התשובה הקנדית לוומבי מחזיקה בממדים דומים - מתנשא לגובה של 5'7, מוטת כנף שתקטוף לה אבנים מהירח באורך 11'7, שוקל רק 40 קילו אקסטרה, שלא נדבר על הראש קבוק חודר בונקרים שלו. אידי הוא הר אדם שינסה להושיע את הנבחרת הקנדית מהתלות בדווייט פאוול כבר באולימפיאדה, ואחד הפרוספקטים המקטבים בשנים האחרונות.
התחיל לשחק בגיל מאוחר וחגג לא מזמן 22, בארבע שנותיו במכללות הוא העלה את מפלס הדומיננטיות בהדרגה עד לעונת השיא האחרונה בה סחף את הקבוצה למאזן כמעט מושלם ואף לגמר הטורניר.
נעזר בנתונים להמחשת הדומיננטיות - רק שלושה גבוהים בהיסטוריה של הקולג'ים רשמו לפחות 24-12 ב63% מהשדה. שניים מהם אלמוניים למדי - שאקיל אוניל וקארים עבדול ג'באר, השלישי הוא זאק אידי.
מיותר לציין #1 - לפני עשרים שנה הרזומה הזה היה הופך אותו אוטומטית לבחירה הראשונה. רק מה לעשות שהמשחק השתנה דרמטית. אידי שמר על יחס איב'-אס' שלילי בקנאות לאורך הקריירה, הוא לא לוב ת'רת יוצא דופן או מטרה מודרנית בגלגול לסל (כדרור/פלואטר), ואין לו טווח קליעה (מה שכן, 70% מהעונשין והוא מגיע לשם בסיטונות). את רוב הנזק שלו עשה אידי בפוסט במינימום תנועה ועבודת רגליים מעט מסורבלת/גמלונית, לרוב מסיים בהוק ביד ימין ולעיתים מוסיף דרופסטפ בשמאל לרענון.
|
מיותר לציין #2 - משחק הפוסט אמנם טיפה חזר לאופנה, אך באופן כללי הוא נמחה מהנוף.
ממוצע פוזשנים בפוסט לקבוצה-
15-16: 8.7
23-24: 4.7
באותה העונה היו כמעט 20 קבוצות שהלכו לפוסט מינימום 7 פעמים במשחק, כיום 4 בלבד חצו את הרף, וזה אם הולכים פחות מעשור אחורה ולא 15+ בשביל להמחיש את גודל השינוי. אפשר להוסיף בהערה שאחוז היוסג' של הסנטרים ירד מ19.7 בעונת 16-17 לסביבות 18.5/19.2 מאז (18.7% בעונה החולפת).
המהלך כן חווה התייעלות מאידך - מ0.85 נק' פר פוזשן (15-16) עלינו ל0.99 (23-24).
במאמר ממנו גנבתי את הנתונים יש אחד מעניין - בוסטון עלתה (22-23) מתדירות של 2.8% פוסט אפ'ס ל7.4% (כאמור טופ 4 בליגה) ובהתאם שילשה את כמות הנקודות, כאשר פורזינגס מהוות את חוד החנית. נמשיך בציטוט מאותו מאמר:
Efficiency is up across the board. Offense is better now than it was 10 years ago. But post ups in 2024 are more effective than pick and rolls, isolations, and handoffs, and they aren’t even far behind spot ups. Again, the benchmark for post up effectiveness this season is 1.17 PPP. For spot ups, it’s also 1.17 PPP. And both benchmarks are set by the same team.
אתם יודעים מה הכי מדהים לגבי השינוי שעבר קייפי? הנה מה שהיה לקרלייל להגיד בתגובה ליכולת הנרפית שלו בפוסט במדי דאלאס בזמנו
בסנטימנט דומה לדברים, בריצה של פיניקס לגמר ואן גאנדי לא הפסיק להעיר מעמדת השידור (לגבי אייטון) ש"אתה יכול להצליח בתור גבוה בליגה במידה ותיצמד לשלושת הR's - ראן, ריבאונד & רול" למרות שמה שהוא שכח אני טרם למדתי - לא יכולתי להסכים פחות.
אין ספק שרף הסקיל והדרישות לעמדה רק הוסיפו לעלות, ואין בכלל ספק שגבוהים מוכשרים שנענו לאותן דרישות שולטים כיום בליגה - יוק, אמביד ויאניס רושמים 6 זכיות רצופות ב-MVP ו2 אליפויות, וומבי, צ'ט ואחרים הצטרפו וכו'. הגיוון מאפשר להריץ דרכם את ההתקפה, מהלכים שהתחילו מהאנד אוף יהפכו לבידוד מזדמן, יקבלו את הכדור בשורט רול לחצי מרחק ומשם יחליטו לחפור עם הגוף וכדומה. אין מניעה להפוך גבוה לשחקן מטרה, במידה והוא גמיש מספיק. וזה מוביל לקושייה - האם גבוה כמו אידי (או שחקן פוסט אחר) יכול להיות גו טו גאי מצליח בליגה? שווה להוסיף שבמכללות שעון הזריקות נמשך כחצי דקה ומאפשר להריץ תרגילים מסועפים, לבצע ריפוסט כמו צבא של בוטים וכמובן אין תמריץ לזרוק שלשות מכיוון שהצפיפות חוגגת גם ככה. מי שהסתנוור מהמספרים של אידי ומשוכנע שהצלחה סטטיסטית כה ענפה חייבת להוביל לסוג של המשכיות, או לפחות מוכיחה מידה של שייכות למקצוענים, יצטרך להסביר מדוע לוקה גארזה (מינסוטה) ירד ב24-10 בשתי עונותיו האחרונות בקולג' עד ל4 נק' למשחק בליגה ורול שולי מקצה הספסל.
למרות הקנטרות לגבי הצד ההתקפי, שם לא נמצא האתגר המרכזי. נשאלת שאלה שהפכה לעתיקת יומין בעשור האחרון - Can he guard in space though?!
כאמור הסגנון במכללות שונה לחלוטין. בהגנה גבוהים יכולים לחנות בצבע עד צאת החמה, קשת השלוש קרובה יותר ורמת הכישרון (קליעה בפרט) לא בר השוואה. הנה אידי לפני שנה מנסה לשמור את הפיקאנדרול מול נבחרת ארה"ב
הוא השתפר מאז והשיל ממשקלו, אין ספק שקבוצה ששולטת ברזי כיסוי הדרופ תהנה ממנו לפרק זמן מסוים. אך גם טובי החוסמים נאלצים לצאת לגובה החסימה ואף לבצע חילוף מדי פעם, שלא לדבר על ריבוי הסטרץ' 5 בליגה שממעטים להתגלגל. כאן נשאלת שאלה נוספת - האם קבוצה יכולה להרשות לעצמה לכסות על גבוה שהוא לא עילוי התקפי? לתחושתי התשובה היא לא.
אז מה כן יש לעידן הנוכחי להציע לגבוה כמו אידי? אולי ישנו תחום אפור בין בובאן לוומבניאמה? קבוצות לא ראו במריאנוביץ' נשק ממשי שניתן לבנות עליו בתור סקורר מהספסל. אפשר להוסיף שבוגי קאזינס סיפק חצי עונה מאוד מוצלחת במדי הנאגטס לפני שנתיים (מן הסתם בצד ההתקפי) והתאדה. כריסטיאן ווד לא צולח את בעיות האופי של עצמו. הימים העליזים של מוריס ספייטס, אל ג'פרסון וג'ליל אוקפור התנדפו להם, רוב הגבוהים המחליפים עולים לצורכי הגנה ודווקא הם עונים נאמנה להגדרת שלושת הר' של ואן גאנדי. אך יש החרגות ולא מן הנמנע שהן יתרבו. נאז ריד, מו ואגנר ובובי פורטיס מאיישים את היחידה השנייה בעיקר כנשקים התקפיים ולא מרפקים נטו. יכול מאוד להיות שאידי ימשיך ואף יעצים את הטרנד בליגה שופעת גבוהים. ככל שמעמד העמדה ישתפר, כך תתרחב הדרישה לספציאליסטים שמהווים מצ'אפ עדיף בהגנה או אפילו סתם מטרד התקפי, ואולי שם נמצאת הנישה של של חלקם.
לסיכום - אידי מדורג החל מסף לוטרי עד לאמצע הסיבוב שני במקומות שונים. חלק רואים בו בשורה, אחרים יותר קוריוז או פיקציה שלא תמצא מקום. השם שלו נקשר אפילו לממפיס בטופ 10 בתור מחליף אפשרי לסטיבן אדאמס, קשה לדעת איפה יבחר או איזה תפקיד ימלא, מה שכן, אני חושב שמידת ההצלחה שלו בליגה כן תספר לנו משהו הכיוון של עמדת הסנטר כולה.
התחיל לשחק בגיל מאוחר וחגג לא מזמן 22, בארבע שנותיו במכללות הוא העלה את מפלס הדומיננטיות בהדרגה עד לעונת השיא האחרונה בה סחף את הקבוצה למאזן כמעט מושלם ואף לגמר הטורניר.
נעזר בנתונים להמחשת הדומיננטיות - רק שלושה גבוהים בהיסטוריה של הקולג'ים רשמו לפחות 24-12 ב63% מהשדה. שניים מהם אלמוניים למדי - שאקיל אוניל וקארים עבדול ג'באר, השלישי הוא זאק אידי.
מיותר לציין #1 - לפני עשרים שנה הרזומה הזה היה הופך אותו אוטומטית לבחירה הראשונה. רק מה לעשות שהמשחק השתנה דרמטית. אידי שמר על יחס איב'-אס' שלילי בקנאות לאורך הקריירה, הוא לא לוב ת'רת יוצא דופן או מטרה מודרנית בגלגול לסל (כדרור/פלואטר), ואין לו טווח קליעה (מה שכן, 70% מהעונשין והוא מגיע לשם בסיטונות). את רוב הנזק שלו עשה אידי בפוסט במינימום תנועה ועבודת רגליים מעט מסורבלת/גמלונית, לרוב מסיים בהוק ביד ימין ולעיתים מוסיף דרופסטפ בשמאל לרענון.
|
מיותר לציין #2 - משחק הפוסט אמנם טיפה חזר לאופנה, אך באופן כללי הוא נמחה מהנוף.
ממוצע פוזשנים בפוסט לקבוצה-
15-16: 8.7
23-24: 4.7
באותה העונה היו כמעט 20 קבוצות שהלכו לפוסט מינימום 7 פעמים במשחק, כיום 4 בלבד חצו את הרף, וזה אם הולכים פחות מעשור אחורה ולא 15+ בשביל להמחיש את גודל השינוי. אפשר להוסיף בהערה שאחוז היוסג' של הסנטרים ירד מ19.7 בעונת 16-17 לסביבות 18.5/19.2 מאז (18.7% בעונה החולפת).
המהלך כן חווה התייעלות מאידך - מ0.85 נק' פר פוזשן (15-16) עלינו ל0.99 (23-24).
במאמר ממנו גנבתי את הנתונים יש אחד מעניין - בוסטון עלתה (22-23) מתדירות של 2.8% פוסט אפ'ס ל7.4% (כאמור טופ 4 בליגה) ובהתאם שילשה את כמות הנקודות, כאשר פורזינגס מהוות את חוד החנית. נמשיך בציטוט מאותו מאמר:
Efficiency is up across the board. Offense is better now than it was 10 years ago. But post ups in 2024 are more effective than pick and rolls, isolations, and handoffs, and they aren’t even far behind spot ups. Again, the benchmark for post up effectiveness this season is 1.17 PPP. For spot ups, it’s also 1.17 PPP. And both benchmarks are set by the same team.
אתם יודעים מה הכי מדהים לגבי השינוי שעבר קייפי? הנה מה שהיה לקרלייל להגיד בתגובה ליכולת הנרפית שלו בפוסט במדי דאלאס בזמנו
בסנטימנט דומה לדברים, בריצה של פיניקס לגמר ואן גאנדי לא הפסיק להעיר מעמדת השידור (לגבי אייטון) ש"אתה יכול להצליח בתור גבוה בליגה במידה ותיצמד לשלושת הR's - ראן, ריבאונד & רול" למרות שמה שהוא שכח אני טרם למדתי - לא יכולתי להסכים פחות.
אין ספק שרף הסקיל והדרישות לעמדה רק הוסיפו לעלות, ואין בכלל ספק שגבוהים מוכשרים שנענו לאותן דרישות שולטים כיום בליגה - יוק, אמביד ויאניס רושמים 6 זכיות רצופות ב-MVP ו2 אליפויות, וומבי, צ'ט ואחרים הצטרפו וכו'. הגיוון מאפשר להריץ דרכם את ההתקפה, מהלכים שהתחילו מהאנד אוף יהפכו לבידוד מזדמן, יקבלו את הכדור בשורט רול לחצי מרחק ומשם יחליטו לחפור עם הגוף וכדומה. אין מניעה להפוך גבוה לשחקן מטרה, במידה והוא גמיש מספיק. וזה מוביל לקושייה - האם גבוה כמו אידי (או שחקן פוסט אחר) יכול להיות גו טו גאי מצליח בליגה? שווה להוסיף שבמכללות שעון הזריקות נמשך כחצי דקה ומאפשר להריץ תרגילים מסועפים, לבצע ריפוסט כמו צבא של בוטים וכמובן אין תמריץ לזרוק שלשות מכיוון שהצפיפות חוגגת גם ככה. מי שהסתנוור מהמספרים של אידי ומשוכנע שהצלחה סטטיסטית כה ענפה חייבת להוביל לסוג של המשכיות, או לפחות מוכיחה מידה של שייכות למקצוענים, יצטרך להסביר מדוע לוקה גארזה (מינסוטה) ירד ב24-10 בשתי עונותיו האחרונות בקולג' עד ל4 נק' למשחק בליגה ורול שולי מקצה הספסל.
למרות הקנטרות לגבי הצד ההתקפי, שם לא נמצא האתגר המרכזי. נשאלת שאלה שהפכה לעתיקת יומין בעשור האחרון - Can he guard in space though?!
כאמור הסגנון במכללות שונה לחלוטין. בהגנה גבוהים יכולים לחנות בצבע עד צאת החמה, קשת השלוש קרובה יותר ורמת הכישרון (קליעה בפרט) לא בר השוואה. הנה אידי לפני שנה מנסה לשמור את הפיקאנדרול מול נבחרת ארה"ב
הוא השתפר מאז והשיל ממשקלו, אין ספק שקבוצה ששולטת ברזי כיסוי הדרופ תהנה ממנו לפרק זמן מסוים. אך גם טובי החוסמים נאלצים לצאת לגובה החסימה ואף לבצע חילוף מדי פעם, שלא לדבר על ריבוי הסטרץ' 5 בליגה שממעטים להתגלגל. כאן נשאלת שאלה נוספת - האם קבוצה יכולה להרשות לעצמה לכסות על גבוה שהוא לא עילוי התקפי? לתחושתי התשובה היא לא.
אז מה כן יש לעידן הנוכחי להציע לגבוה כמו אידי? אולי ישנו תחום אפור בין בובאן לוומבניאמה? קבוצות לא ראו במריאנוביץ' נשק ממשי שניתן לבנות עליו בתור סקורר מהספסל. אפשר להוסיף שבוגי קאזינס סיפק חצי עונה מאוד מוצלחת במדי הנאגטס לפני שנתיים (מן הסתם בצד ההתקפי) והתאדה. כריסטיאן ווד לא צולח את בעיות האופי של עצמו. הימים העליזים של מוריס ספייטס, אל ג'פרסון וג'ליל אוקפור התנדפו להם, רוב הגבוהים המחליפים עולים לצורכי הגנה ודווקא הם עונים נאמנה להגדרת שלושת הר' של ואן גאנדי. אך יש החרגות ולא מן הנמנע שהן יתרבו. נאז ריד, מו ואגנר ובובי פורטיס מאיישים את היחידה השנייה בעיקר כנשקים התקפיים ולא מרפקים נטו. יכול מאוד להיות שאידי ימשיך ואף יעצים את הטרנד בליגה שופעת גבוהים. ככל שמעמד העמדה ישתפר, כך תתרחב הדרישה לספציאליסטים שמהווים מצ'אפ עדיף בהגנה או אפילו סתם מטרד התקפי, ואולי שם נמצאת הנישה של של חלקם.
לסיכום - אידי מדורג החל מסף לוטרי עד לאמצע הסיבוב שני במקומות שונים. חלק רואים בו בשורה, אחרים יותר קוריוז או פיקציה שלא תמצא מקום. השם שלו נקשר אפילו לממפיס בטופ 10 בתור מחליף אפשרי לסטיבן אדאמס, קשה לדעת איפה יבחר או איזה תפקיד ימלא, מה שכן, אני חושב שמידת ההצלחה שלו בליגה כן תספר לנו משהו הכיוון של עמדת הסנטר כולה.
