טוב אני אתחיל
ואני מקווה שאני לא אהיה הפריאר היחיד, מצד שני WHO GIVES A SHIT
-מאד אהבתי את אלבום הבכורה של רמי קליינשטיין , פופ אייטיז נטול יומרות אבל כל כך כיפי. אגב בכתיבה של חלק מהשירים השתתפו כאלה שיהפכו לאמני רוק מוערכים לעתיד כמו דן תורן וירמי קפלן.
-Into The Unknown של בד רליג'ן. אלבום די ידוע לשמצה בקרב מעריצי הלהקה, ולו בגלל שהם לא הבינו איך להקת פאנק קשוחה מעיזה להכניס לאולפן,שומו שמיים, סינתיסייזר. הלהקה עצמה שדי נבהלה מקיתונות הבוז הוציאה אלבום הרגעה עם השם הלא מקרי back to the known שמשמעו "זה היה רק משבר קטן,וזה חולף"
-כל דבר שאתניקס אי פעם הוציאו. לטעמי זאת אחת משלושת הלהקות הכי גדולות שהיתה פה לצד רוקפור והלהקה שהיא אנטי-קרייסט שלה. לא אלאה אתכם בגדולה ובחדשנות של שילוב המזרחית והאלקטרוני ברוק,כי זה קצת חורג מגבולות הפורום, אני רק אגיד שלגדול בכפר סבא האליטיסטית שכל החברים,כולל אני,שומעים מיסטר באנגל וג'טרו תאל ובכלל להזכיר את המילה "אתניקס", הופך אותך למוקצה מחמת המיאוס. רק בשנים האחרונות הלהקה זוכה לעדנה מ"יודעי הדבר", ולהקות אלטרנטיב אפילו אירגנו ערב מחווה לה. דווקא האלבום היחיד שלהם שאני לא אוהב זה הראשון והבוסרי,דווקא הוא זכה תמיד לאהבת המבקרים.