האם הכאב חיוני להתפתחות
- פותח הנושא YגלגלוןY
- פורסם בתאריך
לגלגלון - תודה על המאמר
מעניין ועוזר.
אבל, כשהגעתי לקטע הבא:
"וכאן אנחנו מגיעים לתפיסה קיצונית מזו של התיאוריות
הפסיכולוגיות, שדיברו על הקשר שבין מצוקה, כאב והתפתחות.
התפיסה הזו — שרווחת מאוד בזרמים רוחניים שונים ומקבלת
מקום מאוד מרכזי בתיאוריות הניו–אייג' — אומרת שיש סיבה
לדברים שקורים. לפי תפיסה זו, הקשיים והמצוקות קורים בדיוק
באזורים שבהם אנו צריכים להתפתח ושבהם אנו תקועים,
אזורים שבהם פיתחנו עיוורון. העולם אומר לנו משהו בקשיים
שהוא שם לפנינו ואנו אמורים להקשיב למה שהעולם אומר.
אם אנו לא שומעים את מה שהיקום אומר לנו, הוא יאמר לנו
את זה שוב — בצורה ברורה, או קשה יותר — עד שנבין. "
די צחקתי בליבי, כי נזכרתי בתקופה הארוכה שבה ניתחתי את צרות הבריאות שלי על דרך הסמלים והמשמעויות הניו-אייג'ית. אמנם פרשנותי לא היתה אז ממש לאור ספרות ניו אייג'ית ספציפית, אבל איכשהו הובלתי את עצמי אל סוג כזה של תפיסות.
לאחרונה שוב ביליתי די הרבה בבית החולים, וחשבתי בפירוש על התפיסות הקודמות שלי על מחלות, וחשבתי שהנה עכשיו - עזבתי לגמרי את הפרשנות הזאת, בעיקר כי ממש אין בה תועלת והיא לא נכונה. למה אין בה תועלת? מפני שהיא מטילה על הפרט הרבה מאוד אחריות. הוא הופך אחראי לכך שהוא חולה. הוא הופך אחראי לכך שהוא חולה כך ולא אחרת. אמנם, זאת לא בדיוק אחריות כמו אחריות מיניסטריאלית או אחריות לאסוף את הילדים בשעה חמש וחצי, אבל כן, זאת אחריות מסוג מסויים.
למה היא לא נכונה? בפעמים האחרונות האלה בבית החולים, ראיתי המון המון אנשים חולים. ישבתי במרפאה והיו כל מיני מחלות, כל מיני דברים שונים ומשונים, וכלל לא קלים. הפעם חשבתי על החולים כמו על צמחים, אולי כמו על עציצי הגרניום שלי שפתאום נתקפו באיזשהו מזיק ו--הופ, בבת אחת איבדו את כוחם ונבלו. ועל עציצים אפילו פחות עמידים שנתקפו. דברים קורים, מזיקים מגיעים, אורגניזמים נאבקים באורגניזמים. ייתכן מאוד שרוח האדם משפיעה על מערכת החיסון שלו. אבל יש המון דברים שהם מעבר למערכת החיסון. אסונות, תאונות, מלחמות, שטפונות.
מעניין ועוזר.
אבל, כשהגעתי לקטע הבא:
"וכאן אנחנו מגיעים לתפיסה קיצונית מזו של התיאוריות
הפסיכולוגיות, שדיברו על הקשר שבין מצוקה, כאב והתפתחות.
התפיסה הזו — שרווחת מאוד בזרמים רוחניים שונים ומקבלת
מקום מאוד מרכזי בתיאוריות הניו–אייג' — אומרת שיש סיבה
לדברים שקורים. לפי תפיסה זו, הקשיים והמצוקות קורים בדיוק
באזורים שבהם אנו צריכים להתפתח ושבהם אנו תקועים,
אזורים שבהם פיתחנו עיוורון. העולם אומר לנו משהו בקשיים
שהוא שם לפנינו ואנו אמורים להקשיב למה שהעולם אומר.
אם אנו לא שומעים את מה שהיקום אומר לנו, הוא יאמר לנו
את זה שוב — בצורה ברורה, או קשה יותר — עד שנבין. "
די צחקתי בליבי, כי נזכרתי בתקופה הארוכה שבה ניתחתי את צרות הבריאות שלי על דרך הסמלים והמשמעויות הניו-אייג'ית. אמנם פרשנותי לא היתה אז ממש לאור ספרות ניו אייג'ית ספציפית, אבל איכשהו הובלתי את עצמי אל סוג כזה של תפיסות.
לאחרונה שוב ביליתי די הרבה בבית החולים, וחשבתי בפירוש על התפיסות הקודמות שלי על מחלות, וחשבתי שהנה עכשיו - עזבתי לגמרי את הפרשנות הזאת, בעיקר כי ממש אין בה תועלת והיא לא נכונה. למה אין בה תועלת? מפני שהיא מטילה על הפרט הרבה מאוד אחריות. הוא הופך אחראי לכך שהוא חולה. הוא הופך אחראי לכך שהוא חולה כך ולא אחרת. אמנם, זאת לא בדיוק אחריות כמו אחריות מיניסטריאלית או אחריות לאסוף את הילדים בשעה חמש וחצי, אבל כן, זאת אחריות מסוג מסויים.
למה היא לא נכונה? בפעמים האחרונות האלה בבית החולים, ראיתי המון המון אנשים חולים. ישבתי במרפאה והיו כל מיני מחלות, כל מיני דברים שונים ומשונים, וכלל לא קלים. הפעם חשבתי על החולים כמו על צמחים, אולי כמו על עציצי הגרניום שלי שפתאום נתקפו באיזשהו מזיק ו--הופ, בבת אחת איבדו את כוחם ונבלו. ועל עציצים אפילו פחות עמידים שנתקפו. דברים קורים, מזיקים מגיעים, אורגניזמים נאבקים באורגניזמים. ייתכן מאוד שרוח האדם משפיעה על מערכת החיסון שלו. אבל יש המון דברים שהם מעבר למערכת החיסון. אסונות, תאונות, מלחמות, שטפונות.
עדיה יקרה
האם ליווית אדם קרוב בביה"ח? או שטיפלת בעצמך? היית חסרה כאן בימים שלא כתבת, מקווה שאת חשה בטוב , הנה הגיע שוב חג השבועות ואני זוכרת את האהבה שלך לעוגות הגבינה וגם את הקושי להכין אותן או להצליח בהכנתן
, אז מאחלת לך המון בריאות חג שמח, ותפנקי את עצמך בעוגת גבינה ביתית או קנויה
האם ליווית אדם קרוב בביה"ח? או שטיפלת בעצמך? היית חסרה כאן בימים שלא כתבת, מקווה שאת חשה בטוב , הנה הגיע שוב חג השבועות ואני זוכרת את האהבה שלך לעוגות הגבינה וגם את הקושי להכין אותן או להצליח בהכנתן
אשבל! תודה על ההודעה!
איזו עדינות-נפש שלך. הו איך את מזכירה וזוכרת את ההערצה שלי לעוגות הגבינה, לעוגה ולמי שיודע להכין אותה. השנה אפילו לא עלה בדעתי לנסות להכין. הרמת ידיים גמורה. רק עכשיו, כשאני קוראת את העידוד שלך להתפנק בעוגת גבינה, פתאום תוקף אותי געגוע לפרוסה נפלאה כזאת.
באשר לבית החולים: לא ליוויתי קרובים אלא הייתי בעצמי בבית החולים. וזה יפה מאוד מצידי כי במשך זמן רב אחרי מות הוריי בית החולים היה בלתי נסבל. ועכשיו סילקתי מליבי את כל המחשבות המיסטיות וסילקתי את ענן הרגש המכסה הכל, ואימצתי גישה עניינית. דווקא הענייניות שלי היא שגרמה לי להגיב בפקפוק על הפרשנות הניו-אייג'ית למחלות במאמר שגלגלון צירפה.
איזו עדינות-נפש שלך. הו איך את מזכירה וזוכרת את ההערצה שלי לעוגות הגבינה, לעוגה ולמי שיודע להכין אותה. השנה אפילו לא עלה בדעתי לנסות להכין. הרמת ידיים גמורה. רק עכשיו, כשאני קוראת את העידוד שלך להתפנק בעוגת גבינה, פתאום תוקף אותי געגוע לפרוסה נפלאה כזאת.
באשר לבית החולים: לא ליוויתי קרובים אלא הייתי בעצמי בבית החולים. וזה יפה מאוד מצידי כי במשך זמן רב אחרי מות הוריי בית החולים היה בלתי נסבל. ועכשיו סילקתי מליבי את כל המחשבות המיסטיות וסילקתי את ענן הרגש המכסה הכל, ואימצתי גישה עניינית. דווקא הענייניות שלי היא שגרמה לי להגיב בפקפוק על הפרשנות הניו-אייג'ית למחלות במאמר שגלגלון צירפה.
עדיה, תודה לך על ההתייחסות
ואני לגמרי מסכימה איתך, לגבי תפיסות עולם שרק מצבים קיצוניים מעמידים אותם למבחן, וחושפים את חוסר יעילותם בהתמודדות.
אני מאוד מסכימה שחלקן גורמות להלקאה עצמית במקום להשלמה ולחשיבה חיובית ואופטימית.
וגם לתפיסות ולאמונות המיסטיות אין באמת אחיזה במציאות, ואולי נוצרו על-ידינו כמגננה בניסיון ליצור איזו יציבות וחיבור לחיים שאיבדנו, מן נתק רגשי שבנינו מפני המציאות הכואבת?
אולי היכולת שלך להביט מפרספקטיבה מרוחקת יותר של זמן ושל 'העצמי' ולבחון מחדש את האמונות הללו מעידה שעברת תהליך של השלמה וקבלה של המציאות (עיבוד האבל)?
ואני לגמרי מסכימה איתך, לגבי תפיסות עולם שרק מצבים קיצוניים מעמידים אותם למבחן, וחושפים את חוסר יעילותם בהתמודדות.
אני מאוד מסכימה שחלקן גורמות להלקאה עצמית במקום להשלמה ולחשיבה חיובית ואופטימית.
וגם לתפיסות ולאמונות המיסטיות אין באמת אחיזה במציאות, ואולי נוצרו על-ידינו כמגננה בניסיון ליצור איזו יציבות וחיבור לחיים שאיבדנו, מן נתק רגשי שבנינו מפני המציאות הכואבת?
אולי היכולת שלך להביט מפרספקטיבה מרוחקת יותר של זמן ושל 'העצמי' ולבחון מחדש את האמונות הללו מעידה שעברת תהליך של השלמה וקבלה של המציאות (עיבוד האבל)?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.