האם אתן עוזרות לעצמכן בעזרת חשיבה חיובית?

[אשבל1]

האם אתן עוזרות לעצמכן בעזרת חשיבה חיובית?

האם אתן מצליחות להשתחרר ממחשבות שליליות, מכאב ?

יש כאלו שמזמינים לעצמם הצלחה, הגשמת חלום, עתיד טוב.... ומאמינים שבעזרת חשיבה חיובית הם אחראים לעתידם הטוב יותר.

אני מאוד מתחברת לחיפוש היום יומי של הדברים אשר גורמים לנו אושר מדי יום ביומו, גורמים לנחת ושלווה, ואיך אצלכן? מה אתן מוצאות בחייכן שגורם לכם אושר ומביא איתו המשך יום מאושר יותר?

 

[mykal]

אני לא ממש מכירה

את ה'מודל' של חשיבה חיובית, ואני מבינה שזה 'מודל' שלם.

אני מבכימה איתך, שלחפש את נקודות האושר זה נכון מאוד,
השאלה אם זה ניתן להעשות בסמוך לארוע טראומטי--של אבל.
ואם כן, אולי עם קאוצ'ר.
כי עם כל הכאב של פרידה ויגון ואבל--אין כח ואנרגיה לחפש רגע של אושר שיביא לנחת,
לפחות אצלי.
אני משתדלת, לא לשקוע, אני משתדלת לחפש רגעי נחמה,
בנכדים, בהצלחות של ילדים. אבל אושר הוא כרגע לא נכנס לי לקסיקון.

 

[עדיהר1]

ל-MYKAL נראה לי נכון

נראה לי נכון ש"חשיבה חיובית" לא מתאימה למצב של אבל קשה.
אבל אולי זה מפני שאני מכירה רק את הסממנים החיצוניים של השיטה.

 

[samsonite woman]

האושר שלי

הרבה דברים גורמים לי להרגיש טוב, מעין מלאות כזאת...כשהיה בי הרבה כעס הייתי יוצאת לריצות ועד היום אני עושה את זה..אני לא יכולה לתאר כמה אני אוהבת לרוץ (גם כשאני לא כועסת). אבא שלי רץ גם הוא, בעבר היה רץ מרתונים, עכשיו הוריד הילוך ואני מרגישה שאני ממשיכה את השושלת. דבר נוסף שמטהר אותי הוא שיחה שבמהלכה אני בעיקר מקשיבה. אני אוהבת להגיד משהו שמפריע לי נניח בעצמי ואז לתת לאדם השני לשפוך את הזווית ראיה שלו על הדברים וגם אם אני ממש לא מסכימה, התחושה הזאת של ההיכנעות למישהו שמפשט את הדברים ורואה אותם מבחוץ איכשהו עושה לי טוב- לא יודעת להסביר למה.

 

[ענבר לבקוביץ]

על חשיבה חיובית

לאורך שנים התמקדה הפסיכולוגיה הקונבנציונלית בפתולוגיות ובקשיים, הפסיכולוגיה החיובית (הוקמה על ידי פרופ' סליגמן,1998), הביאה איתה משב רוח שונה שהאיר צדדים חיובים אצל האדם- אופטימיות, חמלה, יצירתיות ועוד. הפסיכולוגיה החיובית לא מבטלת את צער וכאב העולם, אלא מדגישה זוויות נוספות בקיום האנושי ובהתמודדות האדם.
במחקר שערכתי בקרב חולות סרטן שד, מצאתי כי אופטימיות גבוהה השפיעה על הפחתת מצוקה רגשית וסימפטומים בריאותיים.
השאלה שלך אשבל, מעסיקה תאורטיקנים וחוקרים רבים והיא חשובה ביותר (בזכות השפעתה מיטיבה על איכות החיים).

מה עוזר לי?
דיבור פנימי, אנשים אהובים וחיוביים מסביבי, שיחה עם אנשים שקרובים אלי (גם אם אין פתרון, השיח מסייע ומקל), קריאה וכתיבה.
בעבר נהגתי לעשות פעילות גופנית (ריצה ויוגה), מקווה שאצליח לחזור בקרוב...

 

[YגלגלוןY]

ענבר כרגיל הבהירה היטב

כל תקופת האבל, עיצבנה אותי ה"פסיכולוגיה/החשיבה החיובית", לא ידעתי איך להתמודד עם כל תחושות האבל הקשות. הרי איך אפשר לחשוב חיובי ולהרגיש שמח וטוב לבב כשההורה שלך נפטר? לחשוב חיובי? אלו שטויות. אנחנו לא יכולים באמת לשלוט ברגשותינו ובמחשבותינו. ובעיתות כאב, לחץ ומצוקה, אנו מייצרים כאלו שהם שליליים....
כבר כתבתי בעבר והתובנה שלי היא לצפות בהם עולים, אבל יחד עם זאת לנסות ולהשתדל ולראות את החיובי בחיים, גם אם עדיין לא מרגישים חיובי, למרות הקושי הגדול: להודות על הטוב ועל ה'יש', למרות שהחסר וה'אין' משתלטים עלינו...במילים אחרות - לגבור על ה"חושך" בעזרת ה"אור".
או כפי שכתב המשורר ג'ובראן חליל ג'ובראן ביצירתו "הנביא" על השמחה והצער: "השניים שלובים ירדו לעולם, וכי יארח אחד מהם אתך אל שלחנך דע, כי האחר נם על משכבך".
אי אפשר להמנע מרגשות ומחשבות שליליים, בדיוק כמו שבחיים אין טוב בלי רע...
וזו הגישה בכלל לחיים: לקוות לטוב ביותר - ולצפות לגרוע מכל"
אך לנסות ולשים את המיקוד ב"חיובי": בטוב, בתקווה ובשמחה

 

[עדיהר1]

ל-SAMSONITE WOMAN - מקסים לגמרי!

ממש נכבשתי בקסם של שתי הפעילויות שתיארת - הריצה ושיחת-ההקשבה. אופן השיחה
שלך, שבה האדם השני "שופך את זווית הראייה שלו על הדברים" - זה נראה לי
ממש איכות חיים טובה, צריך הרבה כישרון להגיע לסוג כזה של שיחה.
אולי זה קשור לריצה? הקפיציות? הניידות? העצמאות? הקלות?
פשוט נהדר.

 

[samsonite woman]

תודה

הריצה גורמת לי להרגיש שאני עושה משהו שלא בא לי טבעי, שיש לי משמעת עצמית...שזאת תכונה שתמיד רציתי שתהיה לי. ולגבי השיחה- מה שמעניין שביום יום אני קצת לא מקשיבה (מעירים לי על זה!) ובטוחה שאני יודעת ואז כשאני קצת מדוכדכת ואני מאפשרת לעצמי להקשיב אני ממש מרגישה שאני מעבר לרק שומעת מילים אלא שהן נכנסות אליי ומשפיעות עליי..

איך את מעודדת את עצמך? ומה שלומך?