האם יש חסינות עדר? האם אי פעם היתה?
מעולם לא היה עדר מחוסן. משרד הבריאות יסביר שהאוכלוסיה מחוסנת בד"כ, בין אם ע"י תחלואה טבעית במחלה (הדורות המבוגרים יותר, לפני החיסונים) או ע"י חיסונים (הצעירים יותר) ולכן החברה כן מעניקה חסינות עדר. יש מספר בעיות עם הסבר זה:
1. התחלואה מעולם לא היתה 100%, גם לפני החיסונים. במילים אחרות, גם הדור המבוגר, רק בחלקו המזערי חלה במחלות ולכן "מחוסן". מרבית חבריו שלא חוסנו - מעולם לא חלו ולכן מעולם לא היו רשת בטחון עבור שאר האוכלוסיה. לדוגמא, לפני נתוני משרד הבריאות, התחלואה בחצבת בין השנים 1951-1967 (השנה בה החלו לחסן) עמדה על 8,370 חולים בשנה בממוצע - אחוז מזערי מהאוכלוסיה כולה שעמדה על מאות אלפים. שיעורים דומים רואים עם המחלות האחרות: פוליו - 580 חולים בשנה לפני החיסון. שעלת: 6,740 חולים.
2. ישנן מחלות מסויימות שגם אם חלית בהן, אין אתה רוכש הגנה לכל החיים (טטנוס, למשל). כלומר, גם אם המבוגרים חלו (ומעטים מהם חלו בטטנוס גם לפני החיסונים) עדין הם לא נשאו עימם הגנה - לא עליהם ולא על אחרים. אגב, טטנוס הינה מחלה "אישית" לגביה כלל אין משמעות לחסינות עדר. החיסון אמור להגן רק על עצמך.
3. בעידן גלובליזציה בה יש ניוד גבוה מאד של אנשים בין מדינות, אנשים באים במגע עם אוכלוסיות שלמות שכלל לא מחוסנות כנגד מחלות כנגדן מחסנים בישראל. למעשה, כדי להשיג חסינות עדר, היה עליך להבטיח ש 90% מכלל תושבי העולם מחוסנים, כאשר בפועל שיעור המחוסנים הרבה יותר קטן. למשל, הפטיטיס בי לא מומלץ בתכנית החיסונים לכלל האוכלוסיה באנגליה, יפן, דנמרק, פינלנד, הונגריה, איסלנד, הולנד, נורבגיה, סלובניה, שבדיה, שוויץ. גם חיסון הרוטה לא כלול בתכנית המומלצת במרבית המדינות. ילד ישראלי יקבל בשנת חייו הראשונה כמעט פי שתיים מנות חיסון בהשוואה לילד במרבית מדינות אירופה.
4. העובדה שחסינות העדר נכשלת באה לידי ביטוי בהתפרצויות מחלות באוכלוסיות לכאורה מחוסנות היטב. בהתפרצות חזרת בישראל לפני כשנתיים, מדינה עם שיעור חיסוני גבוה מאד, חלו למעלה מ 5,000 במחלה, מהם 78% היו מחוסנים לפי גילם. יש דוגמאות להתפרצויות באוכלוסיות בתי ספר עם שיעור כיסוי חיסוני של קרוב ל 100%. בישראל נוספו שתי מנות נגד שעלת בשנים האחרונות - לאחר כל הוספה של מנת חיסון, נרשמה דווקא עליה בתחלואה, ולא ירידה. יש דוגמאות רבות לכשל חסינות העדר.
יש גם דוגמאות הפוכות, לירידה בתחלואה כתוצאה מהכנסת חיסונים, אך בשורה התחתונה, חסינות העדר זו פיקציה בלתי מבוססת מדעית ואמפירית. מעולם לא היה עדר מספיק גדול מחוסן.
מעולם לא היה עדר מחוסן. משרד הבריאות יסביר שהאוכלוסיה מחוסנת בד"כ, בין אם ע"י תחלואה טבעית במחלה (הדורות המבוגרים יותר, לפני החיסונים) או ע"י חיסונים (הצעירים יותר) ולכן החברה כן מעניקה חסינות עדר. יש מספר בעיות עם הסבר זה:
1. התחלואה מעולם לא היתה 100%, גם לפני החיסונים. במילים אחרות, גם הדור המבוגר, רק בחלקו המזערי חלה במחלות ולכן "מחוסן". מרבית חבריו שלא חוסנו - מעולם לא חלו ולכן מעולם לא היו רשת בטחון עבור שאר האוכלוסיה. לדוגמא, לפני נתוני משרד הבריאות, התחלואה בחצבת בין השנים 1951-1967 (השנה בה החלו לחסן) עמדה על 8,370 חולים בשנה בממוצע - אחוז מזערי מהאוכלוסיה כולה שעמדה על מאות אלפים. שיעורים דומים רואים עם המחלות האחרות: פוליו - 580 חולים בשנה לפני החיסון. שעלת: 6,740 חולים.
2. ישנן מחלות מסויימות שגם אם חלית בהן, אין אתה רוכש הגנה לכל החיים (טטנוס, למשל). כלומר, גם אם המבוגרים חלו (ומעטים מהם חלו בטטנוס גם לפני החיסונים) עדין הם לא נשאו עימם הגנה - לא עליהם ולא על אחרים. אגב, טטנוס הינה מחלה "אישית" לגביה כלל אין משמעות לחסינות עדר. החיסון אמור להגן רק על עצמך.
3. בעידן גלובליזציה בה יש ניוד גבוה מאד של אנשים בין מדינות, אנשים באים במגע עם אוכלוסיות שלמות שכלל לא מחוסנות כנגד מחלות כנגדן מחסנים בישראל. למעשה, כדי להשיג חסינות עדר, היה עליך להבטיח ש 90% מכלל תושבי העולם מחוסנים, כאשר בפועל שיעור המחוסנים הרבה יותר קטן. למשל, הפטיטיס בי לא מומלץ בתכנית החיסונים לכלל האוכלוסיה באנגליה, יפן, דנמרק, פינלנד, הונגריה, איסלנד, הולנד, נורבגיה, סלובניה, שבדיה, שוויץ. גם חיסון הרוטה לא כלול בתכנית המומלצת במרבית המדינות. ילד ישראלי יקבל בשנת חייו הראשונה כמעט פי שתיים מנות חיסון בהשוואה לילד במרבית מדינות אירופה.
4. העובדה שחסינות העדר נכשלת באה לידי ביטוי בהתפרצויות מחלות באוכלוסיות לכאורה מחוסנות היטב. בהתפרצות חזרת בישראל לפני כשנתיים, מדינה עם שיעור חיסוני גבוה מאד, חלו למעלה מ 5,000 במחלה, מהם 78% היו מחוסנים לפי גילם. יש דוגמאות להתפרצויות באוכלוסיות בתי ספר עם שיעור כיסוי חיסוני של קרוב ל 100%. בישראל נוספו שתי מנות נגד שעלת בשנים האחרונות - לאחר כל הוספה של מנת חיסון, נרשמה דווקא עליה בתחלואה, ולא ירידה. יש דוגמאות רבות לכשל חסינות העדר.
יש גם דוגמאות הפוכות, לירידה בתחלואה כתוצאה מהכנסת חיסונים, אך בשורה התחתונה, חסינות העדר זו פיקציה בלתי מבוססת מדעית ואמפירית. מעולם לא היה עדר מספיק גדול מחוסן.
