האויב מספר אחד

[BONGBOY99]

האויב מספר אחד

שלום! לאחרונה אחרי המלצות רבות יצא לי לקרוא את "משנתו של דון חואן". אציין שקראתי לפי סדר הקריאה שהומלץ כאן בפורום- תחילה קראתי את "מסע לאיכטלן" ואחריו את "מציאות נפרדת". הייתי רוצה לדעת כיצד מתגברים על האויב הראשון של הלוחם- הפחד. האם מדובר בפחד מנזקים פיסיים, נפשיים/רוחניים/חרדות או שמא המונח "פחד" מתייחס לכולם, והכי חשוב- כיצד מתמודדים אם הפחד- האם יוצרים סיטואציות המעמידות את העצמי במבחן? האם מחכים ל"רגע מפחיד בזמן אמת" ומתבוננים בהרגשות ותחושות? כיצד אוכל לדעת שבאמת ניצחתי את הפחד והוא לא יחזור יותר? הרי יש כל כך הרבה סיטואציות חדשות וכל כך הרבה דברים זרים ומוזרים לנו... ערן

 

[מיכל הררי]

הי ערן! ברוך הבא ../images/Emo13.gif

* בעקבות מה (או למה?) אתה מרגיש שהאויב הראשון של הלוחם הוא הפחד? האם קראת זאת היכן שהוא? * האם אתה מרגיש שפחד הוא האויב שלך? שאלת למה הכוונה ב"פחד". אז לגבי המונח "פחד", אז זה הפירוש תלוי בהקשר. המילה "פחד" יכולה להצביע על פחדים שונים. * ממה אתה מפחד?

 

[BONGBOY99]

תודה מיכל../images/Emo24.gif

ההתייחסות ל"פחד" כאויבו הראשון של הלוחם, מקורה ב"משנתו של דון חואן" בה מוזכרים בין היתר ארבעת אויביו של הלוחם במהלך דרכו- פחד, בהירות, עצמה וזיקנה (עמוד 69 אם לדקדק בפרטים). באופן אישי אינני מרגיש שהפחד הוא אויבי- אני תופס אותו דווקא בן ברית (לא בעל ברית!) שתפקידו להדליק לי את הנורות האדומות כשצריך. אולם ישנן פעמים בהן הפחד יימנע ממני להעיז- לגלות דברים חדשים, התנסויות חדשות- ואני נותר חסר-סיפוק ואף יורד על עצמי קשות בכל פעם שאני נזכר ברגע בו הוא ניצח אותי (או אולי הציל אותי מלגרום נזק בלתי הפיך?). אני לדוגמה חש פחד פיסי כאשר אני יושב לקרוא במרפסת ופתאום מגיע לו איזה דבור - אני רץ פנימה וסוגר עליי את הדלת, מציץ מבעד לשמשה עד חלוף הסערה...טראומת ילדות אני מזהה פחד זה כבן ברית שמדליק נורה אדומה על מנת למנוע נזק, ולכן אין לי בעיה איתו. לא נראה לי שמזוכיזם זו דרך לנצח פחד. פחד נפשי אני חש בכל פעם שאני מנסה להוציא אל הפועל מסע אסטרלי; ברגע "היציאה מן הגוף הפיסי" אני מוצא את כל הסיבות בעולם להוציא את עצמי מן המצב המפחיד... אני מזהה פחד זה כאויב אשר מונע ממני צמיחה רוחנית. ישנו גם פחד מעורב, שהופיע לדוגמה במהלך טיול בדרום אמריקה, אשר מנע ממני מלהתנסות בקקטוס מסויים שיכול להשפיע הן לטובה והן לרעה, הן במישור הנפשי והן במישור הפיסי. הפניתי את שאלתי לפורום דרך הלוחמים (אהבתי את שרשור ראיית ההילות אם כי נעלמו כמה פרקים וחבל, ואת שרשור החלימה מהארכיון) כיוון שהייתי רוצה לדעת כיצד לוחמים מתקדמים תופסים את המונח "פחד" כפי שדון חואן מציג אותו, וכיצד הם מתמודדים/התמודדו איתו. כמו כן האם באמת ניתן לנצחו אחת ולתמיד? ערן

 

[fire snake]

אם אני לא טועה, הוא רומז על הפחד מן

הflayers. (ע"ע "צדו הפעיל של האינסוף". התגברת על הפחד - משמע העפת את נשמת המעופף ששלטה בך דרך המתקן הזר, וחזרת להפעיל את משמתך המקורית.

 

[ayala sh]

2 גישות שעוזרות לי להתמודד עם הפחד

מצד אחד לראות את הפחד כסוג של אינטואיציה, של אזהרה מפני מצב שהוא לא ברור, שיכול להסתיים ברע - וזה מבחינתי תהליך חיובי (וחכם). מצד שני, הפחד יכול להיות סימן שאולי אני מפחדת לאבד משהו. מפחדת לאבד שליטה, להיפגע, לפעמים זה לאבד משהו מוחשי (כמו כסף ) לפעמים פחות מוחשי (כמו להראות רע בעיני אנשים אחרים). במקרה הזה נראה לי שהפחד לאבד את הדבר גרוע יותר מהדבר שפוחדים לאבד. ואז שווה לנסות להילחם בו, כלומר לפעול למרות שאתה פוחד. הקושי הוא להבחין בין 2 המצבים..

 

[joy of existence]

הפחד

ישנם כל מיני סוגים של פחד, ובגדול- יש פחד אמיתי ופחד לא אמיתי: -פחד לא אמיתי הוא פחד שעולה בתוך בני-אדם כתוצאה מהדעות הקדומות שלהם ומהתפיסת עולם שלהם. -פחד אמיתי עולה כאשר יש סכנה ממשית והוא משמש כנורת אזהרה ויכול לשמש כעזור מסור בשעת הצורך. הפחד הלא אמיתי הוא תוצאה של העבר, תוצאה של הרגלים, תוצאה של חשיבות עצמית ... הפחד הלא אמיתי הוא תגובה לסיטואציה שלא באמת קורת במציאות, לדוגמא: מושיק הולך ברחוה ורואה בחורה שמוצאת חן בעיניו ורוצה להתחיל איתה, אבל הוא לא עושה זאת, כי הוא מדמיין שאין לו סיכוי ושהיא לא תרצה אותו ושהוא ייפגע ממנה ושזה יהיה לו לא נעים כל הסיפור ושהוא לא יידע מה להגיד... כל זה זה הדמיון שלו. היקום הוא מסתורין, וכל מה שמושיק מדמיין עכשיו זה מה שמושיק "משליך" על המציאות ולא המציאות עצמה. הוא פשוט עסוק ב"לפחד" ממשהו שלא קיים בכלל. פחד אמיתי יעלה כאשר מושיק יחצה את הכביש ויגלה שמשאית מתקרבת במהירות שיא לדרוס אותו. כאן הוא באמת יפחד, בלי קשר לדעות ולאמונות שלו... הוא יכול להיות אדם שמאמין בגלגול נשמות ובגן עדן ועדיין, כבר הגוף שלו ייפחד מהסיטואציה עוד לפני שהוא יספיק בכלל לתרגם אותה באופן שכלי ולהשליך עליה דמיונות. למיטב זכרוני בספר "משנתו..." מדובר על פחד מהשתנות אמיתית (לא רק להחליף הרגל אחד באחר, אלא ממש להוסיף לעצמי אנרגיה פנויה/ עוצמה). ברגע שניצחת את האויב הראשון - הוא הופך לבן ברית. למשרת, לכלי עזר רב עוצמה. אתה לא אמור לנסות להעיף את הפחד מעליך... אלא פשוט לא לפחד ממנו. "פחד אמיתי" יכול לשנות אותך לחלוטין, יכול לגרום לך לבצע דברים שלא דמיינת החלומך הפרוע ביותר שיש בכוחך לבצע, פחד אמיתי יכול לעזור לך.... לנצח את האויב הזה משמע להשתמש בו במקום שהוא ישתמש בך. לקפוץ מהגג, במיוחד אם הוא ממש גבוהה, זה מפחיד... למה לך לבצע זאת? הרי סביר מאוד להניח שתמות, למה לך לבצע זאת? אין שום טעם בכך (אלא אם כן אתה רוצה להתאבד). לא מדובר בהמלצה להפסיק לפחד. מדובר במשהו אחר......... בלהפוך את הפחד לבן ברית.

 

[נ ו ל י ה]

הפחד כמטאפורה...

הפחד לפי דון חואן. ארבעה שלבים לאדם ההולך בדרך אל הדעת. האחד: הפחד, השני: עוצמה, השלישי: בהירות, והרביעי: זיקנה. כל אדם באשר הוא עובר את ארבעת השלבים האלה, כי אלה הם השלבים של חייו. האדם נולד בפחד וכאב, ומיום לידתו ישנם כמה חרדות ש-מלוות אותו עד לבגרותו, והכוונה היא לחרדת הנטישה, חרדת האובדן, חרדה מאנשים חזקים יותר, וחרדות בסיסיות אחרות. כאשר אדם מגיע לבגרותו, כוחו גדל עם גדילתו, והפחדים והחרדות שליוו אותו בילדותו נעלמים, הוא חש כעת שיש בכוחו לכבוש את העולם, ולעיתים הוא עושה מעשים נועזים ביותר...בקיצור אנשים צעירים הם אנשים חזקים. כאשר האדם מגיע לגיל המעבר, מתחילה העוצמה שלו לרדת, הוא פחות נועז מבעבר, אפילו שהוא מרגיש פיזית מצוין, אין לו את העוצמה שהייתה לו בגיל הנעורים. בגיל הזה, כשעוצמתו מתחילה להידלדל, ניכנסת לחייו הבהירות, דברים שלא היו נהירים לו בצעירותו, ניראים לו ברורים ומובנים מאליהם, הוא רואה את החיים אחרת מאשר הוא ראה אותם בצעירותו הוא איבד מזמן את תמימותו והוא נהפך להיות ערמומי יותר, קשה לעבוד עליו, והכל נראה לו ברור ונהיר, ובפנייתו לאנשים צעירים ממנו הוא משתמש תדיר במישפט "כשתגדל תבין" את הזיקנה אני חושב שאין צורך להציג, כולנו מכירים אותה, ואף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע אליה.

 

[אמיר השני]

איך לנצח את ה - אש - ל - יה

האוייב מספר אחד שלי הוא אני, חלק ממני, מכונת המחשבות, הבומבוקס שלי, זה שיכול לחשוב על כלום מתי שרק בא לו, ובכל ווליום שהוא בוחר... הוא, השכל... , ה"אויב" מספר אחד שלי. השכל שלי. (תיכף אענה על השאלה...) הפחד, כנראה, שאתה מדבר עליו נובע ממחשבות - לרוב. נובע מתוך ספקות, מתוך חשיבה על אנשים אחרים, מתוך זיכרון ההורים שלך, בתי הספר שלמדת בהם וכל אלו אשר היו ומייצרים פחד אצל שכליהם של אנשים צעירים. את הפחד הזה ניתן ל"העלים" / להוריד לו את הווליום / להבין כמה הוא אשליה ורק פולסים חשמליים של המוח - רק בעזרת דבר אחד, לפי ידיעתי הצנועה; להרגיש. השכל פוחד, ללא-ספק, מהרגשה אמיתית. הוא יכול לייצר הרגשות כזב - והוא עושה את זה כל הזמן = אני מזדהה עם דברים שהם לא באמת אני... אבל, להרגיש את הלב, את המקום בתוכנו, זה שתמיד אומר אמת מופלאה ונעימה - חופשית, פותח את דלת הקסמים של השתחררות מן ההזדהות שלי עם - מכונת המחשבות, הבומבוקס, השכל. אני זה לא המחשבות שלי, לבטח. השכל הוא מכונה נפלאה, ואני כולי תודה על היותו בתוכי. אבל, אני יודע שאני בהכרח לא מה שעובר בתוכו. עוברים ועוברות בו חשמלים, וזה משתנה כל הזמן, כל הזמן, אני משהו הרבה יותר יציב ממחשבה עפה ברוח... אזי, כדי להשתחרר מן הכלא של הפחדים והספקות, יש להרגיש - להרגיש את אמת הלב. היא הכי הכי... הלב היא מילה מבלבלת, אל תתבלבלו, בבקשה. הלב, המדובר, הוא לא האיבר שפמפם דם, לא. הלב הוא המקום שכל תינוק מכיר. המקום שמקרין אהבה מבפנים ובחוץ. מרגישים אותו כשאוהבים... (מעבר לפעימות הלב), המקום שמייצר אהבה... ועכשיו לשאלה, כיצד להתמודד. כאשר הפחד תוקף, בכל עצמה שהיא, יש - להרגיש את המציאות כמות שהיא. (כאשר מרגישים את המציאות כמות שהיא, הכל משתנה = הכל!. פתאום יודעים, פתאום מבינים, פתאום מרגישים ומכירים במתנת ההווה.) להרגיש את המציאות כמות שהיא ולחתור לקבל ולהיות בהרמוניה שלמה עמה. אבל, הסוד בתוך כל זה - הוא - להרגיש, להרפות ולקבל. שלום עליך,

 

[TheGreatNut]

לדעתי...

השכל שלי אינו האויב מספר אחד שלי. לדעתי, השכל שלי גם אינו ה"אויב" מספר אחד שלי. אם כבר חשוב להגדיר משהו כאויב, אשר אני אגב לא ממליץ לעשות, אז אפשר להגדיר כאויב את הדרך שבה למדתי להשתמש בשכל שלי. אני, אתה ומלירדי אנשים נוספים לא יודעים כיצד להשתמש בשכל שלהם בצורה בריאה לגמרי. למעשה, הרוב המוחץ משתמשים בשכל שלהם בצורה מזיקה. אבל זה לא שהשכל הוא זה שמזיק חלילה. ניתן ליצור נזק בעזרת כל דבר, אפילו בעזרת מים, אהבה, שינה... השכל שלנו הוא מכונה תקינה, משוכללת ומדהימה. האיבר הזה שלנו הינו - מ ו ש ל ם. אם אנחנו רוצים ללמוד להשתמש בו בצורה בריאה אז כדאי שלנלמד להשתמש בו בצורה בריאה. השלב הראשון, או אחד הראשונים, יהיה כמובן להכיר בכך שהוא אינו אויב, אלא חלק מהגוף שלנו אשר בכל רגע נתון, כמו כל חלק אחר בגוף שלנו, עושה כל מה שהוא רק יכול כמיטב יכולתו בשבילנו - בשביל שיהיה לנו טוב, והוא עושה זאת מתוך אהבה חסרת גבולות.

 

[אמיר השני]

תודה, רבה.

 

[אמיר השני]

עם ובנוסף לזאת

אני מעוניין לציין נקודה שלא הובהרה, אולי, כראוי: יש הבדל ברור, מהותי, ביני - לבין - מה שעובר בתוכי. יש בתוכי משהו יציב יציב, ששום רוח לא יכולה עליו, מקום של מיים שלווים. ויש בתוכי גם מעבר בלתי פוסק של חיים, אנרגיות, ישויות, חשמלים ואיך שתירצו להגדיר את זה. אני זה לא הם. רק(!!!) ברגע שאני מכיר את הדבר היציב, הבלתי חולף, המעיין, רק אז אני יודע מהו ומיהו אני, וההבדל הכה ברור ביני לבין כל החולף והשאר. אכן גם המעיין משתנה, כמו הלהבה, אבל עדיין יציב באופן שלא אוכל להסביר במילים, כמו מי כנות ושלווה. מוזר עם מילים, עדיין, אבל, אז מה.

 

[אסולית]

איזה יופי../images/Emo221.gif

 

[o fri]

איזה שאלה מצוינת

לא קראתי את התשובות האחרות, ובעיקר אני נמשכת לענות לשאלה הזו עבורי. נראה לי שפחד הוא פחד. נראה לי שלא משנה מאיפה זה מגיע זה בד"כ מסתכם בפחד שלי למות. אולי, כי באופן לא מודע, אני לא סומכת לגמרי על העולם שיסתדר בלעדי ושאני בלעדיו, ושמשהו יקרה אם אני לא אהיה, שאני אהיה אם משהו לא יקרה. נשמע מצחיק אולי אבל זה מה שיצא כשניסיתי לשוב ולשאול את עצמי בתגובה לפחד מדבר מסויים- "ואז מה?... מה יקרה?". אחרי זה לא הצלחתי לענות יותר. אני מתמודדת עם פחד דרך פשוט להרגיש אותו בצורה כמה שיותר טהורה, להתמקד בו, להתמקד בתחושות הגוף- בדפיקות הלב, בקור, ברעד. ממש "להסתכל לו בעיניים". לפעמים בעקבות זה הוא פשוט הופך לאנרגיה נקייה בעלת עוצמה רבה. וגם דרך להתבונן בו ולתקשר איתו כאילו היה ישות נפרדת ממני ולחבק אותו/ ללטף/ לדבר ברכות/ לאהוב- כפעולה שאני עושה ביני ובין עצמי, ואז גם לאהוב את הסיטואציה ההפוכה מהדבר המפחיד. לפעמים כדאי לי דווקא ללכת אל הדבר שמפחיד אותי, ולפעמים כדאי לי להמתין שאתחזק יותר ואצבור יותר מודעות, ועד אז אולי ללכת לשם רק בדמיון כדי לראות מה נשאר לי לנקות. הרבה פעמים לאחר שאני עושה עבודה עם עצמי אינני זקוקה כבר לעבור דרך אותה הסיטואציה המפחידה.

 

[אמיר השני]

אני לא יודע אם להגיד את זה בפני כול

ם, אבל , אני אוהב אותך. רוצה להגיד משהו נוסף, רק אחד... עכשיו : אין דבר כמוות. אין. אנחנו חיים בעולם בטוח. האנרגיה לא נעלמת, היא רק משתנה. רק משתנה. מתפתחת, מתחזקת, מסתגלת, לעולם, אבל לעולם - אינה מתה. אין דבר כמוות. זוהי אש ל יה (אשליה) ברמת הבבילון, ברמת ה - אין-קסם. רק שקר, זה הכל, לפחד למות. (לעבור את המחסום הזה, ניראה שאפשר להתחיל בטייל פעם בחודש, על שפת הים של ממלכת שמבאלה... ) אין דבר כמוות. אנחנו, חוט השני שלנו, הלב שבנו, ניצחי. והוא חלק בלתי נפרד מאיתנו. תמיד. אנחנו ניצחיים!!! איזה כיף... המון אהבה,

 

[o fri]

אמירי