אין הרי תשובה אחת
יש מדינות שבהן כמו בישראל חייבים להינשא בבית דין דתי ואין נישואין של בני שתי דתות שונות (למשל: איראן, סעודיה); יש מדינות שבהן לא רק שיש הפרדה, אלא שכל גילוי של סימני דת במתקן ממשלתי (נגיד: קישוטים לקראת חג המולד בבי"ס ציבורי) מעורר מחלוקת וסערה (= ארה"ב, לפחות בתיאוריה - זאת מדינה גדולה ולא דין בי"ס בעיר גדולה, רב תרבותית וליברלית כדין בי"ס ציבורי בעיר קטנה, שמרנית , שרוב אוכלוסייתה נוצרית אדוקה). ויש גם הרבה מדינות באמצע. בגרמניה למשל מי שמעוניין, מצהיר על עצמו כחבר בדת מסוימת בפני המדינה, ומשלם מס נוסף על הכנסותיו שנקרא "מס כנסייה". המס נועד למימון פעילויות הארגון הדתי (זאת אומרת, המדינה מעורבת במימון הארגון הדתי). אם יש 20 מיליון קתולים בגרמניה, הם משלמים מיסים שמממנים את פעילות הכנסייה הקתולית בגרמניה, אבל שאר 60 מיליון הגרמנים לא תורמים לארגון שהם לא חלק ממנו. המדיניות בבתי ספר תלויה בין המדינות הפדרליות השונות אבל ברובן מותר להכניס לבתי ספר ממלכתיים שיעור *בחירה* של דת (התלמיד יכול לבחור איזה שיעור דת - יש למשל שני בתי ספר ציבוריים בברלין שמציעים שיעורי יהדות) ומותר לתלמידים לקחת חופש בימי חג של הדת שלהם. מצד שני, יש נישואין אזרחיים, בתי עלמין אזרחיים, ובאופן כללי - מי שאינו מעוניין בקשר עם ארגון דתי, לא "יאלץ" לפגוש אותו. ** משפטים כמו in god we trust או one nation under god לאו דווקא מעידים על חוסר הפרדה. בסופו של דבר, יש את המישור החוקי ויש את המישור התרבותי. במישור החוקי - ארה"ב היא אחת מן המדינות שבהן קיימת הפרדה מלאה בין דת למדינה (כלומר, אין דת מדינה, ארה"ב היא לא מדינה נוצרית, ואין כפייה של הדת בשום מקום ממלכתי), אבל חופש הדת בארה"ב גם עודד פריחה ולבלוב של דתיות ושל חשיבה דתית שדווקא במדינות אירופה (שהיו במשך שנים לא-מופרדות) לא הייתה קיימת, וכתוצאה מכך, נוצרה תרבות שבה דווקא יש יחסית הרבה התעסקות בדת במרחב הפרטי (עד כדי כך שלהצהיר בפומבי שאתה אתאיסט זאת למשל התאבדות לפוליטיקאי) בעוד שבאירופה נוצרה תרבות "אנטי". אגב, in god we trust עדיין לא אומר איזה god
