האם טעיתי?!?!

[רונית הסנאית]

האם טעיתי?!?!

ערב טוב! זוכרים אותנו? אני שמחה לספר שאנחנו כבר לא בוכים בבוקר. יש לנו גם 'סימן סודי ליום נעים' שהמצאנו ביחד (תודה למירב 72) וזה עוזר לנו מאוד...

. עם זאת, תוצאות הבילוש היומי מגלות בדידות רבה בחצר וחוסר תיווך חברתי מצד הגננת/הסייעת- זאת, בניגוד להצהרה העולצת בסוף היום ש:"שיחקתי עם ילדים. הרבה" (למרות שלא שאלתי, הגאון יודע על מה אמא חושבת ורוצה לרצות אותה

). היום, הבחנתי בניצנים קטנטנים וקצרים של אינטראקציות חוברתיות: אמנם גמלוניים ולא מפותחים משהו, אבל זאת התחלה, לא? הורי החבר 'האהוב והמיתולוגי' מהגן הקודם שוחחו איתי. אצלהם- המצב רע בהרבה. הילד בודד, אומלל וסובל, הגננת והסייעת מגעילות והאלימות חוגגת... הם אובדי עצות. העליתי את אפשרות העברתו לגן של נסיכי הקטן והצעתי נשקלת בחיוב. אבל... מישהי שאני מעריכה את דעתה, העלתה בפניי את האפשרות שזוהי טעות! למה? כי, למרות שזה לא קל לו, הנסיך צריך ללמוד ליצור קשרים חברתיים. חיבור מחדש עם החבר הותיק יגרום להם להיצמד זה לזה- מאושרים אמנם, אבל ללא תירגול כישורים חברתיים ויצירת קשר עם אחרים. כלומר- עצירה/נסיגה בפיתוח מיומנויות חברתיות. ושנה הבאה- מה? וכיתה א'? ???????????????????????? מה דעתכם? טעיתי?

 

[אסתיתה]

לא חושבת שטעית

לרועי, כמעט בן שבע, יש חבר טוב טוב שהולך איתו יחד מגיל שנתיים באותו הגן. יש תקופות שהם דבוקים אחד לשני ולא נפרדים לרגע, לא יוצרים קשרים עם אחרים ומאוד טוב להם, והיו תקופות שהם התרחקו ויצרו קשר עם ילדים אחרים בגן. היום הם חברים טובים, אבל יש גם חברים אחרים ברקע. אני בדרך כלל נוקטת בגישה של לא לדאוג מה יהיה בעתיד, אלא לנסות לטפל בהווה בצורה הטובה ביותר. ואם את חושבת שעכשיו זה יהיה טוב לבן שלך שהחבר שלו יהיה איתו בגן, תזרמי עם זה.

 

[רונית הסנאית]

אם זה יקרה, זה

יהיה רק לשנה הזו.

 

[עירית ל]

השאלה אם הוא באמת ישתנה

אצלי, למשל, זה פשוט עניין של אופי. אני לא מסוגלת ליצור קשרים משמעותיים ואינטימיים בקלות וקשרים קצת פחות משמעותיים מעולם לא עניינו אותי עד שנולד יונתן. מאז שהוא נולד קצת השתנו הצרכים שלי ואני באמת עובדת על עצמי - לא כל חבר חייב להיות החבר הכי טוב בעולם. חצי מהחיים הייתי עם חברה אחת טובה, שהתחלפה כל כמה שנים. היום יש לי שלושה (!) חברים עם ותק של 20, 15 ו-10 שנים. חברתי הותיקה יותר היתה איתי בחטיבה ובתיכון ואז היתה היחידה. התלות שלי בה באמת לא הייתה כל כך חיובית - אם היא היתה חולה יום אחד, זה היה יום שבו לא היה לי טעם לצאת לחצר בהפסקות - אבל בלתי נמנעת. את חושבת שיש סיכוי שהוא ישתנה? אם לא חבל למנוע ממנו את נוכחות חברו הטוב.

 

[רונית הסנאית]

קשה לי להאמין....

גם בגן הקודם- אם החבר לא היה בא יום מסויים אז הנסיך לא היה משחק עם אף אחד... הוא גם לא 'הרשה' לחבר לשחק עם אחרים. ועוד מחשבה: כמו שציינת, האם התלות הזו בריאה?

 

[נעה גל]

אני חושבת שזה רעיון נהדר שיהיה

איתו החבר הכי טוב בגן. אני אתחיל ואומר שמכיוון שהבת שלי הראתה התנהגות דומה לזו של הבן שלך בררתי, בזמנו, האם יש לכך חשיבות - מה זה אומר שילד משחק לבד עם עצמו רוב שעות היום? החברות שהתייעצתי איתן (2 פסיכולוגיות, יועצת חינוכית ומרפאה בתנועה) אמרו לי אז, פה אחד - לא לדאוג. העובדה שיש לו חבר אחד טוב מעידה על כך שהוא מסוגל ליצור קשרים חברתיים כשאנשים המתאימים נמצאים סביבו. יש ילדים שיוצרים פחות קשרים חברתיים לא בגלל קושי טכני ביצירת קשרים אלא על בסיס של חוסר התאמה אישיותי (של הסביבה לא שלהם

). אם הבן שלך דומה ולו במעט לבת שלי, אז סביר להניח שיש לו עולם פנימי עשיר ומלא והוא לא סובל ממחסור בחברה. גם אני הייתי כזו

. החברה הכי הכי שלי (שהיתה גם היחידה עד גיל 16) היתה איתי יחד, צמוד בכל המסגרות החינוכיות, מגיל שנתיים וחצי ועד גיל 18. אני יכולה לומר לך בוודאות שהיא היתה קרן האור היחידה שלי באותן שנים במסגרות ולמרות שלא היהו לי הרבה חברים לא היו לי מעולם בעיות חברתיות (להפך). ודבר אחרון, שהוא לא קשור לשאלה שלך אבל קשור למה שסיפרת - אני מציעה לך להפסיק לבדוק מה קורה איתו במהלך היום. "ריגול" אחרי הגן באופן קבוע (ואנחנו כבר 3 שבועות אחרי תחילת שנת הלימודים) הוא, לדעתי, לא מומלץ - דבר ראשון, הוא מעלה אצלך שאלות ותהיות שיכול להיות שלא היו מטרידות אותך אחרת. יכול להיות שמה שנראה אצלך כבעיה, אצלו זו לא בעיה בכלל. אולי האינטראקציות שהוא מקיים מספיקות לו וממלאות לו את המצברים, ורק לך זה נראה לא מספיק? ודבר שני, לילד שלך מגיעה טיפה, אבל טיפה של פרטיות במהלך היום. בקיצור - אם יש אפשרות להעביר את החבר הטוב לגן - לכי על זה (אולי גם את תהיי יותר רגועה).

 

[רונית הסנאית]

אוי, נועה...

אתחיל בזה שאני לא יכולה להתאפק. אני חרדה לו מאוד! אני 'מרגלח' רק בשעת החצר, לא כל היום. בבסיס- קיימת בי חרדה שמא הוא סובל מליקוי תקשורתי. היינו באיבחונים ונפסלה הפרעה תקשורתית, אולי רק יש קושי בהדדיות באינטראקציות חברתיות. אס זה לא ב-ד-י-ו-ק כמו שהוא רוצה- תודה, שלום ולא צריך. ההצצות שלי נובעות מהצורך ש'יוכיח' לי (כמובן בלי ידיעתו) שהוא 'בסדר'.... ועולם פנימי עשיר? קלעת בול!!!!!! הילד הזה חי בדמיון, עם יצירתיות מדהימה. גם כשהיה צעיר מאוד, דבר לא היה כמו שהוא נראה; למשל- גליל מסקינגטייפ היה הגה, צמיד, כתר של מלך, קערית של כלב על הריצפה, גלגל ומה לא. גם היום- הוא לא 'מת' על משחקי כדור, ריצה וכלי רכב/נשק כמו בנים אחרים. ההנאה הגדולה שלו היא להתחפש, להחליף זהויות ולהמחיז עם דמויות ובובות תיאטרון. אני בטוחה שגם בתוך הגן הוא בפינת בובה/רופא/מכולת ולא במשחקי מלחמה עם הבנים! את חושבת שזה קשור?

 

[רונית הסנאית]

מרגלח=מרגלת, אס=אם- מה קורה לי?

 

[נעה גל]

הוא נשמע בדיוק כמו הבת שלי...

והליקוי היחידי שנמצא אצלה הוא גמישות יתר במפרקים (מה שמשפיע מאוד על בחירת הפעיליות שלה - היא מעדיפה לרוץ בדימיון מאשר לרוץ במגרש משחקים). בדקת שהכל בסדר מבחינה פיזית? מוטוריקה גסה ועדינה? אם כן, ויש לך אבחון שאין לו ליקוי תקשורתי אז נראה לי שממש לא צריך לדאוג. הוא בן שנתיים וחצי סה"כ, זה לא טבעי שיהיה קושי כלשהו בהדדיות באינטראקציות חברתית? גם עם החבר הכי טוב יש לו קשיים כאלה (בהתאם לגיל כמובן)? ומה קורה באינטראקציות אתכם? במקום לדאוג אם הוא "בסדר", תהני ממנו! אם ההתפתחות שלו תקינה מבחינה מוטורית (כלומר, אין טונוס שרירים נמוך או גמישות יתר במפרקים או כל דבר אחר שמפריע), הייתי שמה דגש ומעודדת כל דבר שהוא טוב בו - אוהב להתחפש? תדאגי שיהיה בבית ארגז תחפושות עשיר (אצלנו הוא מהווה מקור לשעות רבות של משחק), חומרי יצירה, בובות תאטרון. וגם - תדאגי לכך שהחבר הכי טוב שלו יפגש איתו בתדירות גבוהה יחסית (זה לא אומר כמובן שצריך לוותר על יציאה למגרש משחקים או טיולים - פשוט לתת דגש אחר). אני מאמינה שילד שמחזקים אצלו את החלקים החזקים מוצא כוחות להתמודד גם עם הדברים שהוא חלש בהם. תארי לך כמה הזדמנויות לאינטראקציות חברתיות יש בפינת בובות/רופא או כשמתחפשים? הרי אפשר לבנות עולמות שלמים ומשותפים ל-2-3 ילדים. יש הרבה ילדים שמתקשים להכנס לסיפורי דימיון והם רק מחפשים משהו שיכניס אותם לתוך הסיפור שלו. במקומות האלה היתרון של הילדים הדימיוניים הוא מאוד בולט והם יכולים להפוך למובילים.

 

[רונית הסנאית]

נעהל'ה, הנסיך בן 4 וחודשיים......

 

[נעה גל]

../images/Emo5.gif מאיפה הוצאתי את המידע שלי?

 

[לאה_מ]

רונית, אני מסכימה מאד עם נעה בדיון

הזה. לא לכולם יש הרבה חברים, וגם חבר טוב אחד זה בסדר. זה שיהיה לו חבר אחד טוב, בהחלט לא אומר שהוא לא יצור קשרים עם ילדים אחרים בגן, הגם שהם יהיו "שטחיים" יותר. הדמיון העשיר שלו מספק לו כר נרחב לחלומות, מחשבות, עניין והנאה - לא כולנו זקוקים לאותם דברים. ולגבי ה"ריגול" - אני חושבת שאת גורמת להעצמת החרדות שלך בצורה הזו, וגם - למרות שהדבר נעשה בלי ידיעתו - משדרת לבנך שאת לא סומכת עליו. את הדברים שאנו רואים - גם אם אנו רואים אותם במו עינינו - אנו רואים במשקפיים שלנו, על פי האופי שלנו, הבסיס שלנו, התכונות שלנו - מאד יתכן שמה שנראה לך כאינטראקציה מאד מינורית בעיניו הוא "שיחקתי עם הרבה ילדים". אני חושבת שזה רעיון מצויין שהחבר הטוב שלו יהיה איתו בגן. לשניהם יהיה טוב יותר. ואם הם יצרו קשרים עם ילדים נוספים - הרווחת בונוס.

 

[מירב 72]

שמחה שעזרתי../images/Emo13.gif

 

[החתולה השחורה]

רעיון טוב להעביר את החבר לאותו גן.

חבר טוב אחד, מהווה קרש קפיצה לחברים נוספים, כי הוא נותן בטחון עצמי לילד, בסיס איתן שניתן להשען עליו: אם X חושב שאני נחמד, ומעוניין להיות חבר שלי, אז אולי גם Y ירצה להיות חבר שלי, כי אני ילד שאחרים יכולים להנות מחברות עימו. לעומת זאת, אם אין לי אף חבר- מה זה אומר עלי? זה עלול להוריד מאוד את הביטחון העצמי, ואת היכולת ליצור חברים חדשים. אנשים רבים, גם בבגרותם, מסתפקים בחבר אחד. זה רע? לדעתי לא. מה יהיה בהמשך? בכתה א'? אלוהים גדול. יתכן שהמצב ישתנה, ויתכן שלא, אבל "לחשל" את הילד עכשיו, ולהשאיר אותו בכוונה ב"בדידות מזהרת", זה מעשה נועז וקשה, שהצלחתו לא מובטחת.