האדם הנאור -

[צחי שוחט]

ינוקא אני ממש בדעה שלך....

ומקווה שלא אצטרך להתגלגל יותר.
למה ?
אם לא אתגלגל יותר, זה אומר שניקיתי הכל והגשמתי את מלוא הפוטנציאל האינסופי שבי. דבר התומן בתוכו הרבה טוב.
אבל עלייה וקוץ בה - אם ''הרבה טוב,ך'', אז למה לא לחזור ולהינות עם קצת?

בנוסף - העניין הוא באמת לא לסחוב את הגלגולים. כמו שנאמר בפסקה - הנאור לא זוכר את מה שאינו משמש אותו. ובעצם בגלגולים עוברים קורסים, שאם אתה מצליח בהם, אתה יכול להמשיך הלאה...עד סוף התואר. אחרת תמשיך לחזור על הקורסים, בדרך כלל עם הקושי שמנע ממך להצליח בהם.

 

[למואל א]

ה"הרבה טוב" הוא כאין וכאפס לעומת המצב

של גמר התיקון. לזה כנראה התכוונו בכל התיאורים של עולם הבא/גן עדן/נירוונה, אני מבין את הכוונה אינטואיטיבית.
בבודהיזם מוסבר באריכות ההבדל בין נירוונה לבין מצבים שונים בסמסרה שגם אם זה ב"עולם האלים" שמדובר על גן עדן לכל דבר ועניין, עדיין זה נחשב סבל לעומת החופש המוחלט. ביהדות יש גם הסבר שכל ההנאות של העולם הזה כולן יחד, של כל האנשים, לא שוות לרגע אחד בעולם הבא, ובנצרות כמובן גן העדן-המצב האידיאלי של הבריאה, זה אושר בלתי נתפס, וכן הלאה.
למשל קראתי הסבר נוצרי כלשהו שבגן עדן יש לאנשים אפשרות לעשות כל מיני דברים שונים, אבל הם יעדיפו לשיר ולהלל את אלהים כי הם יראו שזה האושר הכי גדול והמצב הכי טוב בשבילם, הרבה יותר מאשר לפגוש קרובי משפחה שמתו וכו'

ויש גם גישה רוחנית שאתה כל הזמן מתפתח לעוד ועוד טוב, כי המוחלט הוא אינסופי, והנמשה (אתה) שמתפתחת ומתקרבת למוחלט בעולמות הרוחניים, כל הזמן "מתקרבת" לאלהים והאושר לא נגמר מתישהו
זה גם דומה לבודהיצ'יטה, שהוא לא מגיע למצב של המוחלט וזהו, אלא כל הזמן עושה עוד ועוד טוב וזה גם המצב האידיאלי בשבילו

 

[צחי שוחט]

יש בכך הגיון, למרות שאף אחד לא יכול

להעיד בגוף ראשון, או אפילו שלישי, איך זה באמת בגמר התיקון.

 

[neophile]

הלשון האשלגית

מדבר על הרצון לקבל האינסופי .

קראתי בספר של אברהם הירירה שיש ראייה קבלית של אדם קדמון כאשה של האינסוף שזה מקבלי לדעתי לראייה של שיווא ופראווטי , זה אותו נושא דתי .

מלכות היא כתר של רמה נמוכה יותר אבל איזה כתר הוא "כתר הכתרים" ?
אני מוצא שליהודים יש אובססיה עם כתר הכתרים הזה כשהקבלה מדברת על לפחות שילוש של כוחות של דעת חכמה בינה .

כלומר הראייה הדתית הזאת שמקדשת את האחד בכלל לא נאמנה לקבלה לדעתי .

רק אדם קדמון הוא "רצון לקבל וזהו" .
הנשמות כמו גם העולמות נובעים מאדם קדמון בעוד שאדם קדמון נובע משום מקום , מהאינסוף ואיננו יכולים להבין זאת .

כל הנושא של הגילגולים גם כן , מתרחש בתוך אדם קדמון .

בשפה הדאויזם - האינסוף ואדם קדמון נמצאים ביחס של יאנג ויין
הנשמה האחת נבעה מהיין אבל שבירת הנשמות היא בגלל היאנג .

 

[ינוקא1]

מה שאתה הופך לעיקר

הוא לא העיקר , ואילו האחדות היא כן העיקר.

בקבלה וביהדות לפחות.

 

[lightflake]

הארה זה להיות מודע לרמה הרבה יותר עמוקה

של המציאות מאשר כל האירועים שאתה מדבר עליהם, יותר מכל הרמה של החוויות,
לכן, לא משנה אילו חוויות נוראות אפילו יכולות לקרות, המודעות לרמה העמוקה יותר תשאר בעינה.
האדם יכול אז לומר שהרמה העמוקה היא באמת אלוהים, אושר, חסד, שלמות... וברמה של םני השטח ממשיכים לקרות רעידות אדמה, שואות ומה שתרצה... אותו אדם ידע שאותם אנשים שכרגע נמצאים בתפקיד של אכזריים עושים מה שעושים מתוך בורותם והוא אף יכול לחוש חמלה עליהם...

 

[neophile]

לדעתי הקטע הזה מדבר על שלמות

כשאתה שלם עם כל מה שסביבך אז אתה לא בעמדה של התנגדות אלה ההפך - של נתינה .

אני מוצא הקבלות רבות בין המושג הסיני של Qian לבין המושג הקבלי כתר .
האקטיביות השלווה .

נתינה טוטאלית .

כשאתה "הולך בדרכי השמיים" אתה בוחר להדמות לנותן ומהצד של הנותן יש רק רחמים גמורים .

הרחמים הם הקו האמצעי והוא מביא שם כל מני דוגמאות להפכים - לדוגמה להצטער על זה שהתעוררת מחלום "טוב" .
אז יש צד של חסד ודין - אבל אתה בוחר ברחמים .

 

[צחי שוחט]

תלמידה שלי בקשה ממני בפייסבוק לפרט

הנה מעט פרוט:
הנושאים עליהם מדובר לדעתי:
דרך השמיים, התנהלות בחברה ובסביבה, עשייה, אי עשייה, שינה, ערות, תפישה עצמית, נשמה, זרימה.....וביבי.
מתכונות הנאור :
1.חיים ומוות - חייו כפעולת השמיים : מעל הכל, רואים את הכל, מזינים את מה שמתחתם, ללא הבדלה, זורמים.מותו הוא אינו אלא שינוי, לא סוף, לא עצירה. שינוי בתנועה. בנוסף - המוות הוא המכנה המשותף לכל היצורים. הוא מציין בכך את האחדות ואת זה שהמוות מחבר בין כולם.
2.בהמשך – חייו זורמים מעצמם ומותו מנוחה.
3.יין ויאנג - כשאינו נע הוא יין וכשהוא נע הוא מפיץ עצמו כמו היאנג. מפיץ - מבטא עצמו.
4.הוא לא מנסה לשמח אף אחד ולא מנסה להרע. חי את חייו – חייה ותן לחיות.
5.כשיש עליו לחץ, הוא מגיב, זז. לא מתנגד, רגיש לתחושת ההשפעות עליו ומודע להן. כמו באומנות הטאי צ'י.
6.הוא פועל מתוך צורך. לא יוצר לעצמו עשייה מיותרת.
7.לא מעסיק עצמו בחוכמה שאינה שימושית לו ובזכרונות מיותרים. כלומר לא סוחב עליו את החיים, לא מחזיק דברים שאין לו שימוש בהם.
8.הגשמה עצמית – הוא הולך בקו השמיים שלו, במסלול הטבעי לו ולכן אף פעם אינו נפגע. הכל פועל כחלק מטבעו ולמענו.
9.יחסים עם הסביבה – אף אחד לא מתעריו בענייניו, אין אדם שמאשים אותו בדבר והרוחות הרעות לא מטרידות אותו – למי שמאמין.
10.הוא אינו עסוק בחרדות.
11.הוא לא מתכנן דברים, נותן לעצמו להגיע לעשייה ללא תכנון. אין לא הכנות מוקדמות.
12.הוא אינו מציג עצמו לראווה, אינו מראה את יכולתו למען תהילה.
13.בשנתו אין לו חלומות שמפריעים לו, שנתו שלווה ונעימה ממנה הוא מתעורר ללא צער –" אוף לקום עכשיו? בשביל מה אני קם? איזה באעסה לא בא לי לקום."
14.הרוח שלו, נשמתו - טהורה. נקייה מאבק העולם ותחלואותיו.
15.אין לו חשיבות עצמית, הוא אינו מתייחס לקיים באופן אישי, כל מה שקורה תחת השמיים מתקבל אצלו. הוא בקבלה מוחלטת של החיים, מבחינתו הכל נכון. הוא לא מעסיק עצמו ב"מחאה חברתית". ביבי בסדר, המחירים בסדר, אירן...