האם לתת ריטלין ...

[lilolilo2]

האם לתת ריטלין ...

בני אובחן בגיל 6 כבעל הפרעות קשר + היפרקטביות (כיום בן 9)
עד היום לא חשבתי לתת ריטלין כי הוא ילד חכם והסתדר בלימודים
לאחרונה , גברו ההערות מהמורה , מהיועצת , נהיה יותר קשה ואפילו בלתי נסבל בבית
בכיתה לא משקיע , עושה הכל "חפיף," הכתב שלו נורא ולא מבינים מה רושם , איפה שלא יושב יש בלאגאן מסביבו ואני מרגישה שגם חברתית הוא פחות "מבוקש"
בבית - רוצה רק במחשב וזה הזמן היחיד שיש שקט ממנו , קשה לו להעסיק את עצמו , יש לו בנוסף בעיית גבולות קשה לו לשמוע לא
שלא לדבר על שיעורים...
ממש מתלבטת אם לתת ריטלין - ואם יכול לעזור במצב שלו
להיות מרוכז , רגוע , משקיע יותר
בלי קשר אנחנו מתחילים טיול משפחתי לנסות לעבוד על הסמכות ההורית שלנו ..
תודה מראש

 

[רונן לין]

התשובות אצלך...

וכדי שתוכלי לתת תשובות נכונות עבור ילדך, חשוב שתתיעצי עם בעל מקצוע מתחום הרפואה.
מכיוון שאם עד היום הצליח הילד להתמודד בלימודים בלי הרטלין, מאוד יכול להיות שבשנים האחרונות הוא כבר ממש סובל,
בדרך כלל מצליחים הילדים לפתח אסטרטגיות יצירתיות שבהן הם מצליחים להסתיר את הקשיים מהמורים ולפעמים גם מההורים,
מה שכמעט בטוח הוא שעם השנים שיגיעו, ועם הקושי ההולך וגדל בחומר הלימודי, הילד יצטרך עזרה חיצונית (למשל רטלין),
המחקרים מדברים על 10% מהילדים עם הפרעת קשב שמקבלים תרופות..., אני טוען שכבר מזמן הגענו ל- 30%.
רטלין היא לא הפתרון, היא תרופה המאפשרת לילד להיות בדרך הנכונה והיא שמאפשרת לו להצליח.

 

[kigy]

חברתי - התנהגותי

אני רק רוצה לציין נקודה...

בד"כ כשמדברים על הפרעות קשב וריכוז, מתמקדים בלימודים וציונים. לדעתי לפחות, התחום ההתנהגותי - חברתי לא פחות חשוב, אולי אפילו יותר, בוודאי בגיל צעיר.

 

[רונן לין]

מאוד נכון !!

בעיני לפחות התחום הלימודי הוא במקום האחרון, בגיל ההתבגרות חשוב בהרבה התחום החברתי, ואיתו פיתוח היכולות הבינאישיות, התמקדות בשיפור סוגי תקשורת, התמודדות עם "כשלונות"..., ובסוף בסוף (רק אם נשאר זמן...) באים הלימודים.
החומר הלימודי הוא בסך עוד כלי לשיפור מיומנויות, ממש לא מדאיג אותי אם ילדים ידעו מתי התרחשה המהפכה הצרפתית..., הרבה יותר מדאיג אותי זה שילדים עושים חרם על ילדה מבלי שהצוות החינוכי יודע, והיא לא זוכה להגנה מהמבוגרים.

 

[kigy]

לא הייתי אומר מקום אחרון

הצלחה בחיים בשביל הרבה מאוד אנשים זה גם לימודים...
תלוי באופי, לימודים הופכים יותר ויותר חשובים עם הזמן...

 

[רונן לין]

עם תואר שני - הוא עובד בפיצריה

בוא נבדיל בין שני תחומים: יש ידע, ויש מידע, אלו שני דברים שונים לגמרי..., מידע זאת האינפורמציה שאתה משיג כשאתה מחפש בגוגל או בספריה, את הידע אתה רוכש דרך היכולת שלך לבצע אינטגרציה בין התיאוריה לבין ההתנסות האישית (לא נסיון.... אלא התנסות, והסבר על ההבדלים יגיע בהמשך). שאתה מדבר על לימודים אתה מדבר על לרכוש מידע שמאפשר לך לעבור מבחן, שמאפשר לך לקבל ציון, שמאפשר לך לזכות בתעודה, שמאפשרת לך להשיג הערכה, אבל זה עדיין לא מבטיח מקום עבודה.
לפני 50 שנה היו לומדים אנשים בודדים יחסית כי לרובנו לא היה מספיק כסף כדי ללמוד, ואז רובנו עבדנו במפעלים. כיום יש לכולם כסף וכולם הולכים ללמוד, אבל בסוף אין להם מקומות תעסוקה ולכן התסכול כל כך גדול ואתה מוצא עובד עם תואר שני - בפצריה.
בעיני הצלחה בחיים זה הרגע שבו אתה יודע שאתה נמצא במקום הנכון לך, כי אתה קם בשמחה בבוקר לעבודה שאתה אוהב, מרגיש סיפוק עצום מהעיסוק שלך וחוזר הביתה מאושר למי שאתה אוהב !! זאת הצלחה !! וזאת אינדיקציה שאומרת שאתה ידידי - הצלחת בחיים !! (ודרך אגב, אין בהכרח קשר בין הצלחה ללימודים..., רק לפעמים יש.)

 

[kigy]

הצלחה זה מושג סובייקטיבי

בלימודים אקדמיים, ובבית הספר, יש כל מיני סוגים של למידה:
1. מה שקראת לו מידע, כלומר שינון \ זכרון. מתי היטלר פלש לפולין, לדוגמה.
2. מיומנויות שפה וחשיבה, לכתוב חיבור, להוכיח משפט במתמטיקה, הסקת מסקנות.
3. כישורים למיניהם בעיקר כישורי למידה וכישורים חברתיים: עבודת צוות, אסטרטגיות למידה, ניהול זמן, וכד'

ועוד כל מיני... ביסודי לומדים גם כישורים יותר בסיסיים...

זה נכון שבשיטת החינוך המודרנית הדגש הוא על זכרון, ומיומנויות יחסית בסיסיות, אבל מי שנמצא במסגרת לימודית בהכרח לומד גם את השאר, וכל היכולות האלה נחוצות להצלחה בחיים, יכולות שונות במידה שונה לאנשים שונים, אבל עדיין.

אני חושב שציונים זה פחות חשוב, כי לילד שסובל מהפרעות קשב יש קושי לבצע\ לבטא ( to preform ) במבחן, בלי קשר לידע וליכולות שלו. הבעיה שלי היא הרבה יותר עם צורת המדידה, מאשר עם מה שמלמדים בבית הספר. למרות שביחוד בגילאים צעירים, לדעתי הלא מקצועית, איך הילד חברתית והתנהגותית חשוב יותר מאיך הוא בלימודים...

לגבי "הצלחה בחיים", או "אושר", זה הכל סובייקטיבי. זה תלוי באיך אדם תופס את עצמו ומה שהוא עושה, זה תלוי ברמת החיים שלו, בסביבה החברתית שלו, במשפחה שלו. אבל אני לא חושב שזה נכון להפריד "הצלחה בחיים" מהעיסוק של אדם, ומרמת החיים שהוא יכול לתת למשפחתו ולעצמו, והשכלה זאת הדרך הכי טובה לאדם להבטיח את עתידו. חוץ מזה שהחברה שאנחנו חיים בה מודדת אנשים, בין השאר, לפי ההצלחה הכלכלית שלהם וגם לפי ההצלחה האקדמית שלהם, זה לא המדדים היחידים, אבל הם חשובים.

מצד שני, תואר לא מבטיח "הצלחה בחיים", בשביל שתואר יתרום ל"הצלחה" הוא צריך להיות בתחום נדרש ורלוונטי לחברה ולכלכלה שאנחנו חיים בה. "הצלחה" גם דורשת הרבה כישורים ויכולות, שלא נלמדים בשום מוסד לימודים, לא ישירות ולא בעקיפין.

 

[lilolilo2]

נקודה למחשבה-תודה

 

[ציפי קוברינסקי]

מימוש עצמי וערך עצמי

דעתי קצת שונה ואני לא שמה את הלימודים במקום האחרון
וזה לא בגלל שמה שחשוב הוא ציונים וראיתי לא מעט חבר׳ה שהשלימו לימודים בגיל מאוחר והצליחו מאד.
ילדים שחווים כישלונות מרובים, ולצורך כך גם ילד תת משיג שדי מסתדר בלימודים אבל יכול יותר
תחושת המסוגלות שלו ותחושת הערך העצמי שלו נפגעת
אם גם מעירים לו הרבה בגלל הקושי בנושא גבולות והתנהגות, אז התחושה נפגעת עוד יותר.
ילדים יודעים מהי קבוצת ההשתייכות שלהם וכאשר ילדים דומים לו מצליחים יותר וביתר קלות הוא מרגיש מתוסכל
כל תסכול משפיע על המוטיבציה להתאמץ וכל כישלון נצרב ולא פעם אני מופתעת לגלות מבוגרים שכבר הצליחו כמה הם עדיין סוחבים את הפצע.
מימוש עצמי הוא בעיני זכות ולא חובה, אבל זו זכות שמגיעה לכולם! גם לילדים עם הפרעת קשב
אני מקוה שהטיפול המשפחתי הוא אצל מי שמבין בהפרעת הקשב ויודע את מקור הקשיים
לא כל מה שעובד על כולם מצליח עם לקויי הקשב
בהצלחה רבה

 

[kigy]

התכוונתי מכיוון אחר

לא התכוונתי לשלול את החשיבות של הצלחה בלימודים...

יש הורים שחושבים שאם הילד שלהם מסתדר בלימודים (יכול יותר, זה שאלה אחרת), אז אין לו בעיה והוא לא צריך טיפול. והרבה ילדים שיש להם ADHD לא מקבלים טיפול בגלל זה...

ההורים שלי חשבו ככה, ואני "הסתדרתי" עם הלימודים עד השנה האחרונה בתיכון פחות או יותר...

 

[מהכא להתם]

 

[מהכא להתם]

כמו שציפי אומרת מימוש עצמי

זו באמת זכות שמגיעה לכולם.
במקרה של הק"ר, בלי אבל גם עם טיפול תרופתי,
מימוש הזכות במערכת החינוך דורש מאמץ ניכר מההורים.
וגם ידע ואורך רוח.
גיל תשע זה גיל מעולה לעשות את השינוי בתפקוד ובדימוי של הילד.