האם זה תיקשור? :-O
אני רוצה לשתף בחוויה שקרתה לי אתמול,
כאשר ישבתי בשיעור משעמם, הסתכלתי על צלקת שיש לי ביד,
ופתאום קיבלתי מסר שצלקות פיזיות יכולות לסמל צלקות רוחניות-
כלומר, פגיעה מהעבר.
איך שהמסר עלה בי, לקחתי את העט והתחלתי לרשום כל מה שעלה לי לראש.
הכתיבה שיצאה לי היא אינטואיטיבית, לא מנוסחת מראש.
כתבתי את כל זרם המידע שהגיע אלי מבלי לחשוב.
אני מעתיק לכאן את מה שיצא לי בכתיבה:
"לא ניתן למחוק את העבר. העבר משפיע על מי שאנחנו היום.
הוא מעצב את זהותנו ומשפיע על הקארמה שלנו.
העבר כולל בתוכנו זיכרונות טובים ופחות טובים.
העבר הוא כמו צלקת בגוף פיזי.
יש פצעים שניתן לרפא, ויש כאלה שמשאירים צלקות לכל החיים.
העבר שלנו משפיע על ההווה ועל העתיד שלנו, ומעצב את האופי שלנו.
מהניסיונות מהעבר אנו לומדים שיעורים חשובים בחיינו. אם לא נלמד את השיעורים,
המקרים יחזרו על עצמם, יחזרו שוב ושוב עד שנלמד את שעלינו להבין.
השיעורים הרוחניים שלנו חיוניים לנו כדי להמשיך להתקיים. ככל שאנחנו לומדים יותר,
כך אנו מתעלים מבחינה רוחנית, ומגיעים לדרגה גבוהה יותר.
כך גם הנשמה שלנו הופכת לבוגרת יותר, פחות ילדותית.
יש נשמות שלומדות את השיעורים שעליהן ללמוד בקלות,
ויש נשמות שלומדות בקצב איטי יותר.
ככל שהנשמה יותר מנוסה, כך היא לומדת מהר יותר.
הנשמה שלנו קורנת יותר ככל שאנחנו מאושרים ויציבים.
ככל שאנחנו נותנים- כך אנחנו מקבלים.
הנתינה הוא מאוד חשובה- היא בריאה לנפש.
נתינה צריכה להיות ללא ציפייה לקבל בחזרה.
הקבלה היא בונוס, מתנה.
היקום מחזיר אלינו את מה שאנחנו נותנים לו.
הנשמה בטבעה פועלת לפי חוקי היקום והמוסר.
כל הנשמות מחוברות יחד, וכולן צריכות להגיע לאותו ייעוד-
אחדות, אחווה, אהבה ושלום.
לא צריכה להיות שנאה או מלחמה.
היצר והמחשבות של האדם עלולים לגרום לנשמה לסטות מהנתיב שלה.
כאשר אנו מחוברים לנשמה שלנו- כל דבר בחיינו יהיה תקין,
ללא שום בעיות ותקלות.
מקום הבעיות הוא החשיבה הקרה של האינטלקט."
די הפתיע אותי זרם המידע הזה ששטף אותי פתאום.
אולי זה נובע מההתעסקות המרובה שלי עם הקלפים בזמן האחרון?
האם זה נראה לכם כמו תיקשור? אינטואיציה?
אשמח לשמוע מה יש לכם להגיד על זה
אחה"צ טובים,
עידן
אני רוצה לשתף בחוויה שקרתה לי אתמול,
כאשר ישבתי בשיעור משעמם, הסתכלתי על צלקת שיש לי ביד,
ופתאום קיבלתי מסר שצלקות פיזיות יכולות לסמל צלקות רוחניות-
כלומר, פגיעה מהעבר.
איך שהמסר עלה בי, לקחתי את העט והתחלתי לרשום כל מה שעלה לי לראש.
הכתיבה שיצאה לי היא אינטואיטיבית, לא מנוסחת מראש.
כתבתי את כל זרם המידע שהגיע אלי מבלי לחשוב.
אני מעתיק לכאן את מה שיצא לי בכתיבה:
"לא ניתן למחוק את העבר. העבר משפיע על מי שאנחנו היום.
הוא מעצב את זהותנו ומשפיע על הקארמה שלנו.
העבר כולל בתוכנו זיכרונות טובים ופחות טובים.
העבר הוא כמו צלקת בגוף פיזי.
יש פצעים שניתן לרפא, ויש כאלה שמשאירים צלקות לכל החיים.
העבר שלנו משפיע על ההווה ועל העתיד שלנו, ומעצב את האופי שלנו.
מהניסיונות מהעבר אנו לומדים שיעורים חשובים בחיינו. אם לא נלמד את השיעורים,
המקרים יחזרו על עצמם, יחזרו שוב ושוב עד שנלמד את שעלינו להבין.
השיעורים הרוחניים שלנו חיוניים לנו כדי להמשיך להתקיים. ככל שאנחנו לומדים יותר,
כך אנו מתעלים מבחינה רוחנית, ומגיעים לדרגה גבוהה יותר.
כך גם הנשמה שלנו הופכת לבוגרת יותר, פחות ילדותית.
יש נשמות שלומדות את השיעורים שעליהן ללמוד בקלות,
ויש נשמות שלומדות בקצב איטי יותר.
ככל שהנשמה יותר מנוסה, כך היא לומדת מהר יותר.
הנשמה שלנו קורנת יותר ככל שאנחנו מאושרים ויציבים.
ככל שאנחנו נותנים- כך אנחנו מקבלים.
הנתינה הוא מאוד חשובה- היא בריאה לנפש.
נתינה צריכה להיות ללא ציפייה לקבל בחזרה.
הקבלה היא בונוס, מתנה.
היקום מחזיר אלינו את מה שאנחנו נותנים לו.
הנשמה בטבעה פועלת לפי חוקי היקום והמוסר.
כל הנשמות מחוברות יחד, וכולן צריכות להגיע לאותו ייעוד-
אחדות, אחווה, אהבה ושלום.
לא צריכה להיות שנאה או מלחמה.
היצר והמחשבות של האדם עלולים לגרום לנשמה לסטות מהנתיב שלה.
כאשר אנו מחוברים לנשמה שלנו- כל דבר בחיינו יהיה תקין,
ללא שום בעיות ותקלות.
מקום הבעיות הוא החשיבה הקרה של האינטלקט."
די הפתיע אותי זרם המידע הזה ששטף אותי פתאום.
אולי זה נובע מההתעסקות המרובה שלי עם הקלפים בזמן האחרון?
האם זה נראה לכם כמו תיקשור? אינטואיציה?
אשמח לשמוע מה יש לכם להגיד על זה
אחה"צ טובים,
עידן
