נדירליאל
Well-known member
טוני החתול כתב בסטטוס שלו על הפרק האחרון https://www.tapuz.co.il/threads/
-דוקטור-הו-2024-עונה-1-
-או-2005-עונה-14-
-או-1963-עונה-40.15664217/post-145794244
"
אוקי, מצטער אבל אני מאוכזב.
כל העניין הזה ובסוף שום דבר לא מיוחד ברובי?
הסיבה שאמא שלה הייתה חשובה זה בגלל שהם לא ידעו מי היא?
היא הצביעה על שלט רחוב וככה נתנה לרובי את השם שלה (למרות שאף אחד לא יכל לדעת)"
אני קורא את הפרק האחרוןן אחרת לגמרי. אינני מאוכזב, כי האירוניה העצמית בפרק מחוללת מהומות, גם כשהד"ר פולט את ססמת ה"ניו-אייג'" - .האדם הכי מיוחד הוא האדם הממוצע . האירוניה הזו גם צובעת את כל הסדרה בצבעים אחרים, ולא רק עלילתיים, מיתולוגיים אלא גם פוליטיים, חברתיים, מתיחסים לבעיות מרכזיות בעולם בו אנחנו חיים.
-דוקטור-הו-2024-עונה-1--או-2005-עונה-14--או-1963-עונה-40.15664217/post-145794244"
אוקי, מצטער אבל אני מאוכזב.
כל העניין הזה ובסוף שום דבר לא מיוחד ברובי?
הסיבה שאמא שלה הייתה חשובה זה בגלל שהם לא ידעו מי היא?
היא הצביעה על שלט רחוב וככה נתנה לרובי את השם שלה (למרות שאף אחד לא יכל לדעת)"
אני קורא את הפרק האחרוןן אחרת לגמרי. אינני מאוכזב, כי האירוניה העצמית בפרק מחוללת מהומות, גם כשהד"ר פולט את ססמת ה"ניו-אייג'" - .האדם הכי מיוחד הוא האדם הממוצע . האירוניה הזו גם צובעת את כל הסדרה בצבעים אחרים, ולא רק עלילתיים, מיתולוגיים אלא גם פוליטיים, חברתיים, מתיחסים לבעיות מרכזיות בעולם בו אנחנו חיים.
אני לא מאוכזב בכלל, נהפוך הוא - הפרק העלה טענה פילוסופית מרתקת שמתכתבת עם ד'קארט, קאנט וכל הפילוסופים שעוסקים בזמן ובתודעה. הוא טען: זכרון הוא הזמן. נכון זה לא מה שאיינשטיין טען, זו לא טענה מדעית אבל זו טענה מספיק חזקה להחזיק את הטארדיס בחיים.
לא התאכזבתי מכך שהשם של אמא של רובי הוא גולת הכותרת ונקודת החולשה של "מוות" סוקת', האל המצרי היפהפה , דמוי אנוביס- שוב ושוב בעונה הזו מתגלה חרדה עמוקה מהטכנולוגיה, מאובדן האינדווידואליות עקב מאגרי מידע והתפתחות ב"מ [טארדיס]. סוקת לא הצליח למצוא את האדם היחיד שאפשר להופכו לאבק, בזכות החבור למאגרי מידע - לכן לא רובי, לא הדוק' ומלאני שהפכה לנציגת סוקת' בחיים.
שימו לב לכף שהפכה לזיכרון!! [המתכת זוכרת. רעיון שלענ"ד שאוב מסדרת חולית, בטח בדיבור של נפחים המעצבים מתכת ומדברים על זיכרון המתכת, שלא אזכיר מזרוני גומי שזוכרים את הגוף] הכף כמו דא"ק [ דיסק און קי], היא משנה את מציאות המוות לגמרי, את הכליון.
וכן
הנרטיב הכי בסיסי בתרבות האנושית יש-אין - שבפילוספיה פוסט מלחמת העולם השנייה הפך למרכיב בסיסי אצל היידגר, סארטר ואחרים.
והשימוש הנהדר ב"חול" כביטוי ל- אין, להתאיינות. שוב שימוש מבריק במטאפורות מוכרות היטב. [שעון החול- למי ששכח].
בגדול -
עונה שלמה הסובבת סביב רובי סאדנדיי, עם ד"ר WHO שחור, דו-מיני, גנדרן וטרזן, חכם כמו אש ועומד מול כליונו יותר מפעם.
בין לבין אנחנו משתתפים בכמה הרפתקאות מקסימות שיש בהן גם ביקורת חברתית רצינית.
ובוודאי אנחנו עדים לתחזיות דיסטופיות של התפתחות AI וחברות ב"מ תוקפניות [גוגל, ווינדוז, אפל וכו' וכו' וכו']
לא התאכזבתי מכך שהשם של אמא של רובי הוא גולת הכותרת ונקודת החולשה של "מוות" סוקת', האל המצרי היפהפה , דמוי אנוביס- שוב ושוב בעונה הזו מתגלה חרדה עמוקה מהטכנולוגיה, מאובדן האינדווידואליות עקב מאגרי מידע והתפתחות ב"מ [טארדיס]. סוקת לא הצליח למצוא את האדם היחיד שאפשר להופכו לאבק, בזכות החבור למאגרי מידע - לכן לא רובי, לא הדוק' ומלאני שהפכה לנציגת סוקת' בחיים.
שימו לב לכף שהפכה לזיכרון!! [המתכת זוכרת. רעיון שלענ"ד שאוב מסדרת חולית, בטח בדיבור של נפחים המעצבים מתכת ומדברים על זיכרון המתכת, שלא אזכיר מזרוני גומי שזוכרים את הגוף] הכף כמו דא"ק [ דיסק און קי], היא משנה את מציאות המוות לגמרי, את הכליון.
וכן
הנרטיב הכי בסיסי בתרבות האנושית יש-אין - שבפילוספיה פוסט מלחמת העולם השנייה הפך למרכיב בסיסי אצל היידגר, סארטר ואחרים.
והשימוש הנהדר ב"חול" כביטוי ל- אין, להתאיינות. שוב שימוש מבריק במטאפורות מוכרות היטב. [שעון החול- למי ששכח].
בגדול -
עונה שלמה הסובבת סביב רובי סאדנדיי, עם ד"ר WHO שחור, דו-מיני, גנדרן וטרזן, חכם כמו אש ועומד מול כליונו יותר מפעם.
בין לבין אנחנו משתתפים בכמה הרפתקאות מקסימות שיש בהן גם ביקורת חברתית רצינית.
ובוודאי אנחנו עדים לתחזיות דיסטופיות של התפתחות AI וחברות ב"מ תוקפניות [גוגל, ווינדוז, אפל וכו' וכו' וכו']
נערך לאחרונה ב:
