האם יש הבדל

qwerim

New member
האם יש הבדל

בין אדם שנותן כסף לאדם שני תמורת קבלת דעותיו (או יישום דעותיו) לבין אם שנותן כסף לאדם שני על מנת שיפיץ את דעותיו אם על פי שייתכן שהשני לא יודע אם הוא מסכים עם דעותיו של הראשון או שהוא לבדו לא היה פועל להפצה? זו שאלה כללית, אשמח לשמוע דעות לכאן ולכאן, ויש לי בזה נפק"מ.
 

alon14

New member
בהחלט

בתנאי שמדובר בפרסום מקצועי (של מוצר ולא של דעה), או לחילופין שהשני מסכים אם הדעה אותה הוא משווק.
 

qwerim

New member
אז אם כך

לחופש אסור לתת טובות הנאה בעבור הפצה של דעותיהם. גם אין אפשרות לדעת מה בדיוק השגריר רוצה... "חופש" מצפה שאקרא לו "מסיונרים" כרגע, אבל לא אעשה זאת ואתן לכם לשפוט. (אני עדיין לא משוכנע שההגדרה שלך למסיונריות נכונה)
 

begone

New member
אתה מצחיק

הליברלים המודרניים אוהבים לדעת על ´שוק דיעות חופשי´ ומחזיקים בהערכה שצריך לעודד הפצה חופשית של רעיונות ודעות. רק בעיה אחת יש לתיאוריה הליברלית המודרנית: היא מניחה שהפרט הוא רציונלי. זו הנחה בעייתית. ילד בן 10 אינו רציונלי. מסעודה משדרות אינה רציונלית. רציונליות זו תכונה שצריך לעבוד קשה כדי לפתח אותה. זה לא טבעי. לכן לא כל הפצת רעיונות חופשית היא ´טובה´. המחוקק המודרני מנסה להגן על חסרי ישע, אנלפביתים, חסרי-השכלה ואנשים חלשים. זה לא תמיד עובד. בגלל זה הדתות עדיין משגשגות, והליברלים המודרניים לא מבינים איפה הם טעו. אם תשאל אותי, הקומוניזם צדק בנקודה אחת בלבד - אפשר להוציא את הדת מחוץ לחוק. זה עובד לא רע בכלל, תראה כמה הרוסים שהגיעו עכשיו לישראל הם אתאיסטים. אם נוציא את הדת מחוץ לחוק - אולי תהיה כאן מלחמת אזרחים, אבל אני אשמח להשתתף בה.
 

qwerim

New member
לא הנתי את תשובתך. (גם הקפצה)

(הקפצה) אלעד, למדתי את זה ממך. (מכל מלמדי השכלתי)
 

begone

New member
ועכשיו פשוט, שתוכל להבין

לחופש מותר להפיץ מידע בכל דרך חוקית אפשרית. כולל תשלום. הבעיה בשוק חופשי של דעות היא פשוטה - יש אנשים שאינם רציונליים. לכן החוק צריך להגן על חסרי-ישע, קטינים וחסרי השכלה. החוק עושה זאת בצורה מוגבלת מאוד. לכן חופש משפיעה על ילדים, בדיוק כפי שאמנון יצחק משפיע על ילדים. זה בעייתי, אבל זה מה יש.
 

רון סי

New member
יש הבדל

במקרה הראשון מדובר בשכר טרחה. כל פעם שמישהו משלם לעורך דין למשל הוא עושה בדיוק את זה: משלם למישהו כדי שיישם את דעותיו. במקרה השני מדובר בשכר פרסום. המפרסם לא צריך להסכים לדעות. הוא לא צריך להיות בעל העדפה אישית בתחום בכלל, והעדפתו בכל מקרה לא מעניינת. הוא מקבל כסף בשביל לבצע את ההפצה. גם זה דבר שמתרחש באופן יומיומי.
 
למעלה