....
קודם כל, את הילדים שולחים לבי"ס גם כדי לפתח את הכישורים החברתיים שלהם. במקרה שלי זה פיתח את הכישורים שלי להימנע מאנשים ולדעת להתמודד עם אנשים רעים, מטומטמים, וכו´.. אבל זה בגלל שהיה לי תיכון גרוע. בלי בית הספר בכלל לא הייתי יודעת לדבר עם אנשים .. ציונים צריך לתת, אבל זו לא צריכה להיות המטרה. יש הבדל בין 100 ל-70, והייתי רוצה לדעת שקיבלתי 100, ואז אני אשאף בפעם הבאה לקבל 100, לא 70. אבל לא צריכים ללמוד בשביל הציונים. צריך לחשוב למה צריך ציונים. בצבא הייתי אחראית בשלב כלשהו על הכשרת מספר אנשים. לאחר תקופת הלימוד, נתתי להם מבחנים, והם ענו על השאלות. לא נתתי להם מספרים כציונים. במקום זה: קודם כל, בדקתי שהמבחנים לא שואלים את כל השאלות שהם אמורים לדעת אלא שואלים על כיוונים שונים ונותנים להם לאלתר. שנית, קראתי את תוכן התשובות שלהם. היו טעויות קריטיות של חוסר הבנה, והיו טעויות קטנות, שהאדם שכח משהו .. במקרה כזה חשבתי, האם זה יפריע בתפקוד השוטף? הוא יפעל בצורה לא נכונה, ינסה שנית ויצליח. הוא מבין, לכן הוא יעבור את המבחן. בבית הספר זה לא קורה. ניתן לא ללמוד הרבה חומר או לטעות בחצי שאלה חשובה, וזה יהיה שווה ערך להרבה טעויות קטנות וזניחות. אין גם מעקב על הנושאים הבעייתיים של כל ילד - אלא אם כן הוא משיג מורה פרטי, מה שגורם לשכבות האמידות להיות מסוגלות להשיג השכלה טובה יותר וכך הילדים העשירים החכמים מתעשרים, והילדים העניים החכמים לא. ולא נראה לי שיש גוף אחראי אליו ניתן להעביר את ההערות שלי. "אני כולה ילדה בת 21".
