דעה הפוכה
יצאתי גם מפונו לשייט של יומיים באגם ולינה על האי אָמָטָאנִי. בדרך עוצרים באיים הצפים, חווייה באמת חביבה. בהמשך מגיעים לאמטאני. ליד המעגן מחכות נשים שלוקחות את המטיילים לביתם. העליה קשה עד מוות (בגובה 4000 מטרים מעל פני הים), ואז מגיעים לחדר סגפני עם מיטות עץ חורקות. בזמן שיושבים ומחכים בני הבית מכינים ארוחת צהרים שכוללת מרק עם חתיכות תפו"א חתוכים כמו צ'יפס, ואורז בצד. מאוד לא טעים. השירותים מחוץ למבנה, ובקור הזה לפחות פעם אחת תצטרכו לבקר בשירותים, בשביל זה אנחנו התלבשנו מכף רגל עד ראש ב-3 בבוקר. נכון שזו חוויה אוטנטית, אבל לא כל מה שאוטנטי מעניין או כיף. עולים לנקודת תצפית באי (עוד יותר גבוה) לראות שקיעה, במקום בו היה פעם מקדש כלשהו. זה היה אחד הדברים השווים שם. חוזרים ומקבלים ארוחת ערב- אותו מרק צ'יפס, אורז וחביתה. ההופעה והריקודים מה-זה-תיירותיים. אולי האנשים נחמדים, אבל ההופעה הזו היתה מיותרת לגמרי מצידי. היו מי שנהנו שם, אני לא. בלילה קר (לא הבאנו שקי שינה), ב-6 בבוקר מקבלים ארוחת בוקר - ניחשתם נכון: מרק צ'יפס וחביתה (בלי אורז הפעם). עולים לסירה ועוברים לאי טקילה. היתרון הגדול של השיט הזה הוא שעולים מהצד בו העליה מתונה מאוד, בניגוד גמור לירידה אח"כ (או לעליה עבור מי שעושה את הטיול הזה ביום אחד). החסרון באי היפה הזה (והוא באמת חביב) זה שמקבלים הדרכה מטופשת על משמעות הכובעים של הגברים באי, וזוכים בארוחת צהריים בינונית במסעדה. זה לא שזו חווייה איומה, אבל העליות הקשות, התנאים הנמוכים והקור הופכים את הטיול המלא למעט מעיק.