סליחה !
המשך...סליחה !מעתיקה כמו שזה - זה מאוד מעניין
"לפסנתר חוקים משלו" - הארץ, 9/11/2007 מאת נעם בן-זאב בן 11 הוא ניגן בקרנגי הול עם לאונרד ברנשטיין, בן 14 הוא עזב הכל ונהפך לכדורגלן. השבוע, בן 36, אלישע אבס חזר לקרנגי הול, והקהל שוב יצא מגדרו. 15 שנה חלפו בין הידיעה בעיתון ישראלי על ילד בן 11 ושמו אלישע אבס, שניגן בפסנתר בקרנגי הול בניו יורק יחד עם המנצח-פסנתרן-מלחין לאונרד ברנשטיין בעוד הכנר אייזיק שטרן מזיל דמעות התרגשות באולם, לבין הביקורת באותו עיתון על שחקן כדורגל - המגן הימני בכמה וכמה קבוצות, בהן מכבי אחי נצרת, שהורחק בגלל פגיעה בשחקן מאחור - שגם שמו אלישע אבס. לא חלפו 10 שנים ושוב צץ השם הזה, הפעם ב"ניויורק טיימס": כתבה וביקורת על רסיטל לפסנתר שלו שהתקיים ביום שני השבוע, גם הפעם בקרנגי הול. הייתכן שמדובר באותו אדם שעשה מה שאיש לא השיג לפניו: נדד משיאי המוסיקה הקלאסית בניו יורק ובבירות אירופה אל תחתית הליגה השנייה בכדורגל - וחזר? מתברר שכן. רק מי שצופה בסרט של שתיים וחצי דקות, שבו מנגן אלישע אבס (יליד 1971) את הפרק האטי מהקונצ'רטו בדו מז'ור של מוצרט, יכול להבין מה היה ייחודו של הילד הזה בתקופת הפסנתרנות שלו. על הבמה יושבת התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אבס בן ה-12 מופיע עליה - כולו ביישנות ופשטות ומקרין תחושת רוגע וביטחון טבעי; ונגינתו, בניצוח זובין מהטה, משקפת את הרושם הזה: נגינה שהיא תמצית של רגש, מלאת דמיון בהתייחסות לטמפו ולריתמוס, עם פיאניסימו עדין בלי גבול ודייקנות טכנית חדה. דקה של האזנה לילד הזה וצפייה בו מעוררת התרגשות רבה. לימים עשתה המורה שלו, פנינה זלצמן, ניסוי שבו השמיעה לעמיתים את נגינתו בהקלטה וביקשה מהם לנחש מי המבצע. כולם הסכימו שמדובר באחד הפסנתרנים הנודעים. לא בשביל אמא ואבא חודשים רבים של התעקשות היו נחוצים לאביו של אבס, סופר הילדים שלמה אבס, עד שהצליח לשכנע את זלצמן לשמוע אותו. והיא, שלא לימדה ילדי פלא, השקיעה בו את כל יכולתה, ליוותה אותו לקונצרטים בעולם ויצרה אתו קשר עמוק כשל בן משפחה. זכיות חוזרות ונשנות במלגות קרן שרת, רסיטלים באמריקה ובאירופה ותשבחות אבס בדצמבר 1998תצלום ארכיון: אלון רוןמהללות ממוסיקאים בינלאומיים בכירים ובראשם הפסנתרן ארתור רובינשטיין - שרצה לשלוח את אבס ללמוד אצל אמיל גיללס, אולי גדול הפסנתרנים של זמנו - רמזו שזו הבטחה נדירה. עד שיום אחד, כשהיה בן 14, הוא הפסיק לבוא אליה. "זה לא נחתך ביום אחד", אמר אבס בראיון בשיא קריירת הכדורגל שלו בנצרת, "אלא גווע מעצמו. מה שאני זוכר זו תחושה מתמשכת של רוויה, הרגשה שמכאן אין לאן לטפס ומה עוד להוכיח. גם לא היה כאן איזה סיפור של לחץ, כי ממש ממש לא הכבידו עלי, לא פנינה זלצמן ולא ההורים. כל הקטע הזה פשוט לא עניין אותי יותר". "ישבתי יום יום ליד הפסנתר יחד אתו, כי היה משעמם לו לשבת לבד. לא ידעתי צורה של תו ולמדתי תווים תוך כדי האימונים שלו", אומרת עתה אריאן אבס, אמו של אלישע אבס. הפיקוח עליו היה נוקשה? "כן, שלמה אביו הקפיד על מכסת השעות, ועל התרגילים, אבל כשהאימונים נגמרו היה אבא נהדר, כיפי, לא קפדן כלל. הוא היה עם הילדים האחרים בכל יום, לאורך השעות הארוכות שבהן ישבתי עם אלישע, או כשנסעתי אתו לשיעורים - לפעמים מיניקה את אחיו התינוק תוך כדי המתנה". ואת, גם כן הקפדת? אלישע אבס היום, ובילדותו עם השגריר סמואל לואיס, בערב גאלה בשגרירות ארצות הברית בישראל בתחילת שנות ה-80תצלומי רפרודוקציה: דניאל צ'צ'יק"האמת היא שאני דווקא ריככתי קצת, איפשרתי לו הפסקות". וכשהודיע שהוא עוזב את הנגינה - נחרדת, שמחת? "שמחתי - כי זו היתה החלטה שלו, והוא ידע לסמוך על עצמו. הוא עזב את הפסנתר מבחירה, בדיוק כמו הבחירה שלו לחזור אחרי 20 שנה, והדברים הכי יפים נעשים מתוך בחירה. הנטישה והחזרה לא נעשו בשבילי ולא בשביל אביו".
בעתון היתה גם התמונה שלו
תודה, תודה, תודה....... מרגש.סליחה !מעתיקה כמו שזה - זה מאוד מעניין
"לפסנתר חוקים משלו" - הארץ, 9/11/2007 מאת נעם בן-זאב בן 11 הוא ניגן בקרנגי הול עם לאונרד ברנשטיין, בן 14 הוא עזב הכל ונהפך לכדורגלן. השבוע, בן 36, אלישע אבס חזר לקרנגי הול, והקהל שוב יצא מגדרו. 15 שנה חלפו בין הידיעה בעיתון ישראלי על ילד בן 11 ושמו אלישע אבס, שניגן בפסנתר בקרנגי הול בניו יורק יחד עם המנצח-פסנתרן-מלחין לאונרד ברנשטיין בעוד הכנר אייזיק שטרן מזיל דמעות התרגשות באולם, לבין הביקורת באותו עיתון על שחקן כדורגל - המגן הימני בכמה וכמה קבוצות, בהן מכבי אחי נצרת, שהורחק בגלל פגיעה בשחקן מאחור - שגם שמו אלישע אבס. לא חלפו 10 שנים ושוב צץ השם הזה, הפעם ב"ניויורק טיימס": כתבה וביקורת על רסיטל לפסנתר שלו שהתקיים ביום שני השבוע, גם הפעם בקרנגי הול. הייתכן שמדובר באותו אדם שעשה מה שאיש לא השיג לפניו: נדד משיאי המוסיקה הקלאסית בניו יורק ובבירות אירופה אל תחתית הליגה השנייה בכדורגל - וחזר? מתברר שכן. רק מי שצופה בסרט של שתיים וחצי דקות, שבו מנגן אלישע אבס (יליד 1971) את הפרק האטי מהקונצ'רטו בדו מז'ור של מוצרט, יכול להבין מה היה ייחודו של הילד הזה בתקופת הפסנתרנות שלו. על הבמה יושבת התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אבס בן ה-12 מופיע עליה - כולו ביישנות ופשטות ומקרין תחושת רוגע וביטחון טבעי; ונגינתו, בניצוח זובין מהטה, משקפת את הרושם הזה: נגינה שהיא תמצית של רגש, מלאת דמיון בהתייחסות לטמפו ולריתמוס, עם פיאניסימו עדין בלי גבול ודייקנות טכנית חדה. דקה של האזנה לילד הזה וצפייה בו מעוררת התרגשות רבה. לימים עשתה המורה שלו, פנינה זלצמן, ניסוי שבו השמיעה לעמיתים את נגינתו בהקלטה וביקשה מהם לנחש מי המבצע. כולם הסכימו שמדובר באחד הפסנתרנים הנודעים. לא בשביל אמא ואבא חודשים רבים של התעקשות היו נחוצים לאביו של אבס, סופר הילדים שלמה אבס, עד שהצליח לשכנע את זלצמן לשמוע אותו. והיא, שלא לימדה ילדי פלא, השקיעה בו את כל יכולתה, ליוותה אותו לקונצרטים בעולם ויצרה אתו קשר עמוק כשל בן משפחה. זכיות חוזרות ונשנות במלגות קרן שרת, רסיטלים באמריקה ובאירופה ותשבחות אבס בדצמבר 1998תצלום ארכיון: אלון רוןמהללות ממוסיקאים בינלאומיים בכירים ובראשם הפסנתרן ארתור רובינשטיין - שרצה לשלוח את אבס ללמוד אצל אמיל גיללס, אולי גדול הפסנתרנים של זמנו - רמזו שזו הבטחה נדירה. עד שיום אחד, כשהיה בן 14, הוא הפסיק לבוא אליה. "זה לא נחתך ביום אחד", אמר אבס בראיון בשיא קריירת הכדורגל שלו בנצרת, "אלא גווע מעצמו. מה שאני זוכר זו תחושה מתמשכת של רוויה, הרגשה שמכאן אין לאן לטפס ומה עוד להוכיח. גם לא היה כאן איזה סיפור של לחץ, כי ממש ממש לא הכבידו עלי, לא פנינה זלצמן ולא ההורים. כל הקטע הזה פשוט לא עניין אותי יותר". "ישבתי יום יום ליד הפסנתר יחד אתו, כי היה משעמם לו לשבת לבד. לא ידעתי צורה של תו ולמדתי תווים תוך כדי האימונים שלו", אומרת עתה אריאן אבס, אמו של אלישע אבס. הפיקוח עליו היה נוקשה? "כן, שלמה אביו הקפיד על מכסת השעות, ועל התרגילים, אבל כשהאימונים נגמרו היה אבא נהדר, כיפי, לא קפדן כלל. הוא היה עם הילדים האחרים בכל יום, לאורך השעות הארוכות שבהן ישבתי עם אלישע, או כשנסעתי אתו לשיעורים - לפעמים מיניקה את אחיו התינוק תוך כדי המתנה". ואת, גם כן הקפדת? אלישע אבס היום, ובילדותו עם השגריר סמואל לואיס, בערב גאלה בשגרירות ארצות הברית בישראל בתחילת שנות ה-80תצלומי רפרודוקציה: דניאל צ'צ'יק"האמת היא שאני דווקא ריככתי קצת, איפשרתי לו הפסקות". וכשהודיע שהוא עוזב את הנגינה - נחרדת, שמחת? "שמחתי - כי זו היתה החלטה שלו, והוא ידע לסמוך על עצמו. הוא עזב את הפסנתר מבחירה, בדיוק כמו הבחירה שלו לחזור אחרי 20 שנה, והדברים הכי יפים נעשים מתוך בחירה. הנטישה והחזרה לא נעשו בשבילי ולא בשביל אביו".
אבס הוא נינו של מלחין רוסי דגול
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.
