האם לספר לאמא?

[ענתי44]

האם לספר לאמא?

יש לי אמא חולת אלצהיימר ומחלות נוספות, סיעודית ועל כסא גלגלים אבל עדיין מתקשרת לא רע ויחסית למחלה מצליחה להבין לא מעט. אתמול נפטרה אחותה הצעירה ממנה בשנתיים. נגאלה מייסורייה. אני לא יודעת אם לספר לאמא? חוששת איך תגיב? האם זה יחריף את מצבה? ללווייה לא נוכל לקחת אותה כי זה בקצה השני של הארץ ואמא לא מסוגלת לעמוד בדרך וגם לא לשבת שבעה. מבחינה הלכתית יש האומרים שהיא פטורה ויש האומרים שחובה לספר לה ולעשות לה קריעה. הבעייה שאם נסגור טלוויזיה או נדליק נר או נעשה לה קריעה היא תשאל למה? וגם תצליח להבין שזה בשל מוות. כנראה תבהל שאחד מהוריה נפטר ( הם נפטרו מזמן כשהיתה בריאה אבל היא "החזירה " אותם לחיים ) אני אישה מאמינה. לא דתיה אבל מאמינה ופעם גם לאמא שלי היה חשוב ענייני דת ומסורת. אבל עכשיו היא "בעולם אחר" ואני מתלבטת. מבחינה דתית יש שתי דיעות מנוגדות. רופאת המשפחה חוששת מהדרדרות מצב רפואי. ואני מתלבטת. כלומר החלטנו לא לומר כלום לעת עתה. אבל האם יש לי זכות מוסרים למנוע ממנה את הידיעה על מות אחותה? במקרי מוות קודמים רחוקים יותר לא שיתפתי אותה וזה היה נכון מבחינתי. אבל היא אומנם חולה אבל האם אני לוקחת ממנה את הזכות להחליט למשל להתאבל בדרך שהיא תוכל על אחותה? מה דעתכם?

 

[hilabarak]

דעתי היא שהמקרה צריך להיבחן מנקודת

הראות של אימך. מצד אחד יש לה זכות לדעת. מצד שני, לפי כל מה שטענת תהיה לה בעייה רצינית להתמודד. אם תספרי לה כנראה שתפגעי בה מהותית (בכל האופנים שהסברת). אם לא תספרי לה, אינני ממש רואה אותה נפגעת ושואלת "איך לא סיפרתם לי ?" (גם ככה היא בקושי מתמודדת עם המציאות). מדוע בעצם בכלל לספר ? הרי אם יש אדם בריא לחלוטין, מספרים לו כי זכותו לדעת, כי בסוף יגלה בכל מקרה, כי הוא נדרש להתמודד עם המציאות. כאן יש לנו אדם שלא ממש מסוגל להתמודד עם המציאות, שסביר להניח שלא בדיוק יגלה (גם ככה הוא מחזיר אנשים מתים לחיים). בקיצור דעתי - סבתי שלי גם היתה חולת אלצהיימר, ואם התופעות בערך דומות בחיים לא הייתי מספר לאדם במצבה.

 

[ענתי44]

התייעצנו עם רב והרופאה שלה

לפי ההלכה אם היא לא יודעת על מות אחותה היא לא מחוייבת בדיני אבלות. הרופאה שלה מתנגדת לספר מחשש להחמרה משמעותית במצבה. וזה מה שהכריע את ההחלטה. קשה לי מבחינה מצפונית למנוע ממנה מידע כזה חשוב אבל לא אוכל לחיות עם עצמי בשלום אם אספר ואמא תקבל אירוע נוסף קטלני. תודה לך על ההתייחסות. אמא שלי עם התופעות המוכרות של אלצהיימר אם כי עדיין במצב יותר טוב מהחולים. בכל זאת יש חשש שתקבל אירוע מוחי נוסף כי מלבד אלצהיימר יש מחלות נוספות ולא אוכל להסתכן

 

[עננית נוצה]

שלום לך ענתי,

הדילמה שלך נובעת, למעשה, מהתנגשות בין שני ערכי יסוד, ששניהם נוגעים לאמך: 1) זכותה היסודית של אמך לדעת כי אחותה נפטרה, ולבחור "להחליט למשל להתאבל בדרך שהיא תוכל על אחותה ". 2) שמירה על רווחתה הבריאותית של אמך, שיש סיכוי כי תפגע באופן שקשה לצפות את תוצאותיו, במידה ותדע על מות אחותה הצעירה. ההכרעה בין שני ערכים, המתנגשים זה עם זה, מוטב כי תיעשה תוך שיקולי התועלת אל מול המחיר, הנובעת מכל אחת מן ההכרעות האפשריות. מדברייך האחרונים אני מבינה, כי את נוטה להחליט שלא לשתף את אמך בידיעה העלולה לפגוע בבריאותה. אני מאמינה כי זוהי החלטה נכונה ורוצה לחזק אותך על החלטתך זו. כל טוב ושבת שלום, גילת א.

 

[ענתי44]

תודה גילת

זו בדיוק הדילמה שאחיי ואני התלבטנו. כשגם נושא ההלכה היתה ברקע. אבל מאחר והסיכון שאמא לא רק תרגיש רע אלא תקבל אירוע נוסף וקטלני עולה על הכל. התועלת לאישה במצבה? כלום. היא במקרה ולא תתמוטט תבכה ואחרי גג שעה תשכח. זה האלצהיימר. אמא שלי לפני המחלה היתה כמובן מתאבלת על אחותה האהובה ואנו היינו צמודים אליה. כמו שהיה כשסבתא שלי נפטרה לפני כמה שנים. קשה לי עם זה אבל אני שלמה ויודעת שההחלטה נכונה. קשה לי כל פעם שאני פותחת מכתב ממוען אליה. למרות שאני נותנת לה את המכתב היא מחזירה לי בחוסר עניין. ברור לי שהיא סומכת עליי ובטוחה שאטפל בה טוב, אבל קשים לי מאוד הרגעים שאני צריכה להחליט עבורה החלטות חשובות כמו ניתוח או מוות של אחותה. תודה רבה על תגובתכם עזרתם לי מאוד להשלים עם ההחלטה.