האם מישהו היה שם

האם מישהו היה שם

הייתי בפורום זה לפני כארבעה חודשים, כשאני זועקת לעזרה. למי שזוכר, סיפרתי שגיליתי כי בעלי בוגד בי. החלטתי להמשיך, למרות שלא האמנתי, שזה מה שאעשה, אם אהיה במצב כזה. אך לי - כמובן שזה לא יקרה. זה קורה רק אצל אחרים. אני מחוסנת. הכתובת הייתה על הקיר, ואני הייתי עיוורת! הוא אומנם הודה, אך לדעתו זה לא היה רציני, ובכלל - אני אשמה במה שקרה. בטיפול הובהר לו מה חלקו וכי יש להפריד בין אחראיות לאשמה. הדברים מתנהלים בעצלתיים. כשנראה כי הכל די בסדר, צץ משבר חדש. הוא לא מבין איך זה שבהתחלה הייתי מוכנה לעשות הכל כדי לשקם את הנישואים, ופתאום יש לינסיגות "ואני הולכת אחורה". כן, אני חושבת כל הזמן על מה שקרה. בקומי ובלכתי, כשאני עסוקה וכשאני הולכת לישון. הכי גרועות הן שעות הלילה ללא שינה. הבהרתי לו שאוכל להמשיך רק אם ארגיש גילויי אהבה ואמירת האמת. מאוד קשה לי ולמרות שנעלמתי, אני זקוקה לעזרתכם. האם מישהו היה שם ויצא משם שלם? האם אפשר להמשיך - למרות?
 
דינה11

זה לא השם שהצגתי במקור בפורום. אני מזדהה בשם דינה11. אין לי מושג מי שינה (אולי מישהו מבני משפחתי) ואינני יודעת איך משנים בחזרה. אנא התייחסו למכתבי הנ"ל כאל דינה11
 

adam33

New member
להיות שם

להיות שם זה להרגיש כיצד עולמך חרב לנגד עינייך כאשר האיש שחיית איתו בעצם הוא לא האיש שהתחתנת איתו ואז את מוותרת כי בעצם אינך רוצה להתגרש אבל בהמשך את זו שעושה מאמץ למרות שאצלו זה לא ניראה כלל וכלל וכאשר הכל דועך הוא ממשיך בשלו להמשיך בצורה נורמלית זה כאשר הוא ואת משנים את כל מה שהיה ורק אז הבטחון יחזור בינכם שאלמלא כן שוב לא תבטחי בו כשהוא יוצא מהבית ובכלל כבר ימאס לך לחשוב על כך ותהיי אפאטית לכל מה שקורה אז מנסיון הגעת לפרשתדרכים שבה את צריכה להחליט.. הכל בידייך תחשבי בצורה צלולה וגם על העתיד בהצלחה
 

michaly43

New member
האמת דינה 11?

אם ההרגשה היא-שיעוץ לא ישנה דבר אם ההרגשה היא-שהגעת לקצה היכולת שלך לשקם את הזוגיות שלכם אם ההרגשה היא-עש לפה זה הזמן ללכת.......וכמה שיותר מהר. ההחלטה מאוד קשה, ומה שמחכה בחוץ, הרבה בדידות והרבה לבד...את חושבת שזה מה שאת רוצה? כי אם כן, החיני עצמך, כי למרות הכל החופש הוא גם שלוות נפש....
 
בטיפול הובהר לו כי יש להבדיל

בין אחריות לבין אשמה. השאלה היא אם הטיפול מתמקד רק בו או בשניכם? כי גם את לדעתי, צריכה להבדיל בין אשמה (שלו, לצורך העניין במקרה זה) לבין אחריות שלך היום להמשך התהליך, אם את באמת רוצה לשקם ואת באמת מוכנה לעשות הכל. דוגמא: אם היה מדובר בילד שלך, שעשה מעשה שמבייש אותך או אפילו עבר עבירה של ממש, הרי שאם כל הרגשות השליליים שלך למעשה, אני מניח שהיית מגבה אותו ומשתפת פעולה אם היה עניין של שיקום שלו או של מערכת היחסים שנתערערה בעקבות המעשה. טבעי שיש לך נסיגות וכי הפגיעה מתעוררת בך מחדש. מה שחשוב, שלא תתני להרגשה הזו לשתק אותך ולבלבל אותך. אתם עדיין בטיפול והטיפול צריך לעזור גם לך להתאושש מהפגיעה שחווית, לא רק להתמקד בלהראות לבעלך את ההבדל בין אשמה לאחריות. ממה שאת מתארת, לא נראה שהובהר לבעלך עד כמה את נפגעת והתייחסותו לעניין כאל דבר לא רציני מביעה גם ביטול של הרגשתך. חשוב שיכיר בכך שגם אם הפרשיה נראית לו כלא רצינית עליו לקבל ולהכיר בהרגשת הפגיעה שלך כרצינית ואמיתית. יחד עם זאת, כדי באמת להשתקם מהפרשייה, עליך להניח לה ולהשאירה בעבר. אם היא תצוץ כל פעם ותאפיל על היחסים ביניכם, סופכם למצוא את עצמכם ברבנות. אם אתם באמת רוצים לשקם את הזוגיות שלכם לימדו מהפרשייה את כל מה שניתן ללמוד ממנה. מה הביא לה, כיצד להתמודד עם המשקעים שלה ומה לתקן כדי שלא תצוץ פרשייה דומה בעתיד. זו המשמעות האמיתית של סליחה אותה את צריכה לסלוח לבעלך כתנאי להמשך חיים ביחד. כווני את הטיפול שלכם לכיוונים אלו, אם את רוצה בהמשך נורמלי של חיים משותפים. בהצלחה
 
למעלה