האביר שחור הלב
הקיץ כמעט נגמר ועוד מעט שוב יהיה קר ובלב שלי שיר מושר על עולם יפה ואכזר. בכיור ערמה של כלים ושוב רבים השכנים אך עלי הם כלום לא יודעים, האם הם בכלל שומעים מבעד לקירות העבים טוב שהם שותקים. משיטה ברווזים באמבט המים מהווים לי מקלט אז עוצמת את עיני והקצף מדבר אלי את זקוקה לגבר הגון, באוויר יש ריח עז של טיגון ומרחוק עולה ניגון. על המדשאה הירוקה בשמלת מלמלה צחורה כולה תחינה אילמת פוסעת עלמה במצוקה ואציל על סוסו הלבן מושיט לה ידו לקחתה הרחק הרחק מכאן אל קרקע בטוחה אך בטרם תעלה על סוסו, קולטת זווית עינה את צלו של האביר שחור הלב הדורה היא חרבו מבטיחה לה פחד נורא וכאב משפילה העלמה מבטה, להסוות את מר ייאושה והאציל כבר התעייף מלהושיע נשמתה התועה הסתלק הוא לדרכו בשעטה פרועה. פוקחת אני שוב את עיני ומוחה את הקצף מפני, מתערבב הוא עם דמעותיי לו רק לא היו אלה חיי.
הקיץ כמעט נגמר ועוד מעט שוב יהיה קר ובלב שלי שיר מושר על עולם יפה ואכזר. בכיור ערמה של כלים ושוב רבים השכנים אך עלי הם כלום לא יודעים, האם הם בכלל שומעים מבעד לקירות העבים טוב שהם שותקים. משיטה ברווזים באמבט המים מהווים לי מקלט אז עוצמת את עיני והקצף מדבר אלי את זקוקה לגבר הגון, באוויר יש ריח עז של טיגון ומרחוק עולה ניגון. על המדשאה הירוקה בשמלת מלמלה צחורה כולה תחינה אילמת פוסעת עלמה במצוקה ואציל על סוסו הלבן מושיט לה ידו לקחתה הרחק הרחק מכאן אל קרקע בטוחה אך בטרם תעלה על סוסו, קולטת זווית עינה את צלו של האביר שחור הלב הדורה היא חרבו מבטיחה לה פחד נורא וכאב משפילה העלמה מבטה, להסוות את מר ייאושה והאציל כבר התעייף מלהושיע נשמתה התועה הסתלק הוא לדרכו בשעטה פרועה. פוקחת אני שוב את עיני ומוחה את הקצף מפני, מתערבב הוא עם דמעותיי לו רק לא היו אלה חיי.