דת ורוחניות

דת ורוחניות

אומרים שאין הבדל בעצם בין השניים... אבל אני מסתכלת על אחי, אומנם הוא מאושר אבל הרבה אנשים שפנו לדת בעצם תולים את האחריות על חייהם באלוהים. הם חושבים שהכל תלוי בהתנהגות המוסרית שלהם כלפיו, חוקים נוקשים שהחברה מפעילה עליהם. ברוחניות יש לי את החופש והכח לשנות את המציאות בעצמי. אני חלק מאלוהים. לא חלים עלי כללים בכוח- מה שאני רוצה אני מאמצת ומה שלא לא... אז איך זה דומה? מגע הקסם
 

natalynataly

New member
דת זה לא חוקים נוקשים של החברה....

כלומר שיש כאלה שחווים את זה ככה. אבל זו לא הדת. הדת זה חוקים והנחיות שעוזרים להתחבר לחלק האלוקים שבתוכינו. גם כאן, אף אחד לא משגיח על ההתחברות שלך... לכן יכול להיות אדם כביכול "דתי" אבל שאין לו קשר לאלוקים, כי הוא סתם עושה את הדברים. אבל אם אתה רוצה להתחבר לרוחניות, להתחבר למשהו עליון - הכללים של הדת מאד מאד עוזרים. אתן דוגמא אמיתית מהיום, וזו סתם דוגמא: אחר הצהריים התפללתי, פשוט התפללתי.. והרגשתי כל כך טוב עם זה. הרגשתי שאני מתרוממת אל על... רציתי להתפלל עוד ועוד... וכך עשיתי, הוספתי קטעים - סתם מה שמתחשק לי. מילים שמדברות אליי ... וזה היה פשוט כיף. זה ממש לא בשביל לרצות איזו חברה או איזה רב. ... זה בשבילי. זו הבחירה שלי.
 

ניני5

New member
אני קוראת ספר על מה עושות הנשמות

בין הגילגולים. הוא מדבר שם על עניין הדתיות בחיים על פני האדמה. הוא אומר שזה בכלל לא משנה לגבי הנשמה. כל הנשמות, גם לא המאמינות מגיעות לאותו מקום, פחות או יותר. כולן מקבלות יחס של אהבה מישויות מפותחות. יש לנו החילוניים יחס של רומנטיקה כלפי האנשים הדתיים. אבל לדת ולאמונה מתחנכים. האמונה באלוהים הוא עניין של חינוך. אם ילד מתחנך בבית על אמונה דתית הוא יהיה דתי. יש מעטים שחוזרים בתשובה, מגיעים לדת דרך הלימודים או חווויה דתית. ויש גם חוזרים בשאלה, כאלה שעזבו את הדת. אבל אלה לא תנועות המוניות. הרוב נשארים היכן שנולדו.
 

mimeli

New member
לא ממש מסכימה אתך..

אני חושבת שיש שני דברים שונים, אחד- זה בן אדם ששומר מצוות. אוכל כשר,שומר שבת,וכו'. הוא עושה זאת אולי מתוך הרגל, חינוך וכו'. כמו שאמרת. השני - מחובר בנשמתו אל הה"ניצוץ האלוקי" שבו. יכול להיות שהוא בעצמו קורה לזה "יקום" או שם אחר..אבל תכל'ס כולנו מתכוונים לדבר אחד. לפעמים אפשר למצא אותם בבן אדם אחד. אחד, שמקיים את המצוות מתוך אהבה, מתוך התחברות אמיתית. אתן לך דוגמה, אישית משהו: אני עוד רחוקה מלהיות שמה ..אבל בדרך. אבא שלי חזר בתשובה כשהייתי בת 4. ועד גיל 27 בערך קיימתי מצוות פחות או יותר מתוך מה שנקרא "יראה ופחד"(..שמה..) ומתוך הרגל. היה לי גם "מרד" קטן בגיל התבגרות, שבו שאלתי את כל השאלות ששואלים בד"כ בגיל הזה..ודי יצאתי מזה מחוזקת. אבל בסביבות גיל 27 בערך, עקב משבר אישי קשה, התחלתי להתחבר באמת לבורא עולם.קשה לי לתאר איך זה קרה בדיוק..לא הייתה "שתיפת מוח" או משהו..רק איזה תובנה עמוקה ואמיתית. זה עושה את קיום המצוות למשהו שונה. כעת אני רואה אותם לא כ"עול" וקושי או מתרד..אלה כמפת דרכים. לא שאני מדי פעם(לא מאתים) מתעלמת לצערי מהמפה ומנסה ללכת בדרך "שלי"..רק כדי לגלות שהיה עדיף להשאר בדרך שמציונת על המפה. אני לא חושבת שזה סותר את מה שקראת בספר..כי בורא עולם (או היקום או..)אוהב אותו אהבת אמת כמו שאנחנו. ללא תנאי. וכל "המגירות" והבחנות האלה של "דתי"/"חילונ" אנחנו יצרנו. הם לא קיימים באמת. רק בראשים שלנו. סימון.
 

ניני5

New member
סימון, את לא יודעת איך זה להיות

מחוץ לאמונה היהודית. אבל אולי אסביר קצת את ההבדל. כשאני מחליטה החלטות אני לא לוקחת בחשבון את בורא עולם. אני בכלל לא חושבת עליו. אני מקשיבה לאיזה קול פנימי ומשם אני מקבלת הדרכה. לולי היו לי ילדים ונכדים גם לא הייתי עושה את החגים היהודיים. אני לא בעניין של לעשות דוקא, אז לכן אני כן עושה אותם. אלה הימים הכי שנואים עלי. אני לא מרגישה יהודיה או כל לאום אחר. אני מרגישה אזרחית העולם. אין לי מחויבות לשום דת. אני יהודיה כי נולדתי לאם יהודיה וזה הכל. אני נגד מילה לבנים כמו שאני נגד מילה לבנות אצל המוסלמים, וכמו שאני נגד כל ניתוח שמטיל מום בגוף. אם זה היה תלוי בי, בני לא היה נימול. וגם לא נכדי. מילה זאת לא חובה לגבר בכדי להיות יהודי. אז מה קושר אותי לארץ? הכל חוץ מיהדות. פעם הייתי בניו יורק ביום כיפור, אז הלכתי לבית הכנסת הקונסרבטיבי, כי הזמינו אותנו. היתה תפילה יפה עם רבנית בהריון עוגב ומקהלה. לא נשמע לי יהודי במיוחד. חשתי שאני נמצאת באיזה תיאטרון עם שאו טוב. יש המוני אנשים כמוני במדינה, והם חיים מעולה עם עצמם. הדת ממש לא חסרה להם. והם לא מרגישים כמו "תינוק שנשבה", אין להם שום רצון להיות דתיים. עבדתי במשך 20 שנה עם דתיים וחרדים, וזה רק חיזק את החילוניות שלי. למדתי מהם מה זאת שינאה. זאת תכונה שמעולם לא הייתה שלי. אני שמחה שהיא לא חדרה עמוק אלי. אין לי שינאה לעמלק, ואני מודה על כך לחינוך ההומני שקבלתי בילדותי בירושלים, בבתי ספר מעולים וגם באוניברסיטה. אני גם לא שונאת את הגרמנים שחיסלו את רוב משפחתי. אין בי שנאה. אני שמחה על כך, כי זה רגש מתועב שגורם המון ייסורים לזה שיש לו את זה. הרגשתי שהבוס שונא אותי, למרות זאת מעולם לא שנאתי אותו. ריחמתי עליו על צרות האופקים שלו שנובעת מהדת. אני מרגישה אדם אוהב ללא ריטואלים של דת.
 
וזה שקראת את זה עושה את זה נכון?

כתבו הרבה ספרים בעולם, בחלקם יש דברים מאוד מעניינים ובחלקם יש תאוריות בערך של גרוש.
 

ניני5

New member
מיילס טג , לא בטוחה בכל התיאוריות

גם לא בתנ"ך. אבל כן מאמינה לחוויות שעברתי בעצמי. החוויות האלה מתאימות למה שאני קוראת. הם קרו לי עוד לפני שבכלל דיברו על זה. משהו כמו לפני 35שנה.
 

איל באש

New member
זה אותו רעיון בסיסי אבל פירוש אחר

"איש באמונתו יחיה" אם את מתחברת לרוחניות כפי שהגדרת זה יופי. לכי לאן שאת מרגישה שטוב לך, עשי מה שאת אוהבת. לך כפי הנראה לא מתאימה דרך הדת. יש אנשים שזה בדיוק מה שהם מבקשים על מנת להיות יכולים להיות רוחניים. כל אדם בדרכו ועם מה שמתאים לו. השוני בין בני האדם כמו הדמיון הוא קסם החיים. הנטייה לשים את הדגש על אלוהים שמחוץ לנו מקורה לפני המון שנים שהדתות רצו לחזק את עצמן, אז הם עזרו לגיבוש ונטיעת הרעיון שהאל נמצא מחוץ לנו. הדתות עצמן באו כפתרון , ז"א באו כמתווכות בין האדם למקום, בין האדם לאלוהים. באו הדתות ואמרו : "אם אתה רוצה להתחבר לאלוהים אנחנו נעזור לך, בוא האמן בנו קיים מצוותינו וחוקינו וככה תתחבר לאלוהים". רעיון יפה מיסודו. אבל מה שקרה הוא שהדתות רצו את הכוח לעצמן, רצו להיות שולטות, ואז לחבר את האדם לדת בא ממקום של הטפה והפחדה המונית. ככה עברו להן השנים והאדם התרחק מן הטבע ומן האלוהים שבו פנימה, והדת תפסה מקום מרכזי יותר ויותר בחיבור הזה של האדם ש"התרחק" ו"סטה" מדרך הישר, אל האלוהים, אך ממקום של פחד וחוקיות, ממקום של עשה ואל תעשה , ממקום של חוסר אהבה ושכחת הדרך. היום יש כל כך הרבה התנגדות לדתות השונות מכיוון שהאדם מתעורר אל הרוחניות ואל ההבנה שיש עולם חדש שנברא יום יום, שיש חיים מעבר, שיש לנו את היכולת להשפיע לשנות וליצור את החיים שלנו בעצמנו ש אלוהים נמצא בנו פנימה, כולנו יחד וכל אחד לחוד זה חלק מאלוהים ואלוהים לכן הדתות נחלשות , ולכן יש רעידת אדמה כוללת אצל כולנו לגבי נושא האמונה באל שנמצא מחוץ לנו. רעיון זה סותר את ההבנה שתופסת תאוצה, את ההבנה שאלוהים זה הכל שכולל גם אותנו וגם את הטבע ועוד ועוד.. אבל הכל תואם זמן ומקום. בזמנים ההם שהדתות צמחו ותפסו מקום נכבד בעולם, בני האדם אכן היו "רחוקים" מדרך הישר, חיו בשכחה ובערות גדולה, לכן הדתות היו רעיון אדיר, רק פורשו ועוותו עם הזמן על ידי פירושים שונים . היום למשל הזמן שונה והמקום משתנה ולכן הדתות אינם משמשות אותנו כבעבר, היום אנחנו לומדים להתעורר אל הרוחניות שבנו פנימה, לומדים להתחבר אל השפע הפנימי שלנו, ואז הצורך משתנה מן הסתם. אפשר להביט על הדת מהרבה זוויות, ואפשר היום לראות את הרעיונות העמוקים והמיוחדים המושרשים בה כאמת אחת כללית שכולנו מדברים עלייה בשפות שונות ובמקומות שונים,משחר ימי האנושות ועד היום, ואפשר גם לא. כל אחד ודרכו, כל אחד ואמונתו הוא.
 
פרט קטן.

נאמר "צדיק באמונתו יחיה" , זה שונה ע"י החילוניים (אני ממש לא אוהב את המילה הזו) כדי שיתאים להם ל "איש באמונתו יחיה". לטעמי הדת זה סוג של רוחניות רק בצורה ותפיסה שונה, זה רוחניות שמשלבת המון דרך חיים (לטוב ולרע). לומר שיש רעידת אדמה זה דבר שקשה לומר כשהדת קיימת כבר אלפיים שנה כשמנגד הזרם הרוחני האחרון אולי בן כמה מאות שנים. אני חושב שהרבה אנשים מדברים כאן על דתות בלי הבנה אמיתית לגבי הגדרת האלוהות של כל הדתות ובלי ידע אמיתי ומבוסס לעומק. בכל מקרה, אולי אפשר לארח איזה רב שיענה לשאלות והשקפות רוחניות של הדת לגבי החיים, זה יכול להיות מאוד מעניין.
 

איל באש

New member
לדוגמא טאנטרה היא בת 5000 שנה

ורוחניות בכלל עוד משחר ימי האנושות קיימת ולמה ? אנחנו יצורים רוחניים הבאים לחיות בגוף פיזי רוחניות יצוקה בנו , אנחנו נשמות החיות בתוך גוף פיסי.
 

ניני5

New member
נכון איל, יש נשמות מאוד ותיקות

שבאות להתארח בגופים פיזיים. אלה לרוב אנשים חכמים ולא תמיד אנשים מצליחים, בתפיסה של החברה. הנשמות הותיקות מנסות לעזור למה שיותר אנשים להתגבר על המיכשולים בחייהם. לרוב הן תומכות ללא תמורה, הסיפוק שלהן נובע מעצם היכולת לשנות משהו אצל האדם הסובל.
 
למעלה