אנסה...../images/Emo178.gif
אני נוטה לפרש שירים בצורה שונה מכולם. איכשהו תמיד אני מכניסה מוות ופילוסופיה מיותרת. אבל אני באמת אנסה, לפי דעתי יש פה פשוט סוג של דיבור כפול שבנוי בצורה של מסר כפול. חוצמזה שהמבנה של השיר הולך ממצב מסוים שאתה שקוע בו אל המקום שאתה לומד להתמודד ולחיות עם אותו המצב. די ברור לכולנו שיש פה כוונה למישהו אהוב (או משהו אהוב..), לסוג של אהבה שלא מוצאים כל יום. הדיבור (השחוק, אם מותר לציין, אך התמידי) על "הנבחר", על "האחד". איך כשאתה בתוך האהבה או הכאב ממנה (כן כן, כאב ואהבה הולכים יחד) אין ראיה לשום זווית אחרת, ישנה מציאות בתוך הנוכחי. וזה בעצם החלק הראשון. ואז יש את הדיבור אחרי שמעכלים את העניין, לומדים לחיות איתו, יוצאים ממנו, מתמודדים איתו. כי כל דבר שהיה, צריך לזכור ממנו את הדברים היפים. זה בעצם מה שעובר בתוך השיר. שהדיבור הכללי בעצם הוא סוג של התמודדות עצמית. עם מציאות פנימית כלשהי. אפסיק. מקווה שאיכשהו עזרתי
ניר.