לא חושבת שזה פחד מלהסתכל
יש שכן מסתכלים על מעשיהם, ושפיטה חיצונית רק מוסיפה על השפיטה שלנו את עצמנו,
שאז שפיטה של האחר, אינה מסייעת בכלום. רק מתסכלת ומלחיצה.
או לחילופין, כשיש שלמות עם הדרך, רק כופה את דעת האחר עלינו.
ושפטיה בינך לבינך, מה מתאים לך ומה לא ביחס להתנהגות האחר- היא נפלאה,
אך נראה לי ששפיטת האחר/ת, ביקורת... היא הרסנית (ושיהיה ברור-אני ממש, ממש לא חפה ממנה),
ואצלי, היא אינה מתקשרת לתקשורת בינאישית בונה, כי ברגע שהתחלנו לשפוט או ששופטים אותנו,
אנו כבר לא שומעות/ מצליחות להשמיע.
עם רוב דברייך אני מסכימה ואף מחזיקה באותן דעות,
אך בואי נאתגר בעוד צעד את הדיון-
ואולי אנו אלה שטועות, והזמנים השתנו והביטול העצמי,
ההקרבה הבלתי מתפשרת, וההשקעה באחר... עדיין מקבלת
חשיבות חזקה אך פינתה מקום קודם לחשיבה על עצמנו?
פשוט סדרי העדיפויות השתנו ומה שהיה לא מוסרי בעבר (אשה שאוהבת/ דורשת להנות מסקס,
אדם שעושה למען עצמו, הגשמה, ערך עצמי גבוה, רצון להרוויח כסף וכו') מאוד מקובל כיום למרות שזה עדיין טאבו
ולא כולם/ן מקבלים את זה.
כמה פעמים אמרנו לחברה: "תפסיקי לסבול! אם לא טוב לך, תעשי משהו! תפסיקי להשקיע את כולך למען
אחרים ורק לא למען עצמך?" וכשהיא עושה זאת, מבלי ההקדמה שגרמה לנו לומר את הדברים, בצורה עצמאית,
כשהיא פיתחה מראש עמוד שדרה שמאפשר לה לעשות מה שנכון לה- אנו נזעקים.
חושבת שמה שקורה בעיקר הוא חוסר היכולת לקחת אחריות-
אין בעיה, רצית לשכב עם כל מי שפגשת? קח אחריות אם מישהי תיכנס להריון בדרך.
רצית לשכב עם מישהי אחרת? קחי אחריות כשזה יתגלה ויהרסו לך חיי הנישואין.
העדפת להשקיע בעצמך ואיבדת שליטה על חייך? קחי אחריות!
תכירי בכך שלכל דבר יש מחיר, חיובי ושלילי- לנטישה את עצמך ולהשקעה בעצמך ובצרכייך.
והאם באמת אמות המידה שלנו מתרופפים כי אנו לא מבקרים/ שופטים את האחר?
אולי הם מתרופפים כי אנו משתכנעים שהדרך האחרת (שלו) היא נכונה יותר עבורינו, אך מתקשים להודות בכך?
ואם אנו לא מסכימים, מדוע אנו מבקרים אותה מולו, למה הפניה היא לא אלינו פנימה?
כי הרי את אמות המוסר שלנו אנו מעוניינות לשמור, לא?
וחושבת שיש הבדל בין לחבק ולומר: "לא מוסרי/ לא נכון/ טיפשי... בעיניי" אך אני עדיין כאן, איתך ובשבילך ויחד ננצח.
לבין מסע ההסברה של כמה שגית וצערך על התוצאה אינו מעניין אותי, כי טעית/ עברת על אמות המידה שאני מאמינה בהם.
בכל אופן, התשובות נותרו ללא מענה עבורי. מניחה שכמו תמיד, אמצא שקו האמצע הוא הבריא ביותר.
ובכל מקרה, הלוואי שאצליח לשפוט (ושישפטו את מעשיי) פנימה ולא החוצה ("שנעסיק את המוח שלנו קצת בהתנהלותנו בעולם האנשים...").
