האם לשקר?

[ג שם]

האם לשקר?

טוב, חזרתי, ושוב שאלה באמתחתי. הרקע: אני חילונית, חברים דתיים. ילדה חביבה, בתם של חברים דתיים, נמצאת בביתי די הרבה. בהיותה בגיל המתאים לרכילויות של בנות, היא פצחה אתמול במסכת שאלות לגבי יחסי עם בן זוגי (כמה זמן אתם נשואים? למה יש לכם שמות נפרדים?) אז הצלחתי לנפנף אותה ממני, לבינתיים, (לכי לאמא וכו'), אבל אני לא ממש בטוחה שאצליח במשימה לאורך זמן. והרי הבעיה: לא, אני לא נשואה. אנחנו חיים יחד כבר שנים, יש שני ילדים, אבל אנחנו ממש ממש ממש לא נשואים. הילדה חושבת שילדים באים רק אם מתחתנים. אני לא בטוחה שבא לי לספר לה את עובדות החיים. אזבמקרה כזה מותר לשקר?

 

[א77]

איני יודע מה להשיב לך.

ובראשית, אתנצל על הכנות. לי קשה לשקר, ואני משתדל לומר את אשר בלבי. וכשאני נמצא במצב שלא מתאים לומר אמת, הרי שאני בולם פי. הבעיה שבשלה איני יודע מה להשיב היא. כי הרי לא הלכת לשאול את האפיפיור וגם לא את המשטרה. לא את הגננת ולא את המנהלת. אלא באת לפורום זה לשמוע השקפת דת יהודית בקשר לשקר. וכאילו זו הבעיה והשאלה הדתית היחידה אצלך. בזמן שאת אומרת שאינך דתית. ז"א אותה תורה שאת באה להתעניין מה דעתה על שקר, אותה תורה אינה מעניינת בנושאי דת אחרים כמו נושאי דת שביניהם מעיקרי העיקרים של הדת היהודית. שלא תביני מדבריי חלילה כאילו יש להקל בשקר לפי הדת היהודית. אלא שפשוט תמיהני בפנייתך זו דווקא. ואגב, יש מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל האם מותר לשקר... מדובר במסכת כתובות דף יז ע"א ואני מצטט את לשון הגמרא: תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא [משבחים אותה בדברים הטובים שבה -א77] ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה [בכל כלה אומרים עליה את הדברים הטובים ביותר -א77]. אמרו להן בית שמאי לבית הלל הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה?! והתורה אמרה (שמות כג) "מדבר שקר תרחק", אמרו להם בית הלל לבית שמאי לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. אוליי ניתן להסיק מדברי בית הלל [שהלכה כמותם] שיש מקרים של "לא להיות מרובע". מקווה שלא תכעסי כשאני אומר מפורש את אשר עם לבי, ושלא יאלצוני להיות אחד בפה ואחד בלב. שבוע טוב ומבורך, זאבי.

 

[ג שם]

תודה על התשובה..

אבל לא ממש הבנתי את התשובה ואולי גם לא ניסחתי נכון את השאלה. אין לי שום בעיה להכריז בפני כל העולם שלא נישאנו כדת, נהפוך הוא: זו בחירה שלנו וטוב לנו כך. אם אחשוב שזה יקל עליה/על ההורים שלה, אין לי בעיה לומר שנישאנו לפני שנתיים באולמי השושנים. ממש לא. לא אוהבת לשקר אבל במקרה זה, למשל, אולי אמירה האמת תפגע יותר בה או בחינוך שניתן לה. במקרה הנוכחי, אולי מכיוון שהמדובר אנשים שהקודים שלפיהם הם נוהגים שונים משלי,ואולי - יותר קרובים לשלכם, חשוב לי לשמוע איך אתם הייתם נוהגים. אז אולי אפשר להשליך את זה למקרה אחר מהחיים שלכם, בו אתם חושבים שידיעת האמת תפגע במישהו אחר. יצא לי קצת מבולבל..אבל תודה, גשם.

 

[א77]

אולי אבהיר מעט יותר את כוונתי

אסור לשקר, כי התורה אמרה מדבר שקר תרחק. אלא שיש להבחין מהו שקר. שקר זה גניבת דעת. שקר זה להונות את הזולת. לא מחייב ששקר זה לומר ש: 2+2=5. אם העניין החינוכי הוא לנגד עינינו, נבהיר לחניך במשלים ואף בגוזמאות שלא תמיד אמיתיים. יש ילדים שכאשר מתחילים לספר להם סיפור, מיד הם חפצים לדעת "אבל זה על באמת"? כך הם שואלים כבר בתחילת הסיפור. הם מבינים שיש מעשיות לילדים שהינן אגדות. והכל למטרת חינוך. וממילא, ברור שהמספר משל, אגדה ומעשיה כזו, אינו משקר. כי אין הכוונה להונות. אלא לחנך או לפשט את הנושא באמצעות גוזמא או משל וכדו'. מה שלא הבנתיך הוא. מה לך בעניין שקר לפי הדת היהודית? הבנתי שאת אישיות חיובית מבחינה מוסרית שבין האדם לחברו. אז לא הבנתי מדוע לך לשאול "דעת הרב". מדוע לא תנהגי לפי דעתך והגיונך את גם כאן, כפי שהדפסת לעצמך לפי דעתך והגיונך, חיי חילוניות שלא עפ"י התורה. ובקיצור מה זכתה מידת האמת שבתורה הקדושה, שדווקא בה את מתעניינת ליישום.

 

[ג שם]

שוב תודה, ועוד הבהרה

אני שוב מודה על התגובה , וההשקעה. לגבי תהייתך, למה העליתי את השאלה. מכיוון שבקשרי איתם אני לא יכולה לנהוג "על פי דעתי והגיוני", שכן "דעתי והגיוני" רחוקים מהדרך בה הם חיים. ואם נחזור, בהשאלה, לשאלה הביצה הקשה (האם מותר היה לה לאכול ביצה קשה שבושלה בביתי)- דעתי והגיוני אומרים שמותר לה לאכול, ובתאבון. הבית צמחוני, הירקות נקנים ברשת סופרמרקט בה גם הוריה עורכים קניות, והקניות: נו, בוודאי שהם ברורים. מי אוהב לאכול חרקים? אך הנה קיבלתי את דעתכם. למה? כי אני מניחה שהיא קרובה לדעת חברי. אז במרקים בהם אני יכולה לשאול את הוריה, במידה זו או אחרת של בדיחות הדעת, אני שואלת אותם ונוהגת כבקשתם. במקרה הנדון אני חושבת שהעלאת השאלה בפניהם אינה במקומה. אז אולי זו לא שאלה הלכתית, אולי תגדיר אותה כשאלה "מוסרית שבין אדם לחברו"- מבחינתי, זה לא ממש חשוב, אז תודה על התשובות, גשם.

 

[ססילי]

אני חילונית, כך שלדעתי אין ולא כלום

עם הדת. אני חושבת שלא רק שהמשפט "העלאת השאלה בפניהם אינה במקומה" הוא שגוי, אלא יותר מכך, אני חושבת שהדבר הנכון לעשות הוא לדבר עם ההורים שלה, ובמידה רבה זוהי חובתך כלפיהם. זה פשוט: אם אנשים אחרים היו נתקלים בבעיות דומות לגבי הילדים שלך מן הסתם היית מעדיפה שתהיה לך שליטה כל שהי באיך ומה מספרים לילדים, ובעיקר איך מציגים בפניהם נושאים מורכבים שעשויים להיות טעונים עבורם, ועשויים להעלות אצלם שאלות משמעותיות. (למשל, אם הילדים שלך היו שואלים אותם בגיל צעיר על איך באים תינוקות לעולם) לתפיסתי, ההורים הם הזכאים (והחייבים) היחידים להחליט בעניינים שכאלו. לפיכך, לדעתי, אז צריכה להתייעץ איתם. אם הם יתבעו ממך דברים שאת לא מסוגלת או רוצה לעשות (כמו לשקר) תצטרכו להחליט יחד מה לעשות. בכל מקרה, הנה עוד שתי נקודות למחשבה: 1. מה שהילדה תשמע ממך, יגיע מן הסתם בסופו של דבר אל ההורים, כך סתם תוך כדי שיחות בעניינים אחרים למשל. ככה שלהסתיר מהם את הבעיה לא נראה לי מעשי. 2. ההורים הדתיים ששולחים אליך את הילדה, מן הסתם יודעים איך את חיה את חייך, ומן הסתם השאלה איך זה ישפיע על הילדה כבר עלתה בדעתם, וחצי תשובה הם כבר נתנו, בכך שהם מוכנים לחשוף אותה לחיים האלו. לכן אני גם חושבת ששאלתך לוא דוקא תבוא להם כהפתעה גמורה.

 

[ג שם]

התנצלות אחרונה ממש

וודאי שהעניין הנכון היה לשאול את הוריה, ואכן שאלתי. אך, לעיתים נראה לי שנוח להם להשאיר דברים "מעורפלים" ולא לתת תשובה, אולי מכיוון שתשובה ברורה תצטרך לעמת אותם מול משהו שהם לא יכולים להסתדר איתו. ולכן פניתי לפה: לא כל כך כדי לראות את "החוק", כמו לראות את הלך הדברים, כדי לראות מהם הגבולות המקובלים, ולזה קיבלתי תשובה- אפשר ורצוי לטשטש בנושאים מסוימים. אתן לך עוד דוגמא. בעוד שלושה שבועות בנם יעלה לתורה, במקום מרוחק מביתינו, ככה שברור שאם נגיע לשם, זה יהיה ברכב. אז קיבלנו הזמנה (ממש הזמנה מודפסת וכו'), לביה"כ ולסעודה, וההזמנה לוותה באמירה: "אנחנו לא יכולים להגיד לכם לבוא אבל נשמח אם תבואו". דא? אז מה הם רוצים, שנבוא או לא? ואני לא ממש חושבת שניתן לשאול אותם למה הם התכוונו. תודה, ושבת שלום, גשם.

 

[משנה ברורה]

מותר ל"שנות" מטעמי צניעות

ועדיף ללכת בדרך עקיפה מלהוציא שקר מפיך אם אפשר

 

[ג שם]

תודה,

הפעם התחמקתי בצורה די חביבה, אני חוששת מהיום בו היא תרצה תמונות של שמלת הכלה (היא מצחיקה, אבל בזה היא די עסוקה) בסך הכל הם יודעים שאני חיה שונה מהם- ומסתדרים עם זה יופי, אבל נראה לי שפה יש לשאלות שלה משמעות קצת שונה.

 

[משנה ברורה]

כל הכבוד על הרגישות שלך לעניין

ויש לי הרגשה שלא יעבור הרבה זמן עד שאת תתחתני כדת וכדין ואלי עוד כמה מצוות פה ושם

 

[ג שם]

אין שום סיכוי...../images/Emo8.gif

 

[BaaMan]

חבל...../images/Emo8.gif

 

[אפריים1]

למיטב ידיעתי אין כל בעייה לשקר

בנושאים אלה

 

[HotGod]

להלן פסיקתי

שקרי! זה מותר ואף רצוי ביהדות במקרים מסויימים. למשל, אב הבית חוזר לאחר יום לימודים, מתיישב אצל השולחן ומבקש לשומה של אם הבית שטרחה כל היום והכינה מטעמים. זו מחייכת ואומרת כי מצוין שלומה ומגישה לאב הבית מנת מרק דלוחה. האם על אב הבית לדחות בשתי ידיו את המנה? האם עליו לשקר ולומר טעים הוא המרק? הפסיקה המקובלת היא כי יש לשקר בכדי לשמור על שלום בית ועל התא המשפחתי. שקר לגבי המרק יחשב כשקר כל עוד ההגדרה עומדת בעינה. מגרע שינוי ההגדרה יהפוך השקר לאמת. עיצה נוספת תהיה בתחום החיוך שמעלה על פניו אב הבית עת חוזר הוא מיום לימודים. גם אם קצה נפשו והוא שואף להינפש טוב יעשה עם יחייך חיוך מאולץ שכלפי חוץ נראה כחויוך של חיבה ואושר ולו על מנת לשמור על קדושת הבית פנימה. לן, טוב תעשי אם תספרי לה את שהוריה רוצים לשמוע ולא את האמת. מקווה שעזרתי ומאחל לך שבוע טוב.

 

[ג שם]

אם אני מבינה נכון..

על פי שיטתך תמיד מותר לשקר, כל עוד זה יעשה יותר טוב לצד השני. זאת אומרת שעצתך היא להחנות את הרכב בשבת שני רחובות מבית הכנסת, ללכת לטייל קצת בשכונה (כדי שלא נבוא רק לבית הכנסת) ולהגיד להם שבמקרה עברנו בסביבה.. הבנתי נכון? נו, יש עוד שתי שבתות להחליט על האסטרטגיה.