האם אפשר להיות מאושר כהומו? כהומו דתי?

שמעתי לא פעם מאנשים

שהתגובה של המשפחה הייתה הרבה יותר קלה משציפו. הנטייה הרבה פעמים היא לבנות מגדלים של חרדות באוויר אבל המציאות פחות גרועה.
 
האם אפשר להיות מאושר כהומו? כהומו דתי?

השבוע הייתה במרכז הגאה בגן מאיר הרצאה של זאב שביידל, פעיל הומו דתי שהוא גם מטפל, על אושר וגאווה.
ההרצאה גילתה שאפשר להיות מאושר כהומו, אבל מחקרים מראים שלעתים הומואים נוטים להיות מאושרים פחות. מצד שני, דתיים נוטים להיות מאושרים יותר. איפה זה שם את ההומואים הדתיים? באמצע? או שהקושי שיוצר השילוב רק מדרדר למטה במורד האומללות?
האם אתם מרגישים שחייכם כהומואים מאושרים פחות? מה יכול להפוך את חייכם למאושרים יותר? ומה לגבי האושר של המשפחה וההורים - האם הוא נפגע בשל הנטייה המינית שלכם? או שאולי הגילוי עליה הוביל לחיזוק קשרים ולאושר רב יותר?
 

אדורם1

New member
אני חושב שזה תלוי בבן אדם

אני די בטוח שהרוב המכריע לא היה הכי מאושר עם נטיותיו בהתחלה, אבל ההתמודדות עם הידיעה בהמשך היא בהתאם לבחירה ו/או היכולות של אותו בן אדם (הזמן גם נותן פרספקטיבה אחרת). יש כאלה שישקעו בדכדוך ויש כאלה שלא שמים על אף אחד ועושים מה שהם רוצים.
לא חסר סטרייטים אומללים, ולעיתים גם הביטוי "אומלל" מקבל משמעות שונה מאדם לאדם, בהתאם להשקפת עולמו (כך למשל יצא לי להכיר מישהי שבעלה פוקד עליה בגסות 24/7 להכין לו אוכל, לכבס ולגהץ לו בגדים ולעשות לו קניות. בעיני היא אומללה. בעינה היא חיה בגן עדן).
במקרה הספציפי שלי יכול מאוד להיות שהייתי מאושר יותר כסטרייט - אבל רק בגלל שאז לא הייתי צריך להתמודד עם הסביבה הלוחצת.
עם השנים כבר לאט לאט הפכתי להיות אדיש למחשבות והדעות של כולם.
 
אהבתי את התשובה

הסיפור על האישה הכנועה המאושרת מזכיר קצת את זמר שלוש התשובות ("אם צריך אנקה מרצפות ואהיה בעיניי כמלכה"). יכול להבין איך אהבה מובילה לכזה רגש.
&nbsp
באופן אישי מכיר את תקופת האומללות הגדולה, אבל כמו שכתבת יוצאים מזה בסופו של תהליך השלמה. נראה בהתחלה חסר סיכוי שזה יקרה אבל בסוף מגיעה ההשלמה. לפני שנים הסתובבתי בפורומים של "עצת נפש" בתקווה שילמדו שם דרך נס כלשהי להשתנות ומה שאני זוכר הוא את תחושת הצער התמידית שחשתי שנושבת שם מאנשים. קשה להיות כל הזמן שרוי במלחמה במי שאתה. קשה ואכזרי.
 
למעלה