mimi השאקלית
New member
האם אני הורסת לו..?
היי, אני בת 20. לפני כחצי שנה הכרתי בחור בן 23 , יצאנו, התאהבנו ואחרי שלושה חודשים יחד הבנו שאנחנו לא מתאימים- הוא ילדותי ומבולבל ומבודד ואני בקצב מהיר מדי בשבילו. כן היה לנו כיף יחד והפרנו אחד את השני והחלטנו להמשיך לשמור על קשר. במשך שלושת החודשים האחרונים שמרנו על קשר שהפך לקשר יזיזותי-ידידותי. אנחנו נפגשים מדי פעם כשמתאים לשנינו. יכולים לא לדבר במשך שבוע וחצי (מבחינתי זה בסדר וגם מבחינתו) ואז לדוגמא לבלות יומיים רצוף יחד כשהוא ישן אצלי. מעבר לקשר המיני יש גם קשר חברי, אנחנו מדברים, צוחקים, רואים סרטים יחד ויוצאים לבילויים. אני מרגישה שהיחסים ביננו עכשיו טובים, נעימים ופתוחים הרבה יותר מאשר כשהיינו זוג. ועם זאת, אני יודעת שאני לא רוצה לחזור אליו ושהוא לא מתאים לי בתור בן זוג.
הוא התחיל לפני שבועיים לצאת עם מישהי. הוא חושב שהוא רוצה כרגע בחיים פשוט לבלות, ז"א לא להתחייב לשום דבר ואף אחד. אני כותבת "חושב" כי הוא די מבולבל ולא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו מהרבה בחינות ותחומים. הוא סיפר לאותה אחת שיש לו יזיזה והיא הייתה המומה אבל מאחר והיא רוצה להמשיך להיות איתו וגם היא מבולבלת היא הסכימה להמשיך לשמור על קשר.
הבעיה היא כזו: מבחינתי הדברים מאוד ברורים. אני לא רוצה אותו בתור בן זוג ובאופן כללי רוצה להתמקד בהתפתחות אישית ולא מתאימה לי מערכת יחסים זוגית כרגע.
הוא ממלא לי את הנוכחות הגברית בחיים שלי וזה מתאים לי כל עוד אין לי צורך בבן זוג. אבל אני חוששת שאני תוקעת אותו ומבלבלת אותו ואולי הורסת לו את הסיכויים לפתח מערכת יחסים רצינית שכן טובה לו עם אותה אחת או בכלל. הוא טוען שאני לא מפריעה והוא רוצה שנשמור על קשר, אני לא יכולה לקחת אחריות עליו מעבר למה שהוא מספר לי , אבל עדיין חוששת שאולי אני הורסת לו את שיקול הדעת הנכון כשהוא שומר איתי על קשר.
ומעבר לכך חוששת שאולי בגלל שהנוכחות הגברית הלא מחייבת שלו בחיי תשאר כך אני לעולם לא ארגיש צורך במערכת יחסים אמיתית וכך בעצם תוקעת גם את עצמי וגם אותו מהתקדמות למשהו רציני.
מצד שאני אני חושבת שאולי אני סתם חוששת יותר מדי. וכל עוד כיף לנו עכשיו ביחד ונחמד לנו הקשר הזה אין טעם להכניס את עצמי לתהיות ופחדים לגבי העתיד.
אבקש עצתכם, תודה!
היי, אני בת 20. לפני כחצי שנה הכרתי בחור בן 23 , יצאנו, התאהבנו ואחרי שלושה חודשים יחד הבנו שאנחנו לא מתאימים- הוא ילדותי ומבולבל ומבודד ואני בקצב מהיר מדי בשבילו. כן היה לנו כיף יחד והפרנו אחד את השני והחלטנו להמשיך לשמור על קשר. במשך שלושת החודשים האחרונים שמרנו על קשר שהפך לקשר יזיזותי-ידידותי. אנחנו נפגשים מדי פעם כשמתאים לשנינו. יכולים לא לדבר במשך שבוע וחצי (מבחינתי זה בסדר וגם מבחינתו) ואז לדוגמא לבלות יומיים רצוף יחד כשהוא ישן אצלי. מעבר לקשר המיני יש גם קשר חברי, אנחנו מדברים, צוחקים, רואים סרטים יחד ויוצאים לבילויים. אני מרגישה שהיחסים ביננו עכשיו טובים, נעימים ופתוחים הרבה יותר מאשר כשהיינו זוג. ועם זאת, אני יודעת שאני לא רוצה לחזור אליו ושהוא לא מתאים לי בתור בן זוג.
הוא התחיל לפני שבועיים לצאת עם מישהי. הוא חושב שהוא רוצה כרגע בחיים פשוט לבלות, ז"א לא להתחייב לשום דבר ואף אחד. אני כותבת "חושב" כי הוא די מבולבל ולא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו מהרבה בחינות ותחומים. הוא סיפר לאותה אחת שיש לו יזיזה והיא הייתה המומה אבל מאחר והיא רוצה להמשיך להיות איתו וגם היא מבולבלת היא הסכימה להמשיך לשמור על קשר.
הבעיה היא כזו: מבחינתי הדברים מאוד ברורים. אני לא רוצה אותו בתור בן זוג ובאופן כללי רוצה להתמקד בהתפתחות אישית ולא מתאימה לי מערכת יחסים זוגית כרגע.
הוא ממלא לי את הנוכחות הגברית בחיים שלי וזה מתאים לי כל עוד אין לי צורך בבן זוג. אבל אני חוששת שאני תוקעת אותו ומבלבלת אותו ואולי הורסת לו את הסיכויים לפתח מערכת יחסים רצינית שכן טובה לו עם אותה אחת או בכלל. הוא טוען שאני לא מפריעה והוא רוצה שנשמור על קשר, אני לא יכולה לקחת אחריות עליו מעבר למה שהוא מספר לי , אבל עדיין חוששת שאולי אני הורסת לו את שיקול הדעת הנכון כשהוא שומר איתי על קשר.
ומעבר לכך חוששת שאולי בגלל שהנוכחות הגברית הלא מחייבת שלו בחיי תשאר כך אני לעולם לא ארגיש צורך במערכת יחסים אמיתית וכך בעצם תוקעת גם את עצמי וגם אותו מהתקדמות למשהו רציני.
מצד שאני אני חושבת שאולי אני סתם חוששת יותר מדי. וכל עוד כיף לנו עכשיו ביחד ונחמד לנו הקשר הזה אין טעם להכניס את עצמי לתהיות ופחדים לגבי העתיד.
אבקש עצתכם, תודה!