,וההורים שלי בכלל לא היו בשוק,הם מכירים אותי כל כך טוב חחח הם ידעו שזה יגיע ואז אמא שלי דיברה איתי והרגיעה אותי ואבא שלי גם דיבר איתי ואמר שכשנגיע לשדה תעופה הכל יעבור ובאמת זה עבר תוך חצי שעה בערך וכבר שהיינו על האוטובוס בדרך לשדה הרגשתי קצת יותר טוב ודיברתי עם חברה שלי שזה ממש מוזר שעוד שניה כבר לא נהיה בארץ וזה והבנתי שהיא מרגישה כמוני ונרגעתי קצת... ואז בטיסה כבר עברו לי החששות בערך ... חחח אבל לא נתתי לעצמי לא להנות,נהנתי כמה שיכולןתי והיה מדהייםם באמממתת,אני כל כך שמחה שיצאתי
גםםםם לי זה היה ככה... אמרתי שעה לפני שהיינו לצריכים לצאת לכיוון הבצפר שלי שאני לא נוסעת התחלתי לבכוותת ממשש..... זה קרה בשניה שאמא שלי נתנה לי נשיקרה כי היא רצתה ללכת לישון זה היה 12 ומשהו בלילה והיא עבדה בבוקר יום אחרי ופשוט לא הסקתי לבכות,וההורים שלי בכלל לא היו בשוק,הם מכירים אותי כל כך טוב חחח הם ידעו שזה יגיע ואז אמא שלי דיברה איתי והרגיעה אותי ואבא שלי גם דיבר איתי ואמר שכשנגיע לשדה תעופה הכל יעבור ובאמת זה עבר תוך חצי שעה בערך וכבר שהיינו על האוטובוס בדרך לשדה הרגשתי קצת יותר טוב ודיברתי עם חברה שלי שזה ממש מוזר שעוד שניה כבר לא נהיה בארץ וזה והבנתי שהיא מרגישה כמוני ונרגעתי קצת... ואז בטיסה כבר עברו לי החששות בערך ... חחח אבל לא נתתי לעצמי לא להנות,נהנתי כמה שיכולןתי והיה מדהייםם באמממתת,אני כל כך שמחה שיצאתי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.