האלמונית האחד
New member
האכזבתי העצומה
סיפורי הוא ארוך ומיגע גם לי אישית אני בחורה בת 24 עובדת חרוצה ומלאת שמחת חיים,אשר כיום מלאת כאבים ואכזבות. לפני כ-5 חודשיים היכרתי קסם של בחור בצאט , בהתחלה זה היה ממש תמים רק צחקנו ורק בכללי מי תיאר אז שזה התפתח לאהבה עצומה מאין כמוהה. לאחר כמה שיחות מצחיקות ונעימות עברנו לשוחח מידי פעם בפרטי ולאט לאט גלשנו וגילינו שיש אדם מאוד מרתק מאחורי הניק הלא מזוהה. גילינו שאנחנו מאוד שונים אבל יחד עם זאת משלימים אחד את השני . ניפגשנו לאחר חודשיים של שיחות מאוד שיטיחיות אבל יחד עם זאת המון גילוי לב ,ובאותו רגע ידעתי שזה יהפוך לאהבה הגדולה והיחידה בחיים שאי פעם נרגיש . שניפגשנו לראשונה כולי רעדתי והתרגשתי ובאותו רגע שעיננו נפגשו לא יכולנו להפסיק להסתכל אני ראיתי מלאך והוא ראה את אשת חייו (ככה אמר)אמנם הפגישה ארכה כ-חצי שעה אבל ההרגשה הייתה שאנחנו יחד יובלות והצורך הגדול שלא ללכת לא חדל מללחוץ , לאחר שקצת נרגענו ושתינו מים קרים התחלנו לשוחח וראיתי וגיליתי את המלאך בדמות אדם עד כמה הוא מושלם וכמה עדינות ועוצמה יש לו,ועד כמה הוא יפה, כשהוא דיבר רק הסתכלתי לא יכולתי שלא ומה שהוא לא יודע שלא שמעתי כלום רק ראיתי , ראיתי אותו בצורה שאני לא יכולה להסביר אפילו . ככול שהזמן חלף ההרגשה רק התעצמה כשהגיע הזמן שאני חייבת ללכת אמרתי שלום לחצתי לו יד אבל הוא לא שיחרר הוא התקרב אלי והסתכל לי בעיניים ומבלי לשים לב השפתיים נפגשו לראשונה קיבלתי את הנשיקה שממש משתקת בירכיים שלאחר מכן ממש לא יכולים ללכת לקח לי כמה שניות בכדי להתאושש ןלהבין איפה אני נמצאת, ופה ידעתי שזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות . במשך כל 4 חודשיים לאחר מכן הרגשנו שאנחנו בגן עדן היינו משוחחים המון לתוך הלילה בטלפון צוחקים מאושרים,ניפגשיים מידי פעם הייתה התרגשות מאין כמוהה, ועדיין בכל נשיקה או ליטוף הברכיים השתתקו לי (בהתחלה חשבתי שזאת בעיה רפואית אבל נוכחתי לדעת שלא)היום אני יודעת שניגודים אכן נימשכים כי אנחנו היינו נורא שונים בכל התחומים אף פעם לא הסכמנו על דבר תמיד היו חילוקי דעות אבל רק בדרך עליזה שלא ניתנת להתפתח לאיזה ויכוח או ריב חלילה ויגרום לנתק. בחודש האחרון כאילו חתול שחור עבר ביננו עולמי חרב עלי היינו רק רבים ומתווכחים על שטויותתתתת שהיום אני מתסכלת בדיעבד. כיום אני פשוט בוכה עליהן לפני שלושה ימים הקשר נותק עקב ויכוח מטופש וילדותי עם המון כעס אבל לא תיארתי לעצמי שהוא התנתק לתמיד שיערתי שהכעס יחלוף הרוחות ירגעו ונוכל לחזור למצב הקודם .לא חשבתי שאני יאבד את האדם היקר לי בעולם אבל לא הוא לא מעוניין ולא רוצה למרות שאני נילחמת הוא לא רוצה יותר "להיפגע ולהתאכזב" ככה אמר ,בהתחלה הייתי מאשימה את עצמי אך ורק את עצמי עברתי ימים נוראים ועכשיו שאני חושבת על זה נוכחתי לדעת שצריך שניים לטנגו שאני לא האשמה היחידה ,שנינו היינו צריכים להסתכל טוב טוב על עצמנו אבל יחד עם זאת אני חושבת שאם אוהבים לא מוותרים כול כך בקלות אפילו עם רבים תמיד יש איפה לתקן ותמיד יש מקום לעוד הזדמנות וככה אני מתנהגת וככה אני מצפה ממנו אני מוכנה לעשות הכל בשביל שהקשר יחזור ואפילו השתפר אבל הוא לא , בכל הזמן הזה שהיינו יחד הוא לא חדל מלומר ולהראות עד כמה הוא אוהב ומעריך דואג ורוצה אך איך אפשר ביום אחד לאבד את כל הרגשות האלו ? איך אפשר לסגור את הלב לאדם שאתמול כול כך אהבת ? ועם כול כך אהבת אז למה לא לתת הזדמנות שניה? איך אפשר להתנהג כול כך בזילזול לאדם שאתה אוהב? את השאלות האלו אני שואלת את עצמי בכל רגע ורגע שעובר ויחד עם זאת מנגבת את הדמעות שלא פוחתות מלרדת. מצד אחד אני כול כךךךךך אוהבת שאני מוכנה לעשות הכל , הלב שלי לא נותן לי אחרת ,אני שבורה נפשית מכל המצב הזה אני מתפוררת יותר ויותר מעצם האכזבה ממנו איך איךךךך הוא יכול ככה לוותר ? אני כול היום רק על זה חושבת. ומצד שני אולי הוא לא ראוי בכלל שאני יבכה עליו עם הוא ויתר כול כך מהר ובקלות שכזאת. התשובה ידועה מראש להמשיך הלאה לבלות לשכוח לתת לזמן לעשות את שלו אי אפשר לכפות את עצמי על בן אדם. אבל מה עושים בינתיים עד שהכאב והמועקה חולפת מה עושים איך מתגברים,מתי הלב מפסיק לכאוב, אני לפעמיים חושבת שזה לעולם לא יפסק זאת אהבתי הראשונה והגדולה בחיי איך אפשר לוותר עליה כול כך בקלות, כגודל האהבה ככה גודל האכזבה כיום אני מנסה לאסוף את השברים ולבנות מחדש בדרך הזאת לשוחח לדבר אך עדין הכאב לא פוסק ואני מבינה שהוא לא יפסיק אלה רק ידעך. אני כבר לא מאמינה באהבה , עם כזאת גדולה הסתיימה אז מה נשאר איך עדיין אפשר להאמין בה לכן אני מניחה לו אני נותנת לו ללכת עם כל הצער והכאב שכרוך בזה,לא נותר לי מה לעשות,נישארו לי הזכרונות ואני אוחזת בהם והם נותנים לי כוח להמשיך ולהבין שיש דברים טובים ויפים אך לכול דבר טוב בחיים יש גם סוף וצריך לקחת גם אותו בחשבון.
סיפורי הוא ארוך ומיגע גם לי אישית אני בחורה בת 24 עובדת חרוצה ומלאת שמחת חיים,אשר כיום מלאת כאבים ואכזבות. לפני כ-5 חודשיים היכרתי קסם של בחור בצאט , בהתחלה זה היה ממש תמים רק צחקנו ורק בכללי מי תיאר אז שזה התפתח לאהבה עצומה מאין כמוהה. לאחר כמה שיחות מצחיקות ונעימות עברנו לשוחח מידי פעם בפרטי ולאט לאט גלשנו וגילינו שיש אדם מאוד מרתק מאחורי הניק הלא מזוהה. גילינו שאנחנו מאוד שונים אבל יחד עם זאת משלימים אחד את השני . ניפגשנו לאחר חודשיים של שיחות מאוד שיטיחיות אבל יחד עם זאת המון גילוי לב ,ובאותו רגע ידעתי שזה יהפוך לאהבה הגדולה והיחידה בחיים שאי פעם נרגיש . שניפגשנו לראשונה כולי רעדתי והתרגשתי ובאותו רגע שעיננו נפגשו לא יכולנו להפסיק להסתכל אני ראיתי מלאך והוא ראה את אשת חייו (ככה אמר)אמנם הפגישה ארכה כ-חצי שעה אבל ההרגשה הייתה שאנחנו יחד יובלות והצורך הגדול שלא ללכת לא חדל מללחוץ , לאחר שקצת נרגענו ושתינו מים קרים התחלנו לשוחח וראיתי וגיליתי את המלאך בדמות אדם עד כמה הוא מושלם וכמה עדינות ועוצמה יש לו,ועד כמה הוא יפה, כשהוא דיבר רק הסתכלתי לא יכולתי שלא ומה שהוא לא יודע שלא שמעתי כלום רק ראיתי , ראיתי אותו בצורה שאני לא יכולה להסביר אפילו . ככול שהזמן חלף ההרגשה רק התעצמה כשהגיע הזמן שאני חייבת ללכת אמרתי שלום לחצתי לו יד אבל הוא לא שיחרר הוא התקרב אלי והסתכל לי בעיניים ומבלי לשים לב השפתיים נפגשו לראשונה קיבלתי את הנשיקה שממש משתקת בירכיים שלאחר מכן ממש לא יכולים ללכת לקח לי כמה שניות בכדי להתאושש ןלהבין איפה אני נמצאת, ופה ידעתי שזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות . במשך כל 4 חודשיים לאחר מכן הרגשנו שאנחנו בגן עדן היינו משוחחים המון לתוך הלילה בטלפון צוחקים מאושרים,ניפגשיים מידי פעם הייתה התרגשות מאין כמוהה, ועדיין בכל נשיקה או ליטוף הברכיים השתתקו לי (בהתחלה חשבתי שזאת בעיה רפואית אבל נוכחתי לדעת שלא)היום אני יודעת שניגודים אכן נימשכים כי אנחנו היינו נורא שונים בכל התחומים אף פעם לא הסכמנו על דבר תמיד היו חילוקי דעות אבל רק בדרך עליזה שלא ניתנת להתפתח לאיזה ויכוח או ריב חלילה ויגרום לנתק. בחודש האחרון כאילו חתול שחור עבר ביננו עולמי חרב עלי היינו רק רבים ומתווכחים על שטויותתתתת שהיום אני מתסכלת בדיעבד. כיום אני פשוט בוכה עליהן לפני שלושה ימים הקשר נותק עקב ויכוח מטופש וילדותי עם המון כעס אבל לא תיארתי לעצמי שהוא התנתק לתמיד שיערתי שהכעס יחלוף הרוחות ירגעו ונוכל לחזור למצב הקודם .לא חשבתי שאני יאבד את האדם היקר לי בעולם אבל לא הוא לא מעוניין ולא רוצה למרות שאני נילחמת הוא לא רוצה יותר "להיפגע ולהתאכזב" ככה אמר ,בהתחלה הייתי מאשימה את עצמי אך ורק את עצמי עברתי ימים נוראים ועכשיו שאני חושבת על זה נוכחתי לדעת שצריך שניים לטנגו שאני לא האשמה היחידה ,שנינו היינו צריכים להסתכל טוב טוב על עצמנו אבל יחד עם זאת אני חושבת שאם אוהבים לא מוותרים כול כך בקלות אפילו עם רבים תמיד יש איפה לתקן ותמיד יש מקום לעוד הזדמנות וככה אני מתנהגת וככה אני מצפה ממנו אני מוכנה לעשות הכל בשביל שהקשר יחזור ואפילו השתפר אבל הוא לא , בכל הזמן הזה שהיינו יחד הוא לא חדל מלומר ולהראות עד כמה הוא אוהב ומעריך דואג ורוצה אך איך אפשר ביום אחד לאבד את כל הרגשות האלו ? איך אפשר לסגור את הלב לאדם שאתמול כול כך אהבת ? ועם כול כך אהבת אז למה לא לתת הזדמנות שניה? איך אפשר להתנהג כול כך בזילזול לאדם שאתה אוהב? את השאלות האלו אני שואלת את עצמי בכל רגע ורגע שעובר ויחד עם זאת מנגבת את הדמעות שלא פוחתות מלרדת. מצד אחד אני כול כךךךךך אוהבת שאני מוכנה לעשות הכל , הלב שלי לא נותן לי אחרת ,אני שבורה נפשית מכל המצב הזה אני מתפוררת יותר ויותר מעצם האכזבה ממנו איך איךךךך הוא יכול ככה לוותר ? אני כול היום רק על זה חושבת. ומצד שני אולי הוא לא ראוי בכלל שאני יבכה עליו עם הוא ויתר כול כך מהר ובקלות שכזאת. התשובה ידועה מראש להמשיך הלאה לבלות לשכוח לתת לזמן לעשות את שלו אי אפשר לכפות את עצמי על בן אדם. אבל מה עושים בינתיים עד שהכאב והמועקה חולפת מה עושים איך מתגברים,מתי הלב מפסיק לכאוב, אני לפעמיים חושבת שזה לעולם לא יפסק זאת אהבתי הראשונה והגדולה בחיי איך אפשר לוותר עליה כול כך בקלות, כגודל האהבה ככה גודל האכזבה כיום אני מנסה לאסוף את השברים ולבנות מחדש בדרך הזאת לשוחח לדבר אך עדין הכאב לא פוסק ואני מבינה שהוא לא יפסיק אלה רק ידעך. אני כבר לא מאמינה באהבה , עם כזאת גדולה הסתיימה אז מה נשאר איך עדיין אפשר להאמין בה לכן אני מניחה לו אני נותנת לו ללכת עם כל הצער והכאב שכרוך בזה,לא נותר לי מה לעשות,נישארו לי הזכרונות ואני אוחזת בהם והם נותנים לי כוח להמשיך ולהבין שיש דברים טובים ויפים אך לכול דבר טוב בחיים יש גם סוף וצריך לקחת גם אותו בחשבון.