האמת שזה היה דיי פשוט
אמרתי לכם, את כל הערב בילינו עם שני החבר'ה הארגנטינגים, שהם מנוסים ממש. הם ידעו שלוקח בערך שעה אז שהם מתחילים להתקפל אז כמו שסיפרתי את השעה הזאת העברנו בהתנפלות וצעקות על מנהל הארנה על הפתיחה המאוחרת השער שלנו לעומת השני. השעה הזאת חלפה לה בצ'יק צ'ק, הלכנו לשער אחד, פיט גילה להם שהלהקה יוצאת מהשער האחורי ואז פשוט המתנו להם שיצאו. חיכינו בערך 10 אנשים שם. רוג'ר לא עצר ביציאה אלא לבחור אחד שנופף בידיים שלו כמו משוגע ואנחנו במקרה עברנו שם. אבל כבר סיפרתי, חשבתי כנראה שרוג'ר אשכרה יחכה לי שאני ארוץ להביא את הפנקס וכשחזרתי הוא בדיוק נסע הרחק הרחק ממני. עם בריאן ופול זה ממש לא היה בעיה. שניהם כשיצאו עצרו לכל המעריצים, פול נשאר באוטו לחתום ובריאן יצא ונתן יחס לכל מי שרק ביקש. ג'נטלמן אמיתי מה אני אגיד. ואפילו אניטה כשעברה נופפה בחיוך למי שעמד שם. הדבר שהייתי צריכה כדי להשיג את הדברים האלה זה מעט תעוזה והרבה סבלנות (בעיקר מצד אמא שלי שהיה קשה לשכנוע שנשאר עוד קצת). אבל עשיתי את זה! הההאא