האם אני אשמה?

[חסוי אורחת]

האם אני אשמה?

האם ילדה בת 7 יודעת להבחין אם שסק גדל ביער או במקום אחר? האם ילדה בת 7 יודעת להבדיל בין אנשים טובים לבין רעים? האם ילדה בת 7 אשמה בכך שהלכה לקטוף שסק לכאורה עם נער שגדול ממנה ב-8 שנים? האם ילדה בת 7 אשמה בכך שהאמינה לאותו הנער שהשסק גדל בחורשה , ושהם באמת מתכוונים ללכת לקטוף אותו ולא בשביל משהו אחר? האם ילדה בת 7 יכלה להיות מעט יותר חכמה ולהבין שהשסק לא גדל בחורשה ושהנער לא מעוניין כלל וכלל בשסק? האם ילדה בת 7 אשמה בכך שאביה אינו מדבר איתה ונוטר לה טינה על דבר מה שאינה יודעת פשרו? האם , אבא , לא היה לך לב להאמין שלא רציתי או תכננתי שיקרה משהו באופי מיני או כל דבר אחר ביני לבין אותו נער? מדוע אבא אתה שונא אותי מאותו היום - מגיל 7? מדוע , אבא , צעקת עליי ועל אמא שניות לאחר המקרה? מדוע , אמא , ביקשת ממני סליחה ביום שלמחרת? מה עשית , ועל מה הסליחה? מדוע שניכם לא הבנתם אז שכל מה שאני רוצה וצריכה זה מישהו שיחבק אותי וירגיע ואולי אף ילטף את נפשי? מדוע השארתם אותי בבדיקה הרפואית לבד? מדוע אפשרתם להם להכאיב לי בזה אחר זה? מדוע אף פעם לא הייתם בשבילי כשהייתי זקוקה לכם? מדוע גרמתם לי לשנוא את עצמי? מדוע לא השמעתם ולו מילת חיבה אחת במשך חיי? לא מבט אוהב , לא יד חמה שתלטף? לפחות תסבירו לי מה עשיתי כדי שלא אחזור על אותה הטעות - פעמיים? אתם יודעים מה? מה שזה לא יהיה , אני מבקשת סליחה ומודה שטעיתי. רק בבקשה , תמצאו פינה בליבכם לסלוח לי ואולי אף תתחילו סוף כל סוף לאהוב אותי?! ילדתכם הקטנה. שכל רצונה היה במילה אחת טובה...

 

[חסוי אורחת]

אבא...

לעיתים אני בוהה ותוהה... אולי עדיף היה לי ללא אהבתך. טענת ולעיתים התנהגת כאילו אני בבת עינך. אך אבי , כל הזמן דימיתי כי בליבך ישנה אך ורק שנאה. איך ניתן להרגיש אהבה , כשבכל פעם אתה מנחית על ראשי מכה (תרתי משמע). כל חיי אהבתי אותך , אך אולי בעצם פחדתי מפניך. מפני רוע הגזירה , מפני היד המכה. לעיתים קרובות פחדתי. פחדתי גם מהיד המלטפת , האוהבת והמגינה. לילה אחד נכנסת לחדרי. התיישבת לך על מיטתי. אמרת לי שאתה אוהב אותי. חיבקת אותי חזק - עד כלות. פחדתי ממך יותר מבכל פעם אחרת. ברגע שהלכת קמתי ונעלתי את הדלת. ניסיתי להבין את הביקור התמוה הזה... אך לא הצלחתי. למחרת כנראה כבר שנאת אותי , כי על ראשי דפקת עם מגהץ חשמלי. כעבור שנים מספר רצית להשקות אותי. ניסית לשכנע אותי לשתות טקילה. וכי מה רצית? שאהיה שיכורה ואפול מרגליי כשמסביבי כל המשפחה. מה חשבת שתצליח להוכיח בכך? מה - שביתך שיקרה? בסופו של דבר דימיתי לך אותי שותה... ובסוף אתה הוא זה שהשתכרת. נפלת מרגליך ואני ואמא היינו צריכות לאחוז בך פן תעורר בושות נוספות. אתה יודע , מבין כל האנשים ששמעו שקיבלתי מחזור בפעם הראשונה ושמחו וטענו שאני עכשיו גדולה (למרות שהייתי מאוד קטנה) , אתה היחיד שדאב ליבך. כשאמא ביקשה שעכשיו אני צריכה לישון לבד , אתה סירבת בכל תוקף.מדוע? הפסקתי לנשק לך נשיקת לילה טוב והדבר עורר בך כאב עצום. היה לך מנהג אומלל.להצמיד שפתותיך ללחיי ולנשק מספר פעמים שדימיתי אותם לנצח - למה?הרי אהבה זה לא היה! תמיד ציפית שאשאר הילדה הקטנה שלך , שלא אגדל. אסרת עליי ללכת למסיבות אשר כללו בנים , אפילו אסרת עליי לצאת לטיול שנתי. אבא , אני לא הרכוש שלך יותר.מעולם לא הייתי. אמרת לי שאם לא היית רוצה שאחיה בדירה משלי אז מזמן היית דואג שאחזור הביתה. אבל , אבא , אתה לא קובע יותר בחיי מזמן. אני כבר ילדה גדולה שיודעת מה רצונה. גם אם תצמיד אקדח לראשי לא אחזור לגור ולחיות במחיצתך.הבית כמו שאתה קורא לו-מעולם לא היה הבית שלי! העובדת הסוציאלית שאלה אותי שאלה נורא קשה. אמרתי לה שאתה אהבת אותי יותר מדי... והיא שאלה אם גם אהבת אותי בתור בת זוג? אני לא בטוחה לגבי התשובה. מבחינת הסטראוטייפ - כן. היית קנאי לי כמו לבת זוג. מנעת ממני להיות בחברת בנים.בכל גיל-יהיו אשר יהיו. היית יושב איתי לשיחות ארוכות.משוחח על כל מיני בעיות. כאשר תפסת אותי חווה את הנשיקה הראשונה שלי... הכית בי עד זוב דם והודעת לי שאינך רוצה לראות אותי בחברת בנים יותר לעולם. לאחרונה אף מופיעים אצלי זכרונות אומללים. פקיד הסעד אמר לי פעם שמן הסתם יש המון דברים שעברתי בחיים ואינני זוכרת אך בבוא היום כשנפשי וליבי יהיו מוכנים לכך - אזי אזכור הכל.מעניין אם זה נכון גם לגבי זה. אבל גם היום - גם אם זה נכון...אינני מוכנה לזכור את הכל.

 

[JudyWn]

את לא אשמה בכלום ../images/Emo128.gif

ושאף פעם לא תעזי לחשוב ככה. לדעתי אבא שלך לא השלים עם מה שקרה לך ואולי באיזשהו מקום הוא חושב שזו אשמתו ולכן קשה לו להיות בקרבתך, לדבר איתך ולנחם אותך. אל תשפטי את אבא שלך. קשה לו עם זה (לא בדיוק כמו שלך, אבל עדיין)