זו שאלה מעניינת מאוד
ודנים בה הרבה. השאלה הגדולה היא, כמובן, אם היה לו משהו לעשות בכלל. מה הוא היה עושה? צועק? עושה הפגנות מול שער המלך? אני לא חושב שפרס של אז היתה טובה בהרבה מאיראן של היום, בכל הקשור לחופש הביטוי וכו'. ודאי לא בדברים הנוגעים למלך אישית. ובאמת, שים לב שהפעלים הנוגעים בלקיחתה של אסתר הם סבילים: "ותלקח אסתר", אותה מבהלים, לה נותנים הכל - היא גם "לא בקשה דבר". אם זה לא המרד הצנוע היחיד שהיא יכולה לעשות במסגרת שלטון החוק, אני לא יודע מה היא היתה יכולה עוד לעשות. נקודה שניה הקשורה קשר הדוק לעניין היא העדרו של שם ה' מהמגילה. ברור שיד נעלמה מסובבת את כל האירועים מתחילה ועד סוף, אבל בעליה של היד כלל לא מוזכר, אפילו במקומות שזה ממש זועק: "רווח והצלה יעמוד ליהודים מ...מקום אחר"; גם בצום שאסתר קוראת - צום, זה אומר שפונים למישהו, אבל האם הוא מוזכר? שלא כבכל תיאור מקראי אחר של צום - בכלל לא. מהי המשמעות של העדרות שם ה'? זו שאלה טובה, וקולמוסים רבים נשתברו עליה. אחת הנקודות שמועלות היא שכאן מתחילה תקופת הגלות, שבה הניסים הנסתרים, ויד ה' שפועלת מאחורי ההיסטוריה כ"יד נעלמה", מתחילים לשחק תפקיד משמעותי - תום תקופת גילוי הפנים (על ריבוי המופתים, הנביאים, גילוי ה' במקדש וכו'), ותחילת תקופת הסתר הפנים, והמסר הוא שה' מסובב את הסיבות, גם אם הוא לא נזכר בכלל ולא רואים אותו בגילוי. ועל כך אמרו חז"ל: "אסתר מן התורה מניין? - "ואנכי הסתר אסתיר"". ישנה נקודה נוספת, שמגילת אסתר היא תחילתה של תקופה חדשה שבה המצוות באות מלמטה, ולא מלמעלה - תקופת התקנות והמנהגים, תקופת ה"קיימו וקבלו". [אינני אומר שלא היו כאלה בזמן בית ראשון - אבל הדגש לא ניתן עליהן בכלל.] בפעם הראשונה אנו נפגשים במצוות שהיהודים מקבלים עליהם מעצמם (ובאמת גם בעזרא ונחמיה יש דברים דומים לזה קצת, של "כריתת אמנה" לקיים את דברי התורה, קבלה לתרום למקדש סכום קבוע, וכו'). מדובר, אגב, לא רק במסכות ורעשנים (ואני תמה מתי הם נכנסו לעסק), כי אם במצוה שדורשת השקעה ממונית רבה - משתה, משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים. וכיסי הדל יעיד. אגב, אם תקרא את סיום המגילה בדקדוק תראה שלקח לחג הזה זמן עד שהוא התקבל ופשט. זה חידוש עצום, לחדש חג על חגי התורה, ולא מתקבל בקלות. נוסף על כך, ישנה עוד בעיה בחג השמח לנצחון היהודים על הגויים, בגלות. בלשון חז"ל: "שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות. שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות! שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס". עכשיו מצאתי מקור של חז"ל שמביא את שני הדברים (ירושלמי, מגילה, פרק א הלכה ה): ר' ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: מה עשו מרדכי ואסתר? כתבו אגרת ושלחו לרבותינו, שכן אמרו להם: מקבלין אתם עליכם שני ימים הללו בכל שנה? אמרו להן: לא דיינו הצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצין להוסיף עלינו עוד צרתו של המן? חזרו וכתבו להן אגרת שנייה - הדא הוא דכתיב "לקיים עליהם את אגרת הפרים הזאת השנית". - מה היה כתוב בה? אמרו להן: אם מדבר זה אתם מתייראים, הרי היא כתובה ומעלה בארכיים: "הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס"! ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: שמונים וחמשה זקנים, ומהם שלשים וכמה נביאים, היו מצטערין על הדבר הזה; אמרו: כתיב "אלה המצות אשר צוה ה' את משה" - אלו המצות שנצטוינו מפי משה, וכך אמר לנו משה: אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה, ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר?! לא זזו משם נושאים ונותנין בדבר, עד שהאיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם ומצאו אותה כתובה, בתורה ובנביאים ובכתובים: הדא היא דכתיב {בעמלק}: "ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר" - 'זאת' תורה כמה דתימר "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל"; 'זכרון' אלו הנביאים: "ויכתב ספר הזכרון לפניו ליראי ה'" וגו'; 'בספר' אלו הכתובים: "ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר". עד כאן לשונם. היו צריכים לסמוך את הדבר על דברי התורה, שכן אפשרות של חידוש דברים שלא מפי ה' היא מסוכנת מאוד, ופתח לנתינת תורות חדשות בידי כל הרוצה.
