../images/Emo41.gifלפני שהכל נגמר- פרק 3../images/Emo41.gif
פבלו:"מריצה!" הוא אמר בבהלה ליליאנה:"מה את עושה פה?" היא שאלה מופתעת מריצה:"באתי אל החבר שלי, מותר לי?" היא אמרה ונכנסה פנימה כשהמזוודות עומדות בפתח הדלת "אפשר לדעת למה התכוונת מקודם?" ליליאנה:"למה התכוונתי במה??" היא ניסתה להציל את פבלו, אך לא היה צורך בכך. פבלו:"בואי מריצה, אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר והכניס את שאר המזוודות שלה לתוך הדירה. הוא החליט להיות ישר איתה, לא לשקר ולא להסתיר. ליליאנה:"אני אשאיר אתכם לבד..." היא אמרה והלכה משם. מריצה:"פבלו תגיד לי את האמת, למה היא התכוונה במה שהיא אמרה כשנכנסתי?" פבלו:"תראי מריצה... אני לא אשקר לך, אני לא אסתיר ממך כלום. אני אהיה גלוי איתך, בלי משחקים" מריצה:"זה נשמע רע..." היא אמרה והתישבה על הספה פבלו:"את זוכרת שלפני כמה חודשים היינו רבים המון? נפרדים וחוזרים, נפרדים וחוזרים?" מריצה:"כן. איך אפשר לשכוח? זאת הייתה אחת התקופות היותר גרועות ביחסים שלנו..." פבלו:"אז באחת הפעמים שנפרדנו לתקופה קצרה, לפני חודשיים, אני...אני ו..." הוא הפסיק לפתע מריצה:"מה קרה פבלו? תמשיך, אני רוצה לשמוע!" היא האיצה בו פבלו:"תבטיחי לי שלא תכעסי" מריצה:"אני לא יכולה להבטיח דבר כזה" פבלו:"אז לפחות שלא תגיבי בצורה מוגזמת!" הוא ביקש מריצה:"דבר, פבלו. אני שומעת" פבלו:"אוקיי. אז בקיצור, לפני חודשים כשנפרדנו קרה ש...אני וליליאנה שכבנו" הוא אמר מריצה לא אמרה כלום. היא לא האמינה למשמע אוזניה. פבלו:"תגידי משהו, מריצה" מריצה:"איך, מה, למה? איך זה קרה??" היא הייתה המומה פבלו:"אני לא יודע! זה פשוט קרה! אנחנו היינו שיכורים וזה התגלגל, אני לא יודע למה!" מריצה:"אתה לא יודע למה? אתה לא יודע למה?! אולי כי הנבלה הזאת מתכננת עליך מהיום הראשון שהיא ראתה אותך?!" עיניה החלו צוברות דמעות פבלו:"הייתי כל כך עצוב ומיואש מהפרידה הזאת שלנו, שהלכתי לפאב ושתיתי. עד שהשתכרתי. ואז הגיעה לילי, כנראה שמצאתי בה מה שחיפשתי באותו רגע, נחמה. זה פשוט קרה. אני מצטער" זלגה לו דמעה קטנה על הלחיים שלאט לאט הגיעה אל שפתיו והתמוגגה מריצה:"דיי! אני לא יכולה יותר! כמה פעמים עוד תהרוס לנו הכל? כמה פעמים עוד תבקש סליחה? כמה פעמים עוד תפגע בי? דיי כבר נמאס לי!" היא אמרה והלכה לכיוון הדלת, תוך כדי שהיא מוציאה מכיסה את הפלאפון שלה ומחייגת לפרנקו שיבוא להחזיר אותה הביתה. היא פתחה את הדלת והוציאה את ארבעת המזוודות שלה מחוץ לדירה. פבלו:"מריצה! אל תלכי! בואי נדבר על זה" הוא ביקש בעוד הוא ממשיך לשבת על הספה. מריצה לקחה מזוודה אחת והחלה לרדת איתה למטה, היא לא יכלה לסחוב את כל המזוודות יחד. פבלו ישר קם ורדף אחריה "מריצה! חכי רגע, נו!" הוא ניסה לעצור אותה, אך היא המשיכה לרדת. פבלו השיג אותה ונעמד מולה, כך שהיא לא יכלה להמשיך לרדת "בואי נעלה למעלה, נמשיך את השיחה. באמת שיש לנו הרבה על מה לדבר" מריצה לא יחסה הרבה לדבריו, היא הזיזה את פבלו הצידה והמשיכה לרדת במדרגות. הוא נשאר עומד במקומו, וחיכה שתחזור לקחת עוד מזוודה. מריצה הניחה את המזוודה בפתח הבניין ועלתה להביא את המזוודה השניה. היא עלתה עד ששוב, נתקלה בפבלו. פבלו:"מריצה, תעצרי שניה" הוא אמר כשהיא ניסתה לעקוף אותו. מריצה המשיכה לעלות למעלה, כשפבלו מאחוריה, רודף אחריה הלוך ושוב, למעלה ולמטה במדרגות, כמו כלב שרודף אחרי הזנב של עצמו ולא מצליח לתפוס אותו, מנסה לגרום לה להשאר ולהלבין את הדברים. כשמריצה הגיעה עם המזוודה האחרונה למטה, כשלחייה כבר היו רטובות מדמעות, פבלו הגיע מאחוריה, עדיין מנסה לשכנע אתה, אך ללא הצלחה. מריצה נשענה על שער הכניסה לבניין, מחכה לפרנקו שיבוא לאסוף אותה. פבלו הלך ונעמד מולה, היא כבר לא יכלה להתחמק ממנו. אחורה היא לא יכלה לברוח, ואת הצדדים פבלו חסם עם זרועותיו. פבלו:"בבקשה מריצה, תקשיבי לי רגע" מריצה לא הגיבה, היא גם לא הסתכלה לו בעיניים, היא פשוט הסתכלה לצד. נראה היה שהיא מתעלמת ממנו לחלוטין. פבלו:"אנחנו היינו פרודים! אפילו אין לך על מה לכעוס, לא היינו יחד באותו זמן..." מריצה עדיין לא התייחסה לדבריו "מריצה..." הוא אמר ברכות וליטף את לחייה בשתי ידיו "בבקשה תסלחי לי" הוא ביקש בכל לשון של בקשה "אני מצטער כל כך" דמעותיה של מריצה חנקו את גרונה, היא ישר סילקה את ידיו מפניה. מרחוק נראה האוטו של פרנקו מתקרב ומתקרב אליהם. פבלו:"בבקשה מריצה, אני הייתי שיכור, את חושבת שאם הייתי פיקח הייתי עושה דבר כזה?" מריצה:"אבל מכאן ועד לשכב איתה?!" היא נשברה וסופסוף הגיבה לדבריו פבלו:"את מכירה אותי, את יודעת שאני לא הייתי בוגד בך!" הוא החזיק בכתפייה מריצה:"ממש. כל הפעמים שבגדת ופגעת בי לא נכנסות גם ב-20 זוגות ידיים" פבלו שתק. האוטו של פרנקו הגיע ליעדו, הוא יצא מהאוטו והתחיל להעמיס על האוטו את המזוודות. מריצה חמקה מפבלו והלכה לכיוון האוטו. פבלו:"אל תהיי פזיזה מריצה! עמדנו לעבור לגור יחד" הוא צעק לה מאחור אך מריצה לא אמרה דבר, היא נכנסה לאוטו וסגרה את הדלת. פבלו כיסה את פניו עם ידיו. פרנקו סיים להעלות את המזוודות לאוטו. פרנקו:"אני לא יודע מה קרה הפעם, אבל תן לה קצת זמן להרגע, אחר כך נסה שוב לדבר איתה" הוא אמר לפבלו, נכנס לאוטו ונסע. פבלו צפה באוטו המתרחק, וכשכבר לא נראה באופק, הוא בעט בשער הכניסה בחוזקה ועלה חזרה לדירתו.
לפני כמה ימים מצאתי את הסיפור שכתבתי על המורדים לקומונה של קארין [מישהו זוכר?
], ופשוט התחלתי לשפר אותו
ותודה