האם יש דרך נכונה?
שלום לכולם, לאחר צפייה ממושכת החלטתי להיות משתתף אקטיבי ולשאול את דעתכם. חברתי היא הבן אדם הכי טוב לב שהכרתי, אני יודע ובטוח שהיא אוהבת אותי ורוצה בטובתי. קשה לי לדמיין שהיא אי פעם תפגע בי. על אף האהבה בנינו מפריע לי הרבה דברים. שנינו שונים מאוד אחד מהשני: היא טיפוס של לעשות הכל ביחד ואני אוהב גם את הביחד וגם את הלבד. עיקר מחשבותיה הן חתונה וילדים בעוד שאני עדיין חושב שאפשר וצריך לחכות. היא טיפוס מאוד אימפולסיבי (מתעצבנת בקלות) בעוד שאני יותר רגוע.(משתדל לפחות). ישנם עוד דברים נוספים שמאוד מפריעים, חיי הסקס כבר לא מה שהיו. (תופעה בלתי נמנעת לאחר 3 שנים ביחד!!!????). הורים מלחיצים (מהצד שלה), צורות בילוי שונות (כבר שכחתי מזה לצאת לפאב ושלא לדבר על לנסוע לסיני) ועוד ועוד... למרות האהבה שלי אליה אני מרגיש שמשהו חסר. בחודשים האחרונים יותר ויותר קשה לי בזוגיות שלנו ומצאתי את עצמי פחות נמשך אליה ואף חושב על בחורות אחרות. בעוד כשלושה חודשים אנו אמורים להתחתן ואני אובד עצות. עד כה חשבתי שנתחתן וננסה לעבוד על הבעיות ביחד ו"במקרה הכי גרוע" נתגרש.(אולי בגלל שאני חילוני לגמרי חשבתי שפרידה כחברים או פרידה כנשואים היא אותה פרידה כואבת). לדעתי הפסקה או ביטול חתונה במצב הנוכחי (3 חודשים לפני) היא מאוד פוגעת ותגרור (כמעט בוודאות) פרידה. לאחרונה דיברתי עם חברתי והעברתי לה חלק מהרגשותי אך משיחה זו לא עלו תשובות או החלטות (בחלק מהנושאים כבר דשנו לא פעם בעבר). ברור לי שאת ההחלטה אצטרך להחליט לבדי אך מאוד אשמח לשמוע תגובות. האם לדעתכם/נסיונכם פרידה היא יותר כואבת לאחר הנישואין (בעיקר לאישה) מאשר 3 חודשים לפני? האם בכל זאת דחייה או ביטול של הנישואים היא אפשרית? מהן השאלות שהייתם/ן שואלים את עצמכם המצב כזה כדי להחליט אם צריך לתת עוד הזדמנות לקשר הזה או שעל אף הקושי והעצב צריך להתקדם הלאה? ואם לסיים קשר, איך עושים את זה בצורה הכי פחות כואבת לבן זוג? תודה מראש לקוראים ולכותבים
שלום לכולם, לאחר צפייה ממושכת החלטתי להיות משתתף אקטיבי ולשאול את דעתכם. חברתי היא הבן אדם הכי טוב לב שהכרתי, אני יודע ובטוח שהיא אוהבת אותי ורוצה בטובתי. קשה לי לדמיין שהיא אי פעם תפגע בי. על אף האהבה בנינו מפריע לי הרבה דברים. שנינו שונים מאוד אחד מהשני: היא טיפוס של לעשות הכל ביחד ואני אוהב גם את הביחד וגם את הלבד. עיקר מחשבותיה הן חתונה וילדים בעוד שאני עדיין חושב שאפשר וצריך לחכות. היא טיפוס מאוד אימפולסיבי (מתעצבנת בקלות) בעוד שאני יותר רגוע.(משתדל לפחות). ישנם עוד דברים נוספים שמאוד מפריעים, חיי הסקס כבר לא מה שהיו. (תופעה בלתי נמנעת לאחר 3 שנים ביחד!!!????). הורים מלחיצים (מהצד שלה), צורות בילוי שונות (כבר שכחתי מזה לצאת לפאב ושלא לדבר על לנסוע לסיני) ועוד ועוד... למרות האהבה שלי אליה אני מרגיש שמשהו חסר. בחודשים האחרונים יותר ויותר קשה לי בזוגיות שלנו ומצאתי את עצמי פחות נמשך אליה ואף חושב על בחורות אחרות. בעוד כשלושה חודשים אנו אמורים להתחתן ואני אובד עצות. עד כה חשבתי שנתחתן וננסה לעבוד על הבעיות ביחד ו"במקרה הכי גרוע" נתגרש.(אולי בגלל שאני חילוני לגמרי חשבתי שפרידה כחברים או פרידה כנשואים היא אותה פרידה כואבת). לדעתי הפסקה או ביטול חתונה במצב הנוכחי (3 חודשים לפני) היא מאוד פוגעת ותגרור (כמעט בוודאות) פרידה. לאחרונה דיברתי עם חברתי והעברתי לה חלק מהרגשותי אך משיחה זו לא עלו תשובות או החלטות (בחלק מהנושאים כבר דשנו לא פעם בעבר). ברור לי שאת ההחלטה אצטרך להחליט לבדי אך מאוד אשמח לשמוע תגובות. האם לדעתכם/נסיונכם פרידה היא יותר כואבת לאחר הנישואין (בעיקר לאישה) מאשר 3 חודשים לפני? האם בכל זאת דחייה או ביטול של הנישואים היא אפשרית? מהן השאלות שהייתם/ן שואלים את עצמכם המצב כזה כדי להחליט אם צריך לתת עוד הזדמנות לקשר הזה או שעל אף הקושי והעצב צריך להתקדם הלאה? ואם לסיים קשר, איך עושים את זה בצורה הכי פחות כואבת לבן זוג? תודה מראש לקוראים ולכותבים