האם היותנו כבר אמהות/אבות מורידה את

[קייצית]

האם היותנו כבר אמהות/אבות מורידה את

האם היותנו כבר אמהות/אבות מורידה את
המוטיבציה לטיפולים ? אני יודעת שאצלי כן, בניגוד לדעות ששמעתי בעבר בפורום פוריות אני בהחלט מרגישה שיש לי פחות מוטיבציה בגלל זה, לא מוכנה לסבול יותר מדי, גם הכשלונות אצלי יוצרות קצת פחות מהתהום ששמענו עליו לא פעם. אני ביכלל בודקת אופצייה של אימוץ וזה דבר שבחיים לא הייתי מוכנה לו אילולא הייתי כבר אמא. (אולי כן בעצם אבל אחרי שמציתי את הטיפולים עד תום) נדמה לי שאני במיעוט... אשמח לשמוע. (אני כותבת כאן כי עדיין לא סגרתי את הדלת על אופציית הטיפולים).

 

[סיגל של שגיא]

אני מאוד רוצה עוד ילדים, זה לא סוד,

האם היותנו כבר אמהות/אבות מורידה את
המוטיבציה לטיפולים ? אני יודעת שאצלי כן, בניגוד לדעות ששמעתי בעבר בפורום פוריות אני בהחלט מרגישה שיש לי פחות מוטיבציה בגלל זה, לא מוכנה לסבול יותר מדי, גם הכשלונות אצלי יוצרות קצת פחות מהתהום ששמענו עליו לא פעם. אני ביכלל בודקת אופצייה של אימוץ וזה דבר שבחיים לא הייתי מוכנה לו אילולא הייתי כבר אמא. (אולי כן בעצם אבל אחרי שמציתי את הטיפולים עד תום) נדמה לי שאני במיעוט... אשמח לשמוע. (אני כותבת כאן כי עדיין לא סגרתי את הדלת על אופציית הטיפולים).

אני מאוד רוצה עוד ילדים, זה לא סוד,
אבל מאוד מתוסכלת מהפרוצדורה שעוד מצפה לי, בין אם היא מנהלתית ובין אם היא רפואית. החשש הגדול שלי הוא מהאכזבה. אני מפחדת להתאכזב. מכיוון שטופלתי ב-IVF אני ישר אופנה ל-IVF. ולאור העובדה שהצלחנו בניסיון הראשון, אין לי בעצם "ניסיון" עם כשלונות בטיפולים מסובכים. מה גם שאני פוחדת עכשיו יותר מהשאיבה, כי אני יודעת מה מחכה לי...

 

[אפונת הגינה]

הרצון שלי לעוד ילד דוקא גדל

האם היותנו כבר אמהות/אבות מורידה את
המוטיבציה לטיפולים ? אני יודעת שאצלי כן, בניגוד לדעות ששמעתי בעבר בפורום פוריות אני בהחלט מרגישה שיש לי פחות מוטיבציה בגלל זה, לא מוכנה לסבול יותר מדי, גם הכשלונות אצלי יוצרות קצת פחות מהתהום ששמענו עליו לא פעם. אני ביכלל בודקת אופצייה של אימוץ וזה דבר שבחיים לא הייתי מוכנה לו אילולא הייתי כבר אמא. (אולי כן בעצם אבל אחרי שמציתי את הטיפולים עד תום) נדמה לי שאני במיעוט... אשמח לשמוע. (אני כותבת כאן כי עדיין לא סגרתי את הדלת על אופציית הטיפולים).

הרצון שלי לעוד ילד דוקא גדל
משהפכתי לאמא. עכשיו אני יודעת כמה אושר טמון בילדים (לצד לחץ ודאגה בלתי נגמרים). אבל באמת המוטיבציה או הנכונות להעביר את הגוף שלי מסכת טיפולים פולשנית וכירורגית ירדה. אז מה נותר לעשות? להדחיק ולקוות שבפעם הבאה תגיע החסידה בעצמה ללא עזרה חיצונית...

 

[סיגל של שגיא]

ראיתי את החסידה בספארי ביום שבת,

הרצון שלי לעוד ילד דוקא גדל
משהפכתי לאמא. עכשיו אני יודעת כמה אושר טמון בילדים (לצד לחץ ודאגה בלתי נגמרים). אבל באמת המוטיבציה או הנכונות להעביר את הגוף שלי מסכת טיפולים פולשנית וכירורגית ירדה. אז מה נותר לעשות? להדחיק ולקוות שבפעם הבאה תגיע החסידה בעצמה ללא עזרה חיצונית...

ראיתי את החסידה בספארי ביום שבת,
דווקא. היא נראית דיי על הפנים...

 

[מירבי*]

אפונה, גם אצלי הרצון לילד התעצם,

הרצון שלי לעוד ילד דוקא גדל
משהפכתי לאמא. עכשיו אני יודעת כמה אושר טמון בילדים (לצד לחץ ודאגה בלתי נגמרים). אבל באמת המוטיבציה או הנכונות להעביר את הגוף שלי מסכת טיפולים פולשנית וכירורגית ירדה. אז מה נותר לעשות? להדחיק ולקוות שבפעם הבאה תגיע החסידה בעצמה ללא עזרה חיצונית...

אפונה, גם אצלי הרצון לילד התעצם,
דווקא אחרי שכבר ילדתי את בתי (בת 6 וחצי), הבנתי כמה אני רוצה עוד ילדים. אני מאמינה שלפני שהיא נולדה לא אפשרתי לעצמי לרצות כל כך ולדבר על זה בגלל החשש הגדול מאי הצלחה. כשבתי היתה בת חצי שנה כבר התחלנו בנסיונות לשחזר את ההצלחה, נסיונות שלא צלחו, עד שעלה נושא הפונדקאות שדווקא כן הצליח ובעוד חודשיים תהיה לי תינוקת מהפונדקאית שלי. היו שהרימו גבה כששמעו שאני הולכת לפונדקאות כדי שיהיה לי ילד נוסף, מלחמות מהסוג הזה שמורות לזוגות שעוד לא חוו הורות(כך חשבו חלק ממכרי). ואצלי הרצון רק הלך והתחזק...

 

[אפונת הגינה]

תודה מירבי

אפונה, גם אצלי הרצון לילד התעצם,
דווקא אחרי שכבר ילדתי את בתי (בת 6 וחצי), הבנתי כמה אני רוצה עוד ילדים. אני מאמינה שלפני שהיא נולדה לא אפשרתי לעצמי לרצות כל כך ולדבר על זה בגלל החשש הגדול מאי הצלחה. כשבתי היתה בת חצי שנה כבר התחלנו בנסיונות לשחזר את ההצלחה, נסיונות שלא צלחו, עד שעלה נושא הפונדקאות שדווקא כן הצליח ובעוד חודשיים תהיה לי תינוקת מהפונדקאית שלי. היו שהרימו גבה כששמעו שאני הולכת לפונדקאות כדי שיהיה לי ילד נוסף, מלחמות מהסוג הזה שמורות לזוגות שעוד לא חוו הורות(כך חשבו חלק ממכרי). ואצלי הרצון רק הלך והתחזק...

תודה מירבי
התגובה שלך חיממה לי את הלב. שמחה איתך על ההצלחה במלחמה.

 

[א י נ ס]

ואני מזדהה עם קייצית../images/Emo42.gif

האם היותנו כבר אמהות/אבות מורידה את
המוטיבציה לטיפולים ? אני יודעת שאצלי כן, בניגוד לדעות ששמעתי בעבר בפורום פוריות אני בהחלט מרגישה שיש לי פחות מוטיבציה בגלל זה, לא מוכנה לסבול יותר מדי, גם הכשלונות אצלי יוצרות קצת פחות מהתהום ששמענו עליו לא פעם. אני ביכלל בודקת אופצייה של אימוץ וזה דבר שבחיים לא הייתי מוכנה לו אילולא הייתי כבר אמא. (אולי כן בעצם אבל אחרי שמציתי את הטיפולים עד תום) נדמה לי שאני במיעוט... אשמח לשמוע. (אני כותבת כאן כי עדיין לא סגרתי את הדלת על אופציית הטיפולים).

ואני מזדהה עם קייצית

בסיבוב הטיפולים הראשון אמרתי לעצמי (אוי אם היה לי את הפורום אז...) אני אמשיך בטיפולים האלו, גם את זה יהיה הדבר האחרון שאני אעשה בחיים שלי... כמובן שהיום המשפט הזה נראה לי חסר אחריות וילדותי לחלוטין. היום אני מתה מפחד מהטיפולים. להזכירכן, הריתי בעקבות הזרעות בלבד. היום יש לי את עול האחריות לדאוג לכך שלבתי תהיה אמא שפויה ובריאה. ומה יהיה אם יקרה לנו משהו בהרדמות האלו, בשאיבות האלו? טיפול IVF הינו מסוכן, והוא מסוכן שבעתיים לאור העובדה שיש לנו ילדים בבית. גם אני כמו קייצית, לא מוכנה לעבור שוב סאגת טיפולים ארוכה. גם אצלי המוטיבציה לטיפולים נמוכה. אני אפילו מפחדת להיות בהריון בגילי. גם אני מוכנה לחשוב על אימוץ (ומקודם, לפני פרוץ בתי - בחיים לא הייתי מוכנה). אני אפילו מוכנה לקבל ילד יותר גדול עכשיו, ולא תינוק, למרות הכמיהה והתשוקה האיומה להחזיק שוב תינוק ריחני בידיים. קייצית, אז את לא במיעוט. גם לא בעובדה שאת מתנדנדת. מי שיעלה על סחרחרת הלבטים שאני מצויה עליה, צפוי לחוות כאב ראש וסחרחורת רצינית. יודעות לאן נכנסתי היום כדי להתקשר לשאול אם יש תוצאות FSH ? לחדר הכי קטן בבית, עם הנייד. ועבדתי על עצמי שאם זו תוצאה לא טובה, אני לובשת על הפנים את המסיכה הכי שמחה שיש, כי יש ילדה שמחה בבית, שרואה על הפנים שלי כל שינוי הכי קטן. בתי לא יודעת דבר על הטיפולים, וגם לא תדע. לא מוכנה לחשוף אותה לזה. גם כשהיא שואלת מתי כבר יהיה לנו תינוק, אני לא אומרת דבר מעבר ל-יהיה. אני בטוחה שיהיה. ואני לא מתחייבת לשום לוח זמנים. אז צדקת רוצה, גם אצלנו אין תוצאות כל כך מהר, וזה יקח עוד מספר ימים, ואיך שלא יהיה החודש הזה הלך לאיבוד. ואני מרגישה הקלה. רוצה עוד לנצל את החופש, ולקחת את בתי לכל המקומות שתכננו לבקר בהם, לפני שהיא עולה לכתה א´.

 

[סיגל של שגיא]

אינס- אנחנו לא צריכות לחוש ברע בגלל

ואני מזדהה עם קייצית

בסיבוב הטיפולים הראשון אמרתי לעצמי (אוי אם היה לי את הפורום אז...) אני אמשיך בטיפולים האלו, גם את זה יהיה הדבר האחרון שאני אעשה בחיים שלי... כמובן שהיום המשפט הזה נראה לי חסר אחריות וילדותי לחלוטין. היום אני מתה מפחד מהטיפולים. להזכירכן, הריתי בעקבות הזרעות בלבד. היום יש לי את עול האחריות לדאוג לכך שלבתי תהיה אמא שפויה ובריאה. ומה יהיה אם יקרה לנו משהו בהרדמות האלו, בשאיבות האלו? טיפול IVF הינו מסוכן, והוא מסוכן שבעתיים לאור העובדה שיש לנו ילדים בבית. גם אני כמו קייצית, לא מוכנה לעבור שוב סאגת טיפולים ארוכה. גם אצלי המוטיבציה לטיפולים נמוכה. אני אפילו מפחדת להיות בהריון בגילי. גם אני מוכנה לחשוב על אימוץ (ומקודם, לפני פרוץ בתי - בחיים לא הייתי מוכנה). אני אפילו מוכנה לקבל ילד יותר גדול עכשיו, ולא תינוק, למרות הכמיהה והתשוקה האיומה להחזיק שוב תינוק ריחני בידיים. קייצית, אז את לא במיעוט. גם לא בעובדה שאת מתנדנדת. מי שיעלה על סחרחרת הלבטים שאני מצויה עליה, צפוי לחוות כאב ראש וסחרחורת רצינית. יודעות לאן נכנסתי היום כדי להתקשר לשאול אם יש תוצאות FSH ? לחדר הכי קטן בבית, עם הנייד. ועבדתי על עצמי שאם זו תוצאה לא טובה, אני לובשת על הפנים את המסיכה הכי שמחה שיש, כי יש ילדה שמחה בבית, שרואה על הפנים שלי כל שינוי הכי קטן. בתי לא יודעת דבר על הטיפולים, וגם לא תדע. לא מוכנה לחשוף אותה לזה. גם כשהיא שואלת מתי כבר יהיה לנו תינוק, אני לא אומרת דבר מעבר ל-יהיה. אני בטוחה שיהיה. ואני לא מתחייבת לשום לוח זמנים. אז צדקת רוצה, גם אצלנו אין תוצאות כל כך מהר, וזה יקח עוד מספר ימים, ואיך שלא יהיה החודש הזה הלך לאיבוד. ואני מרגישה הקלה. רוצה עוד לנצל את החופש, ולקחת את בתי לכל המקומות שתכננו לבקר בהם, לפני שהיא עולה לכתה א´.

אינס- אנחנו לא צריכות לחוש ברע בגלל
שאנחנו חושבות אחרת משחשבנו לפני ההריון. אנחנו נמצאות במקום אחר. בוגרות יותר (לטוב ולרע), מבוגרות יותר (לטוב ולרע, גם כאן) ועם ילד אחד או שנים באמתחתנו. הגישה שלנו השתנתה, כי המיקום שלנו ביחס לעבר, השתנה.

 

[א י נ ס]

נכון סיגל

אינס- אנחנו לא צריכות לחוש ברע בגלל
שאנחנו חושבות אחרת משחשבנו לפני ההריון. אנחנו נמצאות במקום אחר. בוגרות יותר (לטוב ולרע), מבוגרות יותר (לטוב ולרע, גם כאן) ועם ילד אחד או שנים באמתחתנו. הגישה שלנו השתנתה, כי המיקום שלנו ביחס לעבר, השתנה.

נכון סיגל
אין טעם לפשפש בעבר. יש הווה נפלא עם ילד, ויהיה עתיד עוד יותר טוב עם עוד ילדים. תודה. הודעתך הקצרה עזרה לי.

 

[רוצה עוד 1]

המוטיבציה שלי בשיאה...

האם היותנו כבר אמהות/אבות מורידה את
המוטיבציה לטיפולים ? אני יודעת שאצלי כן, בניגוד לדעות ששמעתי בעבר בפורום פוריות אני בהחלט מרגישה שיש לי פחות מוטיבציה בגלל זה, לא מוכנה לסבול יותר מדי, גם הכשלונות אצלי יוצרות קצת פחות מהתהום ששמענו עליו לא פעם. אני ביכלל בודקת אופצייה של אימוץ וזה דבר שבחיים לא הייתי מוכנה לו אילולא הייתי כבר אמא. (אולי כן בעצם אבל אחרי שמציתי את הטיפולים עד תום) נדמה לי שאני במיעוט... אשמח לשמוע. (אני כותבת כאן כי עדיין לא סגרתי את הדלת על אופציית הטיפולים).

המוטיבציה שלי בשיאה...
בתחילת הדרך, כשהבנו שהפעם זה לא הולך לבוא בקלות וכדאי להתחיל לערב את הרופאים, לא היה לנו מושג עד לאן זה יקח אותנו. כל מה שידענו הוא שאנחנו רוצים לפחות עוד ילד אחד, ויפה שעה אחת קודם, מפאת גילנו. כשהתחלנו את ההזרעות עם האיקקלומין, לא העליתי על דעתי שנגיע לשלב הזריקות. הדחקה מולמת. היה לי ברור לגמרי שלא נצטרך. כשעלינו שלב לזריקות, אמרתי לעצמי שנעשה כמה מחזורי זריקות והזרעה שצריך עד שנצליח, כי ל-IVF אני לא "עולה", כי יש לי שני ילדים בבית. עכשיו, אחרי ("רק") 3 מחזורי זריקות אני כבר מוכנה לשקול ברצינות גם הפריות, למרות הסיכון. ייתכן שהחשיפה המסיבית שלי כאן בפורום מדי יום לנשים שעוברות טיפולי הפרייה גרמה לכך שהתהליך יראה פחות מפחיד ומסוכן בעיני. לעיתים קרובות אני בודקת עם עצמי האם אני עדיין באמת רוצה עוד ילד, למרות הקשיים, או שאולי אני ממשיכה רק מתוך איזשוהי אינרציה. ובכל פעם אני חשה כאב עז באמצע בבטן רק מהמחשבה שאני איאלץ לוותר על החלום הזה. אני ממש ממש מרגישה שלא אסלח לעצמי אם לא אמצה את כל האפשרויות לפני שארים ידיים. ובמקביל, בפינה צדדית במוח, אני גם מכינה את עצמי לכך שהאפשרות קיימת, שבגילי (41) לא מובטח לי שאצליח. ואז אצטרך למצוא את המקום הזה להשלים עם זה. אבל קודם אני צריכה להרגיש שעשיתי את כל מה שאני יכולה. מחר בבוקר אני נפגשת עם הפרופ´ למרות שאני בחודש (ואולי יותר) הפסקה, כדי להתחיל להניע את הגלגלים לכיוון IVF.

 

[אפונת הגינה]

רוצה עוד 1 , ההודעות שלך

המוטיבציה שלי בשיאה...
בתחילת הדרך, כשהבנו שהפעם זה לא הולך לבוא בקלות וכדאי להתחיל לערב את הרופאים, לא היה לנו מושג עד לאן זה יקח אותנו. כל מה שידענו הוא שאנחנו רוצים לפחות עוד ילד אחד, ויפה שעה אחת קודם, מפאת גילנו. כשהתחלנו את ההזרעות עם האיקקלומין, לא העליתי על דעתי שנגיע לשלב הזריקות. הדחקה מולמת. היה לי ברור לגמרי שלא נצטרך. כשעלינו שלב לזריקות, אמרתי לעצמי שנעשה כמה מחזורי זריקות והזרעה שצריך עד שנצליח, כי ל-IVF אני לא "עולה", כי יש לי שני ילדים בבית. עכשיו, אחרי ("רק") 3 מחזורי זריקות אני כבר מוכנה לשקול ברצינות גם הפריות, למרות הסיכון. ייתכן שהחשיפה המסיבית שלי כאן בפורום מדי יום לנשים שעוברות טיפולי הפרייה גרמה לכך שהתהליך יראה פחות מפחיד ומסוכן בעיני. לעיתים קרובות אני בודקת עם עצמי האם אני עדיין באמת רוצה עוד ילד, למרות הקשיים, או שאולי אני ממשיכה רק מתוך איזשוהי אינרציה. ובכל פעם אני חשה כאב עז באמצע בבטן רק מהמחשבה שאני איאלץ לוותר על החלום הזה. אני ממש ממש מרגישה שלא אסלח לעצמי אם לא אמצה את כל האפשרויות לפני שארים ידיים. ובמקביל, בפינה צדדית במוח, אני גם מכינה את עצמי לכך שהאפשרות קיימת, שבגילי (41) לא מובטח לי שאצליח. ואז אצטרך למצוא את המקום הזה להשלים עם זה. אבל קודם אני צריכה להרגיש שעשיתי את כל מה שאני יכולה. מחר בבוקר אני נפגשת עם הפרופ´ למרות שאני בחודש (ואולי יותר) הפסקה, כדי להתחיל להניע את הגלגלים לכיוון IVF.

רוצה עוד 1 , ההודעות שלך
מרגשות אותי מאד. אני מאחלת לך שתגיעי מהר מאד להריון המיוחל. את בטח יודעת שהיו פה סיפורי הצלחה גם בגיל המופלג 41. ואפילו למעלה מזה. ד.א. התהליך אינו מסוכן יותר מלנסוע במכונית או לעבור כביש בישראל (מבחינה סטאטיסטית). לדעתי, התהליך קשה נפשית: החדירה לפרטיות, האכזבות, המועקה הבירוקרטית והזמן שהתהליך צורך. בהצלחה.

 

[עינתפ]

ובדיוק אתמול רציתי לפתוח הודעה

רוצה עוד 1 , ההודעות שלך
מרגשות אותי מאד. אני מאחלת לך שתגיעי מהר מאד להריון המיוחל. את בטח יודעת שהיו פה סיפורי הצלחה גם בגיל המופלג 41. ואפילו למעלה מזה. ד.א. התהליך אינו מסוכן יותר מלנסוע במכונית או לעבור כביש בישראל (מבחינה סטאטיסטית). לדעתי, התהליך קשה נפשית: החדירה לפרטיות, האכזבות, המועקה הבירוקרטית והזמן שהתהליך צורך. בהצלחה.

ובדיוק אתמול רציתי לפתוח הודעה
"האם אתן חשות צביטה בלב כשאתן רואות אשה בהריון, אפילו שיש לנו ילד"? אז הכמיהה להריון גדולה מאוד, אולי בגלל שאני לא חוויתי אותה ורוצה מאוד לחוות (עובדה, חזרתי עכשיו מהזרעה באיכילוב)שלא נדבר על כמיהה לילד.

 

[לימי5]

כן בטח זה אותו כאב../images/Emo7.gifאותם טיפולים

ובדיוק אתמול רציתי לפתוח הודעה
"האם אתן חשות צביטה בלב כשאתן רואות אשה בהריון, אפילו שיש לנו ילד"? אז הכמיהה להריון גדולה מאוד, אולי בגלל שאני לא חוויתי אותה ורוצה מאוד לחוות (עובדה, חזרתי עכשיו מהזרעה באיכילוב)שלא נדבר על כמיהה לילד.

כן בטח זה אותו כאב

אותם טיפולים

 

[שירלי של תומר]

בטח../images/Emo70.gif

ובדיוק אתמול רציתי לפתוח הודעה
"האם אתן חשות צביטה בלב כשאתן רואות אשה בהריון, אפילו שיש לנו ילד"? אז הכמיהה להריון גדולה מאוד, אולי בגלל שאני לא חוויתי אותה ורוצה מאוד לחוות (עובדה, חזרתי עכשיו מהזרעה באיכילוב)שלא נדבר על כמיהה לילד.

בטח

ועינת, מאחלת לך המון המון בהצלחה

 

[לימי5]

את לא במיעוט../images/Emo39.gif

האם היותנו כבר אמהות/אבות מורידה את
המוטיבציה לטיפולים ? אני יודעת שאצלי כן, בניגוד לדעות ששמעתי בעבר בפורום פוריות אני בהחלט מרגישה שיש לי פחות מוטיבציה בגלל זה, לא מוכנה לסבול יותר מדי, גם הכשלונות אצלי יוצרות קצת פחות מהתהום ששמענו עליו לא פעם. אני ביכלל בודקת אופצייה של אימוץ וזה דבר שבחיים לא הייתי מוכנה לו אילולא הייתי כבר אמא. (אולי כן בעצם אבל אחרי שמציתי את הטיפולים עד תום) נדמה לי שאני במיעוט... אשמח לשמוע. (אני כותבת כאן כי עדיין לא סגרתי את הדלת על אופציית הטיפולים).

את לא במיעוט

שירי בת 2.8, חזרנו לטיפולים כשהייתה בת 1.5 כי ידעתי שזה יקח זמן ורציתי הפרש של 3 שנים. עשינו בתקופה הזו 5 הזרעות וגם בדרך חליתי בCMV כך שמתוך הזמן הזה 8 חודשים ללא טיפול. נדבקתי משירי שהביאה לי מתנה כזאת מהגן . כנראה שהיא לא רצתה אחים

. התחלתי עם מוטיבציה גבוהה וככל שעבר הזמן הרגשתי יותר עייפה ולא הפסקתי לקטר כמה לא בא לי ומה אני צריכה את זה, ואפילו עברה במוחי המחשבה שהיום אני כבר אומרת אותה שאני לא מוכנה לסבול ואין לךי כח ויש ילדה אחת ואפשר להשלים עם זה או לאמץ אח וכד´. החודש עברתי IVF ראשון ואני מקווה שיהיה בסדר. כי ממש אין לי כח!!! כך שאת לא במיעוט . והחיים לא קלים צריך להרים אותה, לטפל בה אין לי את הלוקסוס לנוח ומצד שני אולי זה יתרון כי אני לא חושבת כל יום על הבטא.

 

[שירלי של תומר]

אני מרגישה אחרת...

האם היותנו כבר אמהות/אבות מורידה את
המוטיבציה לטיפולים ? אני יודעת שאצלי כן, בניגוד לדעות ששמעתי בעבר בפורום פוריות אני בהחלט מרגישה שיש לי פחות מוטיבציה בגלל זה, לא מוכנה לסבול יותר מדי, גם הכשלונות אצלי יוצרות קצת פחות מהתהום ששמענו עליו לא פעם. אני ביכלל בודקת אופצייה של אימוץ וזה דבר שבחיים לא הייתי מוכנה לו אילולא הייתי כבר אמא. (אולי כן בעצם אבל אחרי שמציתי את הטיפולים עד תום) נדמה לי שאני במיעוט... אשמח לשמוע. (אני כותבת כאן כי עדיין לא סגרתי את הדלת על אופציית הטיפולים).

אני מרגישה אחרת...
המוטיבציה שלי לא ירדה ולא גדלה. בער לי בעצמות כמו שבער לי לילד הראשון. אמנם הסיבות קצת השתנו. קודם לפני תומר רציתי להיות אמא, שיהיה לי לפחות ילד אחד לאהוב, לגדל ולהעניק. היום אני רוצה משפחה שמחה עם הרבה ילדים, היום אני מסתכלת על אחים בגינה ורוצה שגם הבן שלי יהנה מהאושר שבקיומם של אחים ואחיות. רציתי מאוד מאוד לעבור עוד פעם הריון (תהרגו אותי למה, אני כל-כך סובלת עכשיו...

) ורציתי לעבור את כל החוויה הזו של לידה ואימהות של תינוק זערורי שיוצא ממני ולחוות את כל חוויות ההורות שוב למין ההתחלה. אני מתוודה שכשהחלטתי לחזור לטיפולים הייתי נכונה לסבול ולעבור שוב הכל כדי להיות שוב בהריון והכישלונות גרמו לי לים של דמעות, דיכאון ועצבות. מודה. ההבדלים היחידים הם שהיגעתי לטפולים עם חיוך כי ידעתי בלב שזה מצליח בסוף וזה שווה הכל. היגעתי בלי פחדים ועם נכונות לעבוד קשה ולהצליח. הגעתי עם יותר סבלנות והייתי מוכנה בגלל חוסר נוחות לדחות טיפול בחודש (שלא כמו בעבר ששום דחייה לא באה בחשבון).

 

[מאיו]

הנדנדה מתנדנדת../images/Emo8.gif

האם היותנו כבר אמהות/אבות מורידה את
המוטיבציה לטיפולים ? אני יודעת שאצלי כן, בניגוד לדעות ששמעתי בעבר בפורום פוריות אני בהחלט מרגישה שיש לי פחות מוטיבציה בגלל זה, לא מוכנה לסבול יותר מדי, גם הכשלונות אצלי יוצרות קצת פחות מהתהום ששמענו עליו לא פעם. אני ביכלל בודקת אופצייה של אימוץ וזה דבר שבחיים לא הייתי מוכנה לו אילולא הייתי כבר אמא. (אולי כן בעצם אבל אחרי שמציתי את הטיפולים עד תום) נדמה לי שאני במיעוט... אשמח לשמוע. (אני כותבת כאן כי עדיין לא סגרתי את הדלת על אופציית הטיפולים).

הנדנדה מתנדנדת

בסבב IVF הראשון, סירבתי לרדת מן הסוס, מיד אחרי כל תשובה שלילית, כבר דרשתי להתחיל מחדש. מייד אחרי הלידה, כבר רציתי לחזור לטיפולים, וממש השתוקקתי לחזור למעגל.. כיום, אחרי הורות לאור בן 2 ושמונה, ואחרי תשובה שלילית ראשונה, מה אומר לכן? אין לי חשק לעוד סבב.... נראה כי אאלץ לחפור טוב טוב כדי למצוא עוד שביב מוטיבציה שיחזיר אותי לתלם הטיפולים

 

[קייצית]

../images/Emo32.gifמשהו קצת שונה

הנדנדה מתנדנדת

בסבב IVF הראשון, סירבתי לרדת מן הסוס, מיד אחרי כל תשובה שלילית, כבר דרשתי להתחיל מחדש. מייד אחרי הלידה, כבר רציתי לחזור לטיפולים, וממש השתוקקתי לחזור למעגל.. כיום, אחרי הורות לאור בן 2 ושמונה, ואחרי תשובה שלילית ראשונה, מה אומר לכן? אין לי חשק לעוד סבב.... נראה כי אאלץ לחפור טוב טוב כדי למצוא עוד שביב מוטיבציה שיחזיר אותי לתלם הטיפולים

משהו קצת שונה
אחרי שכבר נרדם, פתאום הבן שלי קורא לי בדרמטיות מלעמלה "אמא" - נכון שאני כבר לא אהיה דוד ?...", קפאנו לרגע קל, בעלי התעשת ראשון ואמר לו למה ? (כאילו דה...) "כי לא יהיו לי אחים או אחיות ..." אמא´לה, מה זה ? מאיפה זה בא ? למרות שזה היה צפוי מתי שהוא. הלחיץ אותי שזה קרה כמעט מתוך שינה - התת מודע שלו מדבר אלינו ? עד עכשיו זה לא העסיק אותו, ואם כן זה היה בקטע שהוא לא רוצה אחים או אחיות. הוא ילד חכם וברור שכל המאורעות שקרו בשנה וחצי האחרונות השפיעו עליו - גם אם נראה על פניו שזה כבר מאחוריו ומאחורינו.

 

[רוצה עוד 1]

וואוו קייצית איזה ילד מדהים וחכם!

משהו קצת שונה
אחרי שכבר נרדם, פתאום הבן שלי קורא לי בדרמטיות מלעמלה "אמא" - נכון שאני כבר לא אהיה דוד ?...", קפאנו לרגע קל, בעלי התעשת ראשון ואמר לו למה ? (כאילו דה...) "כי לא יהיו לי אחים או אחיות ..." אמא´לה, מה זה ? מאיפה זה בא ? למרות שזה היה צפוי מתי שהוא. הלחיץ אותי שזה קרה כמעט מתוך שינה - התת מודע שלו מדבר אלינו ? עד עכשיו זה לא העסיק אותו, ואם כן זה היה בקטע שהוא לא רוצה אחים או אחיות. הוא ילד חכם וברור שכל המאורעות שקרו בשנה וחצי האחרונות השפיעו עליו - גם אם נראה על פניו שזה כבר מאחוריו ומאחורינו.

וואוו קייצית איזה ילד מדהים וחכם!
שלא נדבר על רגיש. ממש עשית לי צמרמורת עם ה-OFF הזה. אז מסתבר שמתחת לפני השטח יש שם עוד דברים שמסתתרים, אפילו מתחת לאמירה שטוב לו לבד עם אמאבא. את מתכוונת לעשות משהו עם האמירה הזו שלו? לדבר איתו על זה? אשמח אם תוכלי לשתף במחשבות שלך - אם זה מתאים לך. זה גרם לי פתאום לחשוב שאולי יש מקום לברר בזהירות עם הדס שלי, האם היא מודעת ליותר ממה שאני מעריכה.

 

[קייצית]

מחשבות מעט מבולבלות../images/Emo5.gif

וואוו קייצית איזה ילד מדהים וחכם!
שלא נדבר על רגיש. ממש עשית לי צמרמורת עם ה-OFF הזה. אז מסתבר שמתחת לפני השטח יש שם עוד דברים שמסתתרים, אפילו מתחת לאמירה שטוב לו לבד עם אמאבא. את מתכוונת לעשות משהו עם האמירה הזו שלו? לדבר איתו על זה? אשמח אם תוכלי לשתף במחשבות שלך - אם זה מתאים לך. זה גרם לי פתאום לחשוב שאולי יש מקום לברר בזהירות עם הדס שלי, האם היא מודעת ליותר ממה שאני מעריכה.

מחשבות מעט מבולבלות

בעלי מיד במקום אמר לו שמאוד יכול להיות שיהיו לו עוד אחים ואחיות. הוא מיד עלה לישון, זה הספיק לעת עתה. אין לי מי יודע מה תובנות איך לעמוד מולו, אני מקוה שאלמד מטעויות עבר כשאחליט ואם אחליט להמשיך בטיפולים. נראה שהוא השלים עם משהו, וזה כנראה בא ממני...(הם הרי אנטנות של מה שקורה אצלנו) בלי דיבורים.