האם זה בסדר?
שלום, אני בת 18.5 ואמא שלי התחתנה לפני 10 שנים עם אבי החורג. יש לי אחות קטנה בת 8 שזו בתו הביולוגית, ויש לנו בעיה מאוד חמורה בבית מזה שנה פחות או יותר... יש לי חבר מלפני שנה וכמה חודשים, אנחנו אוהבים מאוד,והקשר בינינו רציני, אך מאז הפעם הראשונה שהבאתי אותו לביתי אבי החורג לא אהב אותו ועשה לי את המוות. הוא אסר עליי להביא אותו לבית ושם לי הגבלות זמן כשאני יוצאת בימי שישי בטענות מופרכות ולא הגיוניות בכלל למשל שאני מפריעה לו לישון, שכשהוא רואה את חברי הלחץ דם שלו עולה וגם התחיל לכנות אותי בשמות. אבי החורג חולה במחלת הסכרת כבר הרבה שנים(בערך 11 שנה) ואני כבר לא יודעת מה לעשות. אי אפשר בכלל לעבור את הסוף שבוע מבלי שהוא יהרוס לכולם את המצב רוח. הוא צורח על כולם ומאשים את כולם בכל דבר. הוא צועק על אמא שלי בעצבים, הוא כאילו ממש יוצא מעצמו על כלום...אמא שלי שהיא הבן אדם הכי מלאך בעולם מכינה לו כל הזמן אוכל, מכבסת לו, ומנסה כל הזמן לרצות אותו, רק שיהיה שקט בבית. כבר ממזמן נמאס לנו מהמצב בבית, להרגיש את כל המתח ששורר אצלנו. אמא שלי אמרה לו שאם הוא ימשיך להתנהג ככה היא לא מוכנה לגור איתו, אבל הוא לא מסכים לעזוב, ומאיים בכל מיני דברים. אני והוא לא מדברים כי אצלי הסבלנות נגמרה כבר ממזמן. אני כבר לא מרגישה בבית כמו פעם. איך שאני חוזרת מבית הספר אני נכנסת ישר לחדר שלי כי אני לא יכולה להסתכל על השנאה שיש לו בעיניים כלפי כל העולם. הוא רב עם כולם, כבר אין לו חברים וכמעט אף אחד לא בא לבקר אצלנו. לפי דעתי משהו לא בסדר, שזה לא צריך להיות ככה. אני לא יודעת מה לעשות ועם מי לדבר על זה. זה נראה כמו מעגל סגור ואף פעם לא נגמר. מצטערת שיצא ארוך אבל הייתי חייבת להוציא את זה וחשבתי שאולי זה המקום הנכון שאולי מישהו ייעץ לי...
שלום, אני בת 18.5 ואמא שלי התחתנה לפני 10 שנים עם אבי החורג. יש לי אחות קטנה בת 8 שזו בתו הביולוגית, ויש לנו בעיה מאוד חמורה בבית מזה שנה פחות או יותר... יש לי חבר מלפני שנה וכמה חודשים, אנחנו אוהבים מאוד,והקשר בינינו רציני, אך מאז הפעם הראשונה שהבאתי אותו לביתי אבי החורג לא אהב אותו ועשה לי את המוות. הוא אסר עליי להביא אותו לבית ושם לי הגבלות זמן כשאני יוצאת בימי שישי בטענות מופרכות ולא הגיוניות בכלל למשל שאני מפריעה לו לישון, שכשהוא רואה את חברי הלחץ דם שלו עולה וגם התחיל לכנות אותי בשמות. אבי החורג חולה במחלת הסכרת כבר הרבה שנים(בערך 11 שנה) ואני כבר לא יודעת מה לעשות. אי אפשר בכלל לעבור את הסוף שבוע מבלי שהוא יהרוס לכולם את המצב רוח. הוא צורח על כולם ומאשים את כולם בכל דבר. הוא צועק על אמא שלי בעצבים, הוא כאילו ממש יוצא מעצמו על כלום...אמא שלי שהיא הבן אדם הכי מלאך בעולם מכינה לו כל הזמן אוכל, מכבסת לו, ומנסה כל הזמן לרצות אותו, רק שיהיה שקט בבית. כבר ממזמן נמאס לנו מהמצב בבית, להרגיש את כל המתח ששורר אצלנו. אמא שלי אמרה לו שאם הוא ימשיך להתנהג ככה היא לא מוכנה לגור איתו, אבל הוא לא מסכים לעזוב, ומאיים בכל מיני דברים. אני והוא לא מדברים כי אצלי הסבלנות נגמרה כבר ממזמן. אני כבר לא מרגישה בבית כמו פעם. איך שאני חוזרת מבית הספר אני נכנסת ישר לחדר שלי כי אני לא יכולה להסתכל על השנאה שיש לו בעיניים כלפי כל העולם. הוא רב עם כולם, כבר אין לו חברים וכמעט אף אחד לא בא לבקר אצלנו. לפי דעתי משהו לא בסדר, שזה לא צריך להיות ככה. אני לא יודעת מה לעשות ועם מי לדבר על זה. זה נראה כמו מעגל סגור ואף פעם לא נגמר. מצטערת שיצא ארוך אבל הייתי חייבת להוציא את זה וחשבתי שאולי זה המקום הנכון שאולי מישהו ייעץ לי...