נוטפת תשוקה
New member
הָיֹה הָיָה
בחדרי הצ'ט
הוא היה ירון 30. היא היתה ורד 33. הם נפגשו בצ'ט של תפוז. השורה הראשונה ששלח לה, היתה היי עם פרח. זה התחיל במשחק, הוא שאל שאלה והיא היתה אמורה להשיב ומיד אחריה הוא השיב על אותה שאלה ולאחר מכן היא שאלה וחוזר חלילה. בהתחלה בעלה היה שותף, הוא זרק שאלות שהיא שאלה (כדורגל לדוגמא חחח) כך למדו להכיר זה את זו וכך התחילה שיחה ידידותית על הא ודא, נישואים, ילדים, חיתולים, עבודה, חברים, תחביבים, החיים...היא למדה ממנו שכשיש כאבי אוזניים כדאי לקחת שמן זית ולחמם אותו מעט! ולהזליף לאוזן. היא למדה שזה אכן עוזר. כל יום באותה השעה הם נפגשו באותו המקום, חיכו זה לזו ופרשו לחדר פרטי בו לא היתה כניסה לאף אחד. ימים ארוכים שהתחלפו לשבועות ארוכים ששוחחו ביניהם לאורך שעות בלילות. השאלות הפכו לאישיות יותר, חודרניות יותר, כמוסות יותר. עבר יותר מחודש ובאחת ההודעות נשלח מס' טלפון. היא חיכתה לבוקר בקוצר רוח ובשעה שנקבעה מראש היא חייגה בחשש מה, שהתבדה כשהקול מעבר לקו היה גברי ונעים להפליא. הפליגו בשיחה כמו חברים משכבר הימים. היא הגיעה לעבודה והיתה צריכה לנתק. בשעה 12:30 כשסיימה לעבוד, מיד חייגה שוב והשיחה המשיכה כל הדרך הביתה. פתאום לשניהם היתה אוזן קשבת, את "יש עם מי לדבר" כנראה המציאו עליהם. הוא מהצפון הרחוק, היא במרכז. זה לא הפריע. זה היה נעים. היתה גם תקשורת במיילים, אך הצ'ט היה זמין יותר וקל יותר ובטוח יותר (כך היא חשבה). הריגוש כבר היה באויר. השיחות עברו לפסים אינטימיים עד מאוד. ההיכרות היתה כה מעמיקה שזה התקדם כמובן מאליו. החודשים חלפו. אשתו עבדה כמנהלת שיווק בחברה מחו"ל ונסעה רבות מעבר לים. בעלה עבד כאיש שיווק בכל הארץ ורבות הפעמים שיצא בשעות הקטנות של הלילה לנסיעות ארוכות. פתאום הלילה הפך ליום, והיום...נשאר יום. מאיפה הכוחות? אדרנלין זורם, זו התשובה.
ואז זה הגיע. "אני שוכב במיטה וחושב עליך....אפשר לדבר?" "ברור". היא ענתה. הטלפון בבית צלצל (כן, היה נוח יותר לדבר מבית לבית, זה לפני הזמנים של דילים כאלה ואחרים בסלולרים). אני ערום ועומד לי חזק כ"כ ורק את במחשבתי. מבקש שתתפשטי גם. היא כבר היתה ערומה לחלוטין, מתחת לשמיכת הפוך החמה. בחוץ גשם זלעפות וקור אימים, מתחת לשמיכה חם ונעים. שפופרת הטלפון באוזן, אז קחי את היד ולטפי את הצואר ולאט לאט רדי לכוון השד הימני. הרטיבי את האצבע ואז את הפיטמה. עכשיו נשפי עליה ועברי לשניה. היא עשתה הכל ברצון ובחשק גדול, אבל לא הצליחה לתת הוראות משלה. הוא תיאר לה בדיוק כל תזוזה של ידיו שלו. במקביל היא המשיכה עם שלה. אט אט ירדו שניהם בליטופים לאורך הבטן, לטבור ואז...ליטוף קל במפשעות. האוירה התחממה, הקולות העדינים הפכו להתנשפויות קלות. עברו לירכיים הפנימיות, שניהם התלטפו וחזרו למפשעה. היא לקחה את האצבע המורה וליקקה אותה היטב ובמהירות שלא תתייבש החדירה אותה לעצמה. התחילה לעלות ולרדת במורד הפתח החם והלוהט. הוא מורה לה את הדרך, קצת בחוץ, קצת בפנים, הרטיבות כבר עשתה פלאים, האצבע פילסה את דרכה לדובדבן שבקצפת. הוא היה נפוח ורועד כולו. האצבע תופפה עליו בעדינות. הוא סיפר לה איך עולה ויורד עם היד על הז' שלו שזקור ועומד להתפוצץ. חכה לי, היא אמרה כמעט בלי קול. המשיכה לתופף כבר לא בעדינות רבה, האגן הצטרף בתנועות עולות ויורדות, ממש חגיגה. היא שמעה אותו מתנשם ומתנשף וקורא בשמה עד לזעקה, אני גומר! זה לא לקח הרבה, עוד שניה, לא יותר. היא לחצה ולחצה והנה גם אצלה הרגע הגדול הגיע, היא זעקה בשקט ככל האפשר, גומרת עכשיו! וזרם עבר בכל גופה, רטט בלתי נשלט. הם גמרו ממש ביחד. הנאה צרופה.
***כעבור זמן מה***
החדר של ורד וירון נפתח, הם חיכו זה לזו וסגרו את הכניסה.
ו: אז מה נשמע הערב?
י: זהו, הערב לא נשמע, רק נראה. מה?!?!? בואי תכנסי לאתר הזה ......ניכנס ביחד ונטייל.
ן: וואו, עולם חדש נגלה בפניי, חנות מלאה בכל-טוב. לאן אתה גורר אותי?
י: קדימה לכי למחלקת הווברטורים, תבחרי לך אחד.
ו: תעזור לי, לך יש אחד כזה, אני לא מכירה.
י: לכי לעמ' 2 תבחרי צבע וקדימה.
ו: כמו חיילת ממושמעת, עברתי לעמ' 2 והצבעים משגעים אחד יותר יפה מהשני, הלכתי על הורוד. נראה לי מדליק. קניתי.
י: תתחדשי הוא אמר. תוך שבוע זה אצלך, תוך שבועיים זה אצלנו.
י: מה?!?! למה אתה מתכוון?
י: בעוד שבועיים אנחנו נפגשים.
ו: מה?!? מאיפה זה בא לך? לא ראינו אחד את השניה, אמנם תכננו, דיברנו אבל לא קבענו מתי, זה לא היה באופק, מה קרה פתאום?
י: ואת רוצה להגיד לי שאת לא סקרנית? כבר חודשים שאנחנו מתכתבים ומדברים כמעט כל יום, שעות, ואת לא סקרנית? אני כבר מתפוצץ מסקרנות, מת לראות אותך, להרגיש אותך.
ו: סקרנית מאוד, אבל רחוקה מהמחשבה של להפגש. איפה אתה? איפה אני? המרחק עצום? מה קרה פה פתאום?
י: הזדמנות נפלאה, יש לי פגישה בת"א ביום שני בשעה 8 בבוקר, זוכר שיום שני זה יום די פנוי שלך בעבודה, אז מיד אחרי הפגישה אנחנו נפגשים ויש לנו את כל היום. אודיע לך שעה ומיקום.
ו: או קיי, אקח יום חופש, אין בעיה עם יום שני, אבל......ת"א בעייתית בשבילי, לא יכולה להסתובב יותר מידי, צריכה לדעת מקום מדויק והכי חשוב להגיע רגע אחד לפניך. ואל תשכח, אתה נכנס עם עיניים מכוסות וכך גם אני אהיה. מבטיח? כי אני מבטיחה ומקיימת.
י: מבטיח, אל תדאגי, כבר הכנתי צעיף, הוא באוטו. ואת אל תשכחי להביא את הצעצוע החדש שלך, נחנוך אותו ביחד.
ו: מקווה שיגיע עד אז ואם כן, אתאפק ואחכה לך.
***כעבור שבוע***
הצעצוע הגיע, איזה מזל שאני עובדת חצי משרה, רצתי לדואר והוצאתי את החבילה. טמנתי אותה עמוק בתיק וחזרתי הביתה. נעלתי את הדלת. נכנסתי למקלחת החמה ויצאתי מיד לחדר. על המיטה פתחתי את החבילה ושם הוא עמד נוצץ ומבריק הפנתר הורוד
)) מיד טלפון לירון: הצעצוע פה, לא מחכה לך, רוצה להשתמש בו עכשיו, תעזור לי.
תחשבי על הפגישה שלנו בשבוע הבא, את מחכה לי במיטה ערומה, הצעצוע ביד ואת מפעילה את הרטט. תרדי איתו לכוון שד אחד ותעברי לשני. עם היד השניה תרדי במורד הבטן למפשעה. תלטפי את עצמך ובמקביל תרדי עם הצעצוע לאותו הכיוון, עד שתגיעי כבר תהיי רטובה.
זה עובד בדיוק כמו שאתה אומר, אני לא צריכה הוראות, הוא מצא את דרכו לבד למערה החמה והרוטטת. אוףףףףף איזה חום נהיה פה פתאום, הרטט הזה מרעיד לי את הנשמה. האגן עולה ויורד,הפנתר נכנס עמוק עוד יותר ויוצא, מתמקד בכפתור הפלאים. זה לקח דקות ספורות עד שצרחתי בקולי קולות, זאת היתה גמירה מהסרטים ואני לבד!!
תודה ירון, אתה מורה דרך נהדר, נתראה בשבוע הבא. מחכה.
***כעבור שבוע***
יום ראשון בבוקר הודעתי בעבודה על יום חופש למחרת, הודעתי בבית שלוקחת את האוטו סופסוף למוסך (מקבלת שם רכב חלופי, אידיאלי בשביל להסתובב בת"א מבלי להתקל באנשים מוכרים) ולאחר מכן בחופש, שלא יחכו לי עד אחה"צ.
הצעצוע כבר ארוז עמוק עמוק בתיק. את סט הלנז'רי היפה שאני אוהבת החבאתי בארון עד למחר בבוקר. הכל מוכן ומזומן. איזו התרגשות, אין לי רגע מנוחה, המחשב בבית מקולקל, לא מצליחה להרגע. רוצה ללכת כבר לישון שיעבור הזמן, אבל מה זה....השעה רק 17:00 זה ייראה קצת מוזר. 19:30 סמס: דחוף חייבים לדבר עכשיו. אוףףףף מה קרה? מיד יוצאת ל"שכנה" מצלצלת....
חודשים ארוכים עברו עלינו ואף פעם לא שמעתי אותו מגמגם כ"כ, עצוב כ"כ: ורד תשמעי, אני נאלץ לבטל את מחר, אני כ"כ מצטער, חיכיתי ליום הזה מאוד, אני לא מאמין שאני זה שמבטל, אבל אין ברירה.
את החופש שלי לא ביטלתי, תיקנתי את האוטו, טיילתי לי לבדי, עיבדתי את כל שעבר עלי, זה אפילו קצת עזר לי להתגבר על האכזבה.
** עבר יותר מעשור, אולי ירון קורא אותי ואינני יודעת, תן סימן, אני כבר אדע**
בחדרי הצ'ט
הוא היה ירון 30. היא היתה ורד 33. הם נפגשו בצ'ט של תפוז. השורה הראשונה ששלח לה, היתה היי עם פרח. זה התחיל במשחק, הוא שאל שאלה והיא היתה אמורה להשיב ומיד אחריה הוא השיב על אותה שאלה ולאחר מכן היא שאלה וחוזר חלילה. בהתחלה בעלה היה שותף, הוא זרק שאלות שהיא שאלה (כדורגל לדוגמא חחח) כך למדו להכיר זה את זו וכך התחילה שיחה ידידותית על הא ודא, נישואים, ילדים, חיתולים, עבודה, חברים, תחביבים, החיים...היא למדה ממנו שכשיש כאבי אוזניים כדאי לקחת שמן זית ולחמם אותו מעט! ולהזליף לאוזן. היא למדה שזה אכן עוזר. כל יום באותה השעה הם נפגשו באותו המקום, חיכו זה לזו ופרשו לחדר פרטי בו לא היתה כניסה לאף אחד. ימים ארוכים שהתחלפו לשבועות ארוכים ששוחחו ביניהם לאורך שעות בלילות. השאלות הפכו לאישיות יותר, חודרניות יותר, כמוסות יותר. עבר יותר מחודש ובאחת ההודעות נשלח מס' טלפון. היא חיכתה לבוקר בקוצר רוח ובשעה שנקבעה מראש היא חייגה בחשש מה, שהתבדה כשהקול מעבר לקו היה גברי ונעים להפליא. הפליגו בשיחה כמו חברים משכבר הימים. היא הגיעה לעבודה והיתה צריכה לנתק. בשעה 12:30 כשסיימה לעבוד, מיד חייגה שוב והשיחה המשיכה כל הדרך הביתה. פתאום לשניהם היתה אוזן קשבת, את "יש עם מי לדבר" כנראה המציאו עליהם. הוא מהצפון הרחוק, היא במרכז. זה לא הפריע. זה היה נעים. היתה גם תקשורת במיילים, אך הצ'ט היה זמין יותר וקל יותר ובטוח יותר (כך היא חשבה). הריגוש כבר היה באויר. השיחות עברו לפסים אינטימיים עד מאוד. ההיכרות היתה כה מעמיקה שזה התקדם כמובן מאליו. החודשים חלפו. אשתו עבדה כמנהלת שיווק בחברה מחו"ל ונסעה רבות מעבר לים. בעלה עבד כאיש שיווק בכל הארץ ורבות הפעמים שיצא בשעות הקטנות של הלילה לנסיעות ארוכות. פתאום הלילה הפך ליום, והיום...נשאר יום. מאיפה הכוחות? אדרנלין זורם, זו התשובה.
ואז זה הגיע. "אני שוכב במיטה וחושב עליך....אפשר לדבר?" "ברור". היא ענתה. הטלפון בבית צלצל (כן, היה נוח יותר לדבר מבית לבית, זה לפני הזמנים של דילים כאלה ואחרים בסלולרים). אני ערום ועומד לי חזק כ"כ ורק את במחשבתי. מבקש שתתפשטי גם. היא כבר היתה ערומה לחלוטין, מתחת לשמיכת הפוך החמה. בחוץ גשם זלעפות וקור אימים, מתחת לשמיכה חם ונעים. שפופרת הטלפון באוזן, אז קחי את היד ולטפי את הצואר ולאט לאט רדי לכוון השד הימני. הרטיבי את האצבע ואז את הפיטמה. עכשיו נשפי עליה ועברי לשניה. היא עשתה הכל ברצון ובחשק גדול, אבל לא הצליחה לתת הוראות משלה. הוא תיאר לה בדיוק כל תזוזה של ידיו שלו. במקביל היא המשיכה עם שלה. אט אט ירדו שניהם בליטופים לאורך הבטן, לטבור ואז...ליטוף קל במפשעות. האוירה התחממה, הקולות העדינים הפכו להתנשפויות קלות. עברו לירכיים הפנימיות, שניהם התלטפו וחזרו למפשעה. היא לקחה את האצבע המורה וליקקה אותה היטב ובמהירות שלא תתייבש החדירה אותה לעצמה. התחילה לעלות ולרדת במורד הפתח החם והלוהט. הוא מורה לה את הדרך, קצת בחוץ, קצת בפנים, הרטיבות כבר עשתה פלאים, האצבע פילסה את דרכה לדובדבן שבקצפת. הוא היה נפוח ורועד כולו. האצבע תופפה עליו בעדינות. הוא סיפר לה איך עולה ויורד עם היד על הז' שלו שזקור ועומד להתפוצץ. חכה לי, היא אמרה כמעט בלי קול. המשיכה לתופף כבר לא בעדינות רבה, האגן הצטרף בתנועות עולות ויורדות, ממש חגיגה. היא שמעה אותו מתנשם ומתנשף וקורא בשמה עד לזעקה, אני גומר! זה לא לקח הרבה, עוד שניה, לא יותר. היא לחצה ולחצה והנה גם אצלה הרגע הגדול הגיע, היא זעקה בשקט ככל האפשר, גומרת עכשיו! וזרם עבר בכל גופה, רטט בלתי נשלט. הם גמרו ממש ביחד. הנאה צרופה.
***כעבור זמן מה***
החדר של ורד וירון נפתח, הם חיכו זה לזו וסגרו את הכניסה.
ו: אז מה נשמע הערב?
י: זהו, הערב לא נשמע, רק נראה. מה?!?!? בואי תכנסי לאתר הזה ......ניכנס ביחד ונטייל.
ן: וואו, עולם חדש נגלה בפניי, חנות מלאה בכל-טוב. לאן אתה גורר אותי?
י: קדימה לכי למחלקת הווברטורים, תבחרי לך אחד.
ו: תעזור לי, לך יש אחד כזה, אני לא מכירה.
י: לכי לעמ' 2 תבחרי צבע וקדימה.
ו: כמו חיילת ממושמעת, עברתי לעמ' 2 והצבעים משגעים אחד יותר יפה מהשני, הלכתי על הורוד. נראה לי מדליק. קניתי.
י: תתחדשי הוא אמר. תוך שבוע זה אצלך, תוך שבועיים זה אצלנו.
י: מה?!?! למה אתה מתכוון?
י: בעוד שבועיים אנחנו נפגשים.
ו: מה?!? מאיפה זה בא לך? לא ראינו אחד את השניה, אמנם תכננו, דיברנו אבל לא קבענו מתי, זה לא היה באופק, מה קרה פתאום?
י: ואת רוצה להגיד לי שאת לא סקרנית? כבר חודשים שאנחנו מתכתבים ומדברים כמעט כל יום, שעות, ואת לא סקרנית? אני כבר מתפוצץ מסקרנות, מת לראות אותך, להרגיש אותך.
ו: סקרנית מאוד, אבל רחוקה מהמחשבה של להפגש. איפה אתה? איפה אני? המרחק עצום? מה קרה פה פתאום?
י: הזדמנות נפלאה, יש לי פגישה בת"א ביום שני בשעה 8 בבוקר, זוכר שיום שני זה יום די פנוי שלך בעבודה, אז מיד אחרי הפגישה אנחנו נפגשים ויש לנו את כל היום. אודיע לך שעה ומיקום.
ו: או קיי, אקח יום חופש, אין בעיה עם יום שני, אבל......ת"א בעייתית בשבילי, לא יכולה להסתובב יותר מידי, צריכה לדעת מקום מדויק והכי חשוב להגיע רגע אחד לפניך. ואל תשכח, אתה נכנס עם עיניים מכוסות וכך גם אני אהיה. מבטיח? כי אני מבטיחה ומקיימת.
י: מבטיח, אל תדאגי, כבר הכנתי צעיף, הוא באוטו. ואת אל תשכחי להביא את הצעצוע החדש שלך, נחנוך אותו ביחד.
ו: מקווה שיגיע עד אז ואם כן, אתאפק ואחכה לך.
***כעבור שבוע***
הצעצוע הגיע, איזה מזל שאני עובדת חצי משרה, רצתי לדואר והוצאתי את החבילה. טמנתי אותה עמוק בתיק וחזרתי הביתה. נעלתי את הדלת. נכנסתי למקלחת החמה ויצאתי מיד לחדר. על המיטה פתחתי את החבילה ושם הוא עמד נוצץ ומבריק הפנתר הורוד
)) מיד טלפון לירון: הצעצוע פה, לא מחכה לך, רוצה להשתמש בו עכשיו, תעזור לי.תחשבי על הפגישה שלנו בשבוע הבא, את מחכה לי במיטה ערומה, הצעצוע ביד ואת מפעילה את הרטט. תרדי איתו לכוון שד אחד ותעברי לשני. עם היד השניה תרדי במורד הבטן למפשעה. תלטפי את עצמך ובמקביל תרדי עם הצעצוע לאותו הכיוון, עד שתגיעי כבר תהיי רטובה.
זה עובד בדיוק כמו שאתה אומר, אני לא צריכה הוראות, הוא מצא את דרכו לבד למערה החמה והרוטטת. אוףףףףף איזה חום נהיה פה פתאום, הרטט הזה מרעיד לי את הנשמה. האגן עולה ויורד,הפנתר נכנס עמוק עוד יותר ויוצא, מתמקד בכפתור הפלאים. זה לקח דקות ספורות עד שצרחתי בקולי קולות, זאת היתה גמירה מהסרטים ואני לבד!!
תודה ירון, אתה מורה דרך נהדר, נתראה בשבוע הבא. מחכה.
***כעבור שבוע***
יום ראשון בבוקר הודעתי בעבודה על יום חופש למחרת, הודעתי בבית שלוקחת את האוטו סופסוף למוסך (מקבלת שם רכב חלופי, אידיאלי בשביל להסתובב בת"א מבלי להתקל באנשים מוכרים) ולאחר מכן בחופש, שלא יחכו לי עד אחה"צ.
הצעצוע כבר ארוז עמוק עמוק בתיק. את סט הלנז'רי היפה שאני אוהבת החבאתי בארון עד למחר בבוקר. הכל מוכן ומזומן. איזו התרגשות, אין לי רגע מנוחה, המחשב בבית מקולקל, לא מצליחה להרגע. רוצה ללכת כבר לישון שיעבור הזמן, אבל מה זה....השעה רק 17:00 זה ייראה קצת מוזר. 19:30 סמס: דחוף חייבים לדבר עכשיו. אוףףףף מה קרה? מיד יוצאת ל"שכנה" מצלצלת....
חודשים ארוכים עברו עלינו ואף פעם לא שמעתי אותו מגמגם כ"כ, עצוב כ"כ: ורד תשמעי, אני נאלץ לבטל את מחר, אני כ"כ מצטער, חיכיתי ליום הזה מאוד, אני לא מאמין שאני זה שמבטל, אבל אין ברירה.
את החופש שלי לא ביטלתי, תיקנתי את האוטו, טיילתי לי לבדי, עיבדתי את כל שעבר עלי, זה אפילו קצת עזר לי להתגבר על האכזבה.
** עבר יותר מעשור, אולי ירון קורא אותי ואינני יודעת, תן סימן, אני כבר אדע**
