פוליטיקה, פוליטיקה, פוליטיקה
איראן היא כרגע אופוזיציה פוליטית לארה"ב וגרורותיה (בנות-בריתה, אם תרצו), בייחוד כשזו האחרונה נוטה לאחרונה להחזיק ביותר ויותר שטחים באיזור (אפגניסטן, עיראק בנוסף לשיתוף פעולה כלכלי/צבאי עם מצרים, ירדן, ישראל, ערב הסעודית, הניסיכויות המקומיות... פלוס סנקציות דיפלומטיות על סוריה כבר שנה וחצי ויש הטוענים שימוש בכוח הצבאי של ישראל בהפגזת לבנון [וגם אם לא - זה לא הוויכוח כאן]). ועכשיו מגיע תורה של איראן. הבעיה היא שבאיראן יש משטר פונדמנטליסטי-טוטאליטרי, שלאחרונה מתפורר לאיטו מבפנים - מוחאמד חתאמי, הנשיא האחרון שלהם, אפילו ביצע כמה רפורמות ליברליות שם. בשנים האחרונות היו שם מאבק סטודנטים מוצלח שהממשלה לא הצליחה לדכא, ואם אני לא טועה מאבק לזכויות נשים שהצליח במשהו (וכל מיני מיני-מאבקים אחרים). ...ועכשיו ארה"ב מאיימת על איראן. נו, אז מה עושים? מחזקים את המשטר מבפנים, בו-בזמן שנובחים החוצה - נשק גרעיני זה מאד יעיל מהבחינה הזו. ככה המשטר שם מראה לאזרחיו שהוא לא כלב של אף אחד, ומתחזק מבפנים.