הממ...
באופן עקיף, אני חושבת שברקלי עסק בסוגיה הזו. נסי לקרוא את "עקרוני הדעת של האדם". למעשה, זו שאלה שתורת ההכרה המערבית שאלה במשך הרבה שנים - האם יש עולם ללא התייחסות האדם? וכל פילוסוף היה עונה לפי הגישה שלו (אידיאליזם, רציונליזם, אמפריציזם, וכו'). כך שתוכלי למצוא די הרבה חומר בנושא, החל מהפילוסופיה היוונית (אומרים, ודי בצדק, שהיוונים שאלו את הכל ראשונים...) דרך הוגים כמו ברקלי, לוק, יום ועוד...לגבי קאנט, ניתן לומר על הפילוסופיה שלו שהוא עשה מין סינתיזה בין הגישות שהזכרתי קודם. לפי הגישה שלו, השאלה על העץ שנופל בכלל לא רלוונטית והיא מחוץ ליכולת ההכרה שלנו. אנחנו תמיד כלואים בתוך כלי ההכרה שלנו שטבועים בנו,והם אלה שיוצרים בשבילנו את העולם. המשל שעוזר להסביר את זה הוא משל המשקפיים הורודים - נניח שכל בני האדם רואים את העולם דרך משקפיים ורודים. השאלה האם העולם "כשלעצמו",בלי התייחסותינו באמת ורוד אינה רלוונטית. האדם מסתכל על העולם ובכך הוא יוצר אותו כורוד, ומכיוון שכל בני האדם יראו את העולם כורוד, ה"אמת" היא שהעולם ורוד. ה"אמת אובייקטיבית" איננה כבר מה שקיים מחוץ לאדם, אלא מה שמשותף לכל בני האדם.
