האם אכן אותה גברת?
לאחרונה שמעתי על מקרה של אדם שאני מכירה,
אב גרוש לשני ילדים שעד לפני שנה ראה את ילדיו פעם בשנה(במשך 7 שנים).
מדוע? כי הוא התחתן עם רווקה ולא מצא חן בעיניה שבנותיו מגיעות או שהוא נוסע אליהן לעיתים קרובות.
מצאתי את עצמי מגיבה באכזבה רבה כלפי אותו אב, דיי שפטתי אותו (אם נשאלת השאלה מדוע אני לא שופטת את אישתו השניה, זאת משום שהאחריות היא על האב, לדעתי).
ראוי לציין שהיום משהולידו ילד משותף, האישה השניה הבינה כי עשתה עוול והם מארחים את בנותיו בביתם.
עם הבעת הדעה שלי, מיד נשאלתי שאלה על מקרה אחר, אך אותן תוצאות.
גם אב גרוש לשלושה ילדים שעזב את ילדיו לטובת חזרה לארץ.
האב והאם התגוררו 5 שנים בארה"ב לצורך פוסט דוקטוראט...
בתום ה5 שנים, סוכם בין שני הצדדים שחוזרים לארץ.
האם סרבה והתעקשה להשאר בארה"ב גם אם זה כרוך בגרושין.
האב לא הסכים להשאר בארה"ב בלי ויזה, מה שגם לא ראה את עצמו חי בארה"ב.
הזוג התגרש והאב עזב את ילדיו וחזר לארץ.
האם מדובר באותו מקרה?
של אב שנטש את ילדיו?
האחד לטובת אישה והשני לטובת מדינה?
אותי זה קצת בילבל, כי מצאתי את עצמי שופטת לחומרה את האב במקרה הראשון...
ובמקרה השני מנסה להבין את החלטות האב.
מדוע? לא מדובר באותו מקרה?
שניהם היו צריכים להלחם על נוכחות בחייהם של ילדיהם, לא?
לאחרונה שמעתי על מקרה של אדם שאני מכירה,
אב גרוש לשני ילדים שעד לפני שנה ראה את ילדיו פעם בשנה(במשך 7 שנים).
מדוע? כי הוא התחתן עם רווקה ולא מצא חן בעיניה שבנותיו מגיעות או שהוא נוסע אליהן לעיתים קרובות.
מצאתי את עצמי מגיבה באכזבה רבה כלפי אותו אב, דיי שפטתי אותו (אם נשאלת השאלה מדוע אני לא שופטת את אישתו השניה, זאת משום שהאחריות היא על האב, לדעתי).
ראוי לציין שהיום משהולידו ילד משותף, האישה השניה הבינה כי עשתה עוול והם מארחים את בנותיו בביתם.
עם הבעת הדעה שלי, מיד נשאלתי שאלה על מקרה אחר, אך אותן תוצאות.
גם אב גרוש לשלושה ילדים שעזב את ילדיו לטובת חזרה לארץ.
האב והאם התגוררו 5 שנים בארה"ב לצורך פוסט דוקטוראט...
בתום ה5 שנים, סוכם בין שני הצדדים שחוזרים לארץ.
האם סרבה והתעקשה להשאר בארה"ב גם אם זה כרוך בגרושין.
האב לא הסכים להשאר בארה"ב בלי ויזה, מה שגם לא ראה את עצמו חי בארה"ב.
הזוג התגרש והאב עזב את ילדיו וחזר לארץ.
האם מדובר באותו מקרה?
של אב שנטש את ילדיו?
האחד לטובת אישה והשני לטובת מדינה?
אותי זה קצת בילבל, כי מצאתי את עצמי שופטת לחומרה את האב במקרה הראשון...
ובמקרה השני מנסה להבין את החלטות האב.
מדוע? לא מדובר באותו מקרה?
שניהם היו צריכים להלחם על נוכחות בחייהם של ילדיהם, לא?
