האם למישהו כאן

[mishtal]

האם למישהו כאן

יש ניסיון בטיפול בילדים עם קשיי כתיבה בגילאי 10-13 ? לאחרונה אני מקבלת מדי פעם ילדים בגילאים האלה לטיפול ותוהה עד כמה ניתן להשפיע על דפוסים והרגלים קיימים. לדוגמא, ראיתי שקשה מאד ולפי מה שקראתי, גם לא רצוי, לשנות כיוונים של כתיבת אותיות כי זה מבלבל מאד את הילד ומפר את הזרימה וקצב הכתיבה. אך מה עושים עם אותיות בעייתיות במיוחד? או לגבי לחץ מוגבר? אודה מאד אם מישהו יכול לתת לי עצות מעשיות לטיפול.

 

[1ron]

קשיי כתיבה

שינוי הכיוונים של כתיבת האותיות אכן מאט את הקצב,אך לזמן קצר יחסית. עם רכישת המיומנות החדשה, הכיווניות הנבונה תקל על קצב הכתיבה.צריך לראות גם האם יש חוקיות בצורת הכתיבה, למרות שהיא בכיוונים הפוכים. אם היא נעשית כשכל האותיות מלמטה והכתב קריא, אולי כדאי לשקול לא להתערב. מה שהכי מאט זה המיקום השונה בו מתחילה כל אות, ואז על הילד לחפש כל פעם את נקודת ההתחלה. הלחץ המוגבר -נובע מקושי בויסות תנועה, וכדאי לבחון גם את היציבה והמוטוריקה הגסה. במקרים רבים, רכיבה טיפולית יכולה לעזור במיוחד בתחום היצוב והויסות התנועתי של חגורת הכתפיים.

 

[רוניתה2]

כתיבה איטית בגיל 13 ../images/Emo15.gif

הי,

בהמשך לתשובתך ממש רציתי לדעת מה לגבי בעיות אחרות אצל ילדים בוגרים, לבד מכיוון כתיבת האותיות. שאלתי מתייחסת, בעצם, לילד בן 13 שכותב לאט מאוד וכמו משרטט כל אות ומתקן אותה במידה והיא יוצאת מעט ארוכה או לא מספיק מעוגלת וכו'. אנסה לכתוב את המשך התיאור בהסתמך על הנחיותיה של שרון שני גונן מאחד השרשורים הקודמים. למיטב הבנתי אין לו בעייה קינסטטית, ע"פ מבחני חזרה על תנועה שנעשתה עליו כשעיניו עצומות. הוא משקיע את נשמתו בכתיבה, דבר שחוזר על עצמו גם בכתיבה בעיפרון וגם בעט (אם כי בעט הוא כותב מעט מהר יותר ומשתדל שלא לחזור ל"יפות" אותיות). ניתן לומר שהוא מתעייף לאחר זמן מה, הדבר בא לידי ביטוי בעצבנות ובהתחמקות מהכנת ש.ב או כתיבה במהלך השיעור. עם זאת, אין לו בעייה של הפעלת לחץ על כלי הכתיבה, אם כי הייתה קיימת אצלו בעייה כזו לפני כשלוש שנים ויותר. קצת על מצבו הכללי- הנער הינו בן זקונים. הוא עבר חוויות קשות של שני אישפוזים ארוכים בבתי"ח (שלושה ניתוחים- לפני כשנתיים) ואף סבל לאחריהם מדלקת פרקים של ילדים (שעברה כבר לפני כשנה, ב"ה). כל אלו בוודאי השפיעו עליו וכן על בני משפחתו- מה שמוביל אותנו ל... קשה להגיד עליו שהוא עצמאי בכל שטחי היומיום- בעיקר בגלל שהוא אינו מודע לצרכיו. כלומר, אינו יודע שהוא רעב (אא"כ מזכירים לו) וכך גם לגבי תחושת קור/ חום (בד"כ אינו קשוב לעצמו ולא יוריד או ילביש סווצ'ר...). כל אלו מובילים לתלות גבוהה שלו באחרים (קורה גם בבחירת בגדים). איפשהו, נראה כי הוא אינו נוטל עליו כל אחריות. בנוסף, את כל הפעולות אותן הוא מבצע הוא עושה באיטיות יוצאת דופן ובלכאורה אדישות (שריכת שרוכים, מקלחת, התלבשות ועוד). עוד נקודה קטנה (למי שעוד לא התייאש) -- הוא זקוק לעידוד בציור החופשי שלו. די נרתע מכך והוא מצייר בחוסר ביטחון, אם כי התוצאות יפות. לדעתי, הכתיבה האיטית נובעת בעיקרה מרצון לפרפקציוניזם... האם, לדעתכן, יש קשר משמעותי יותר בין כל התסמינים שציינתי?? אני עדיין מאמינה שיש סיכוי לשינוי (לפחות את הזרימה בכתיבה) גם בגיל זה ושאלתי היא "איך"?

תודה, רונית.

 

[שרון שני גונן]

מה פשר הקשר?

רונית שלום, קודם כל קבלי ח"ח על הפירוט. נעים לי להתייחס כשיש למה... יש כאן כמה היבטים שקופצים לי לעין. אתחיל ואומר שברור לי מהמעט שאני יודעת על הילד, שיש להתייחס לכלל תפקודו, ולא רק למה שקורה בכתיבה. זה בכלל כדאי, כי אם יש בעייה בכתיבה, ואנו מסתכלים רק על הכתיבה, כאילו חיפשנו את מה שאיבדנו מתחת לפנס. נדמה לי ששטף זה לא ממש מה שמאפיין את הילד הזה. ההתנהגות שאת מתארת שבה נראים איטיות, אדישות ומתן אפשרות לאחרים להחליט בשבילי על דברים כמו מתי אני רעב ומתי קר או חם לי, יכולה להיות מוסברת על ידי כמה גורמים, ואליהם יש להתייחס בחשיבה הטיפולית. בעיני להיות יכול להחליט מתי קר לי וחם לי ומתי אני רעב, הן פעולות חיוניות בדיוק כמו כתיבה, ויש מקום להתייחס אליהן בטיפול. היבטים עיקריים שכדאי להתייחס אליהם: הדרישות והציפיות שמציבה הסביבה - אולי בגלל המחלות והאישפוזים מצפים ממנו לפחות תפקוד? אולי יש קושי בתכנון התנועה בכלל, מה שהופך את הכל לנלמד כל פעם מחדש ולא מופנם כאוטומטי. אולי יש בעיה כלשהי בויסות סנסורי- שמסבירה גם את חוסר היכולת לחוש קור ורעב וכו' באופן הולם. אולי יש קושי מבחינת עמדתו של הילד כלפי משימות החיים? ואולי כל אלה ועוד נכונים... ויכולים להסביר את ההתנהגות והתפקוד של הילד. אז מה עושים, שאלת. ובכן, לדעתי השאלה החשובה כעת היא מה חשוב לו ומה מעניין אותו, כי שם נמצאת הדלת שדרכה אפשר להכנס לכל שאר המקומות שבהם הוא צריך עזרה. דרך הפעילות הזו, ניתן יהיה להכניס את כל התכנים שצריך. נדמה לי שיש צורך הן בעבודה קוגניטיבית, הן בעבודה עם הסביבה שמאפשרת לו לתפקד באופן כזה, והן בבירור סנסורי מעמיק יותר. עבודה רגשית לא תזיק, אבל מבחינתי, בעדיפות ב' אחרי הנ"ל. אני מנחשת שכשהוא ייקח אחריות ויבצע באופן שוטף את שאר משימות היומיום, ניתן וקל יהיה לטפל בנושא הכתיבה, ואולי אף לא יהיה צורך להתייחס אליו בנפרד?... בברכה שרון שרון

 

[נגהויסבוך]

טיפול בכתיבה בגיל "מבוגר"

קראתי את ה"כל" באמת .. ואני מנסה ל"סדר" את האינפורמציה שהבאת. כתיבה - "קשיי כתיבה" - ההיבטים המוטוריים והתחושתיים - מוטוריים שלהם, ההבעתיים והקוגנטיביים שלהם ... אנחנו יותר מתיחסות להיבטים המוטוריים והתחושתיים-מוטוריים (בד"כ מה לעשות)וכן אולי אפשר להכנס גם קצת להיבטים הקוגנטיביים - כמו תהליך פתרון בעיות של משימת כתיבה (לפעמים ע"פ אוריינטציה של המטפלת). כתיבה כמשהו שעומד על פני השטח, ובבדיקה שלו עולים דברים משמעותיים אחרים. הגורמים לשינוי סדרי העדיפויות ודורשים התערבות קודמת ... אני חושבת שההכרות הקצרה יחסית שעשינו עם ה-O.TPRACTICE חושפת אותנו, ליכולת ניתוח "מסודרת" של המקרה בו אנו מטפלים\לות. כשאת מציבה את ה"מקרה" על מודל של פרט - עיסוק- סביבה (תנסי זה עוזר), את פתאום מגלה כמה האינפורמציה שיש לך לגבי המשפחה (וציינת המון דברים - שימי לב), או כל הפרטים שיש לך לגבי ה"השתתפות" בעיסוקים - ע"פ התחומים (שימי לב כמה פרטים ציינת לגבי A.D.L למשל), חשובים להבנת התפקוד הכולל ומיקוד הבעיה. הבעיה של הילד שלך, היא לא ה"כתב" אלא "ההשתתפות בעיסוקים בכל התחומים" - A.D.L, I.A.D.L למידה - בטוח (יכול להיות שאם תבדקי את הפנאי וההתקשרות החברתית תמצאי שם קושי). מכאן את מקבלת "פרופיל עיסוקי" מרשים ביותר ... ועכשיו השאלה היא ... האם יש לך דרך להוביל את הילד והמשפחה להתמודד עם הממצאים ? להבין את הצרכים האמיתיים ? לפנות לגורמים מטפלים נוספים כדי להתמודד עם הבסיס לקשיי התפקוד ? או האם ירצו ל"תקן" את הכתב בלבד ? בהצלחה בכל מקרה.

 

[רוניתה2]

שרון ונוגה - המון תודה

הייתי מעט עסוקה כך שראיתי את התגובות שלכן לא מזמן. עלו בי כמה שאולת שבינתיים די קטנות ולא בהירות. לגבי העובדה שהוא ילד איטי באופן כללי- הדבר בודאי נובע מהאישיות שלו, איך אפשר להפריד את זה מהתפקוד שלו. או שכמו שלמדנו- השורה התחתונה היא אם ישנה פגיעה בתפקוד ואם האישיות הזו מפריעה לו. הבעיה היא שבמקרה הזה אני מוצאת שזה מעט בעייתי כי לו אישית לא כ"כ מפריע שהוא לא מספיק להעתיק את שיעורי הבית.. טוב, אני צריכה לגבש מעט יותר את מחשבותיי. שוב, המון תודה בעיקר על כך שהזכרתם לי להתייחס לילד כמכלול ושרון אפילו נתנה לי איזשהו חוט שמקשר בין כל מה שילד זה מראה כלפי חוץ. שיהיה טוב לכולנו, רונית.

 

[נגהויסבוך]

לא חושב שיש לו בעיה ...

בדיוק מה שמחזיר אותנו לדיון על מודעות ומוטיבציה ... לקוח "חסר בעיה" לא צריך טיפול ! השאלה איך לחבר אותו עם ה"בעיה" שעולה בכל זאת, ולהביא אותו לרצות לשנות ? בכל מקרה בהצלחה

 

[1חנה קרפין]

Inner/Outer drive

רונית, לי נראה שיש כאן איזה שהיא בעיית יזימה. נראה שהילד זקוק לגורם חיצוני שיארגן, יעורר, ויגרום לו לפעול. האם יש לילד קושי לעבור ממטלה למטלה? האם יש לו אלמנטים פרסברטיבים, ומסו סוג הגירוי שעוזר לו לפעול? נסי לעשות ניטור מדוייק של סוג הרמז או הגירוי שגורם ליליד לפעול: מילולי (הוראה של בודק)/ פיזי (Guiding)/ אודיטורי(שעון מעורר) וכו'. כיוון קטן למחשבה- לא בטוח שנכון. חנה.

 

[ayeletg1]

mishtal שלום!

הסתכלי דף או שניים אחורה היו מספר שרשורים הנוגעים לכתיבה והיו שם מספר רעיונות יפים לעבודה. אני עובדת הרבה עם ילדים "גדולים " בכתיבה.אכן קשה לשנות דפוסים והרגלים קיימים אך הדבר בהחלט אפשרי,במיוחד הדבר תלוי במידת המוטיבציה. מגיעים אלי ילדים לפני המעבר לחטיבת הבניים שמאד רוצים להשתפר ומוכנים להשקיע ואז גם רואים תוצאות מהירות. לעומת זאת, בבי"ס להפרעות התנהגות בו אני עובדת אני ממש נאבקת כדי להפיק מילד מילה כתובה. אחת הבעיות מבחינתי בטיפול בילדים גדולים יותר היא העובדה שיש לטפל בכתיבה דרך כתיבה,אין מה לעשות וזה דורש המון תרגול וזה די משעמם וצריך כל הזמן למצוא דרכים לגוון. אחד ההבדלים הגדולים, לדעתי , בין גדולים ל"קטנים" הוא מה שכל אמא מתחילה יודעת: שילד קטן שאוהב פעילות מסוימת מוכן לחזור עליה שוב ושוב ושוב (כמו לשמוע את אותו הסיפור או לצפות באותה קלטת)גם כשלהורה מזמן נמאס. עובדה ברוכה זו מאפשרת לנו לתרגל עם הילד וגם לדרג את הפעילות כשבכל פעם מוסיפים אלמנט נוסף או עולים בדרגת הקושי. עם הגדולים זה יותר מסובך. אשמח להחליף דעות וגם רעיונות.