הבא נדייק: דוד לא היה הראשון שהנהיג חלוקה
שויונית, כבר אברהם הנהיג זאת לפניו, במלחמה בה נעזר בענר אשכול וממרא. אצל דוד הוצרכו לשבל על הכלים כי היה חשש מהעמלקים, כך שגם מי שלא לחם בפועל בעצם היה עסוק בשמירה. במצלחמת מדיין לעומת זאת, זו היתה מלחמה יזומה ולא נראה שהיה חשש למתקפה, ולכן לענ"ד ללוחמים הגיע יותר. ולעניין מה שכתבתי על בני גד, אפשר לפרש בשני פירושים: הפירוש האחד, אי הבנה שיושבה בסוף אחרי שהצדדים הבהירו את עמדתם - בני גד מבקשים את עבר הירדן, משה חושש שהם מתחמקים מהכניסה לארץ וממלחומות עליה ושוטף אותם , הם מסבירים את כוונתם, ומשה מתרצה ומתנה תנאים שאם יעמדו בהם יוכלו להשאר בעבר הירדן. הפירוש השני, הוא שמשה מלמד אותם מוסר. הם מקדימים בדבריהם את הצאן לנשים ולילדים, ומשה הופך להם את הסדר ועונה להם תחילה על בניית ערים למשפחה ורק אחר כך גדרי צאן. הפירוש הזה נאה, אבל מתעלם במכוון מהצורך הראשוני לגדור את הצאן שלא ילך לאיבוד, מה שעושה כל רועה בתור דבר ראשון.