דרמת החיים
כמה פעמים שמענו את המשפט: "החיים הם במה ואנו השחקנים על במה זו"? כמה פעמים אמרו לנו את המשפט: "שחקן טוב נשאר על הבמה (מצליח בחייו) שחקן לא טוב נופל מהבמה (נכשל בחייו)"? בואו נניח שהמשפטים הנ"ל הם "האמת הראשונה" של חיינו הגשמיים, "האמת השניה" הוא המוות. בואו ונשאל את השאלה הבאה, מה ניתן ללמוד מהמשפטים הנ"ל (האמת הראשונה)?. לדעתי ניתן ללמוד שאנו יכולים להיות "הצופים" בדרמה של חיינו, ואנו יכולים להיות גם "השחקנים" באותה דרמה. "שחקנים" מכיוון שזו האמת הראשונה בחיינו הגשמיים. "צופים" מכיוון שזו זכות הבחירה שלנו, בעצם זו זכות בחירה למי שלמד וקיבל את הכללים והחוקים הקיימים בדרמת החיים, ושואף לשחק את תפקידו בדרמה באיכות גבוה ואמיתית. אנו יכולים לשחק בדרמת החיים שלנו באיכויות גבוהות ואמיתיות מכיוון שאנו מכירים את עצמנו, אנו מכירים ומודעים לאיכויות הנשמה האמיתית שלנו למרות ההתכחשות החיצונית לקיומה, (אחד מחוקי היקום הוא מודעות הנשמה לזהותה האמיתית) הכחשות אלו מאפשרות לנו לעטוף את עצמנו בתוויות, בהגדרות ובתארים שיאפשרו לנו זהות ושייכות, זהות ושייכות גשמית. אך אנו לא צריכים זהות שאולה זו, הזהות הגשמית שלנו יכולה להיות הזהות הקוסמית שלנו, והזהות הקוסמית שלנו היא שאנו נשמות טהורות שמשחקות בדרמת החיים את תפקידן, כאשר נגביר את המודעות להיותנו נשמה טהורה נפתח יכולות הקשבה והבנה לזהותנו האמיתית והטהורה. אנו יודעים מי אנחנו רק אם נקשיב לאמת היוצאת מתוכנו בכנות ובאומץ, אנו יודעים מי אנחנו אם נאפשר לעצמנו להביט בדרמת החיים שמסביבנו ובתוכנו ונשאל את השאלות הנכונות: 1. מה חלקי בדרמה שאני צופה/ שותף לה? 2. מה אני חווה בדרמה המתחוללת בתוכי ומסביבי? 3. כיצד אני צריך להגיב לדרמה? 4. האם אני עכשיו השחקן או הצופה בדרמה? 5. האם התגובה שלי לדרמה תעשיר אותי באנרגיות או תפחית ממני אנרגיות? כל אחד יכול לבחור לעצמו את השאלות שמתאימות לו, כל אחד יכול לבנות לעצמו את השאלות שיעשירו את תבונתו ויאפשרו לו להיות בפוקוס לדרמה המתחוללת מסביבו. הגלה לכם סוד קטן, השאלות לא חשובות, השאלות הן רק כלי המאפשר לנו לעצור את הדרמה, להיות צופה, לבחון, להיכנס לפוקוס ולעורר את המודעות לדרמה מסביבנו. עצירה זו מאפשרת לנו לבחון את תפקידנו בדרמה, את השחקן שבנו ואת תפקידנו וחלקנו בדרמה. עצירה זו מעוררת את המודעות לזכות הבחירה שלנו בדרמת חיינו ובדרמה חייהם של אחרים, הרי הכל נקבע, הכל ידוע מראש, אך לנו יש את זכות הבחירה, זכות איכות המשחק בתפקיד שבחרנו בו ושניתן לנו באהבה ע"י אלוהים בגלגול הזה. אם בחרנו להיות הצופים הדרמה שמסביבנו (לפני שאנו בוחרים להיות שותפים) אנו יכולים לצפות ב: דרמות שליטה וכוח, סחטנות רגשית, צורך בזהות ושייכות, בתלות, בכאב ובאכזבה, בחמלה, באמפתיה ובאהבה, במחשבותינו, רגשותינו. תפקיד הצופה מאפשר לנו לחוות את היותנו מאסטר לחיינו, אנו יכולים לשחק בזכות הבחירה ללא צורך להתערב בדרמה המתחוללת, פרט להתערבות מנטלית. ולאחר השבחנו את הדרמה אנו יכולים לבחור עם להיות שותפים לדרמה או לא להיות שותפים, אנו יכולים ליבחור את איכות השותפות שלנו בדרמה, במשחק, בתפקיד ולבצע את תפקידנו, משחקנו בטוהר ובאהבה. כאשר אנו בוחרים להיות שותפים לדרמה, לשחק את תפקידנו רצוי שנעשה זאת בצורה טהורה, בכנות ובאומץ ע"מ לסיים גלגול זה ללא חובות קארמתיים. מחייך אוהב תמיר
כמה פעמים שמענו את המשפט: "החיים הם במה ואנו השחקנים על במה זו"? כמה פעמים אמרו לנו את המשפט: "שחקן טוב נשאר על הבמה (מצליח בחייו) שחקן לא טוב נופל מהבמה (נכשל בחייו)"? בואו נניח שהמשפטים הנ"ל הם "האמת הראשונה" של חיינו הגשמיים, "האמת השניה" הוא המוות. בואו ונשאל את השאלה הבאה, מה ניתן ללמוד מהמשפטים הנ"ל (האמת הראשונה)?. לדעתי ניתן ללמוד שאנו יכולים להיות "הצופים" בדרמה של חיינו, ואנו יכולים להיות גם "השחקנים" באותה דרמה. "שחקנים" מכיוון שזו האמת הראשונה בחיינו הגשמיים. "צופים" מכיוון שזו זכות הבחירה שלנו, בעצם זו זכות בחירה למי שלמד וקיבל את הכללים והחוקים הקיימים בדרמת החיים, ושואף לשחק את תפקידו בדרמה באיכות גבוה ואמיתית. אנו יכולים לשחק בדרמת החיים שלנו באיכויות גבוהות ואמיתיות מכיוון שאנו מכירים את עצמנו, אנו מכירים ומודעים לאיכויות הנשמה האמיתית שלנו למרות ההתכחשות החיצונית לקיומה, (אחד מחוקי היקום הוא מודעות הנשמה לזהותה האמיתית) הכחשות אלו מאפשרות לנו לעטוף את עצמנו בתוויות, בהגדרות ובתארים שיאפשרו לנו זהות ושייכות, זהות ושייכות גשמית. אך אנו לא צריכים זהות שאולה זו, הזהות הגשמית שלנו יכולה להיות הזהות הקוסמית שלנו, והזהות הקוסמית שלנו היא שאנו נשמות טהורות שמשחקות בדרמת החיים את תפקידן, כאשר נגביר את המודעות להיותנו נשמה טהורה נפתח יכולות הקשבה והבנה לזהותנו האמיתית והטהורה. אנו יודעים מי אנחנו רק אם נקשיב לאמת היוצאת מתוכנו בכנות ובאומץ, אנו יודעים מי אנחנו אם נאפשר לעצמנו להביט בדרמת החיים שמסביבנו ובתוכנו ונשאל את השאלות הנכונות: 1. מה חלקי בדרמה שאני צופה/ שותף לה? 2. מה אני חווה בדרמה המתחוללת בתוכי ומסביבי? 3. כיצד אני צריך להגיב לדרמה? 4. האם אני עכשיו השחקן או הצופה בדרמה? 5. האם התגובה שלי לדרמה תעשיר אותי באנרגיות או תפחית ממני אנרגיות? כל אחד יכול לבחור לעצמו את השאלות שמתאימות לו, כל אחד יכול לבנות לעצמו את השאלות שיעשירו את תבונתו ויאפשרו לו להיות בפוקוס לדרמה המתחוללת מסביבו. הגלה לכם סוד קטן, השאלות לא חשובות, השאלות הן רק כלי המאפשר לנו לעצור את הדרמה, להיות צופה, לבחון, להיכנס לפוקוס ולעורר את המודעות לדרמה מסביבנו. עצירה זו מאפשרת לנו לבחון את תפקידנו בדרמה, את השחקן שבנו ואת תפקידנו וחלקנו בדרמה. עצירה זו מעוררת את המודעות לזכות הבחירה שלנו בדרמת חיינו ובדרמה חייהם של אחרים, הרי הכל נקבע, הכל ידוע מראש, אך לנו יש את זכות הבחירה, זכות איכות המשחק בתפקיד שבחרנו בו ושניתן לנו באהבה ע"י אלוהים בגלגול הזה. אם בחרנו להיות הצופים הדרמה שמסביבנו (לפני שאנו בוחרים להיות שותפים) אנו יכולים לצפות ב: דרמות שליטה וכוח, סחטנות רגשית, צורך בזהות ושייכות, בתלות, בכאב ובאכזבה, בחמלה, באמפתיה ובאהבה, במחשבותינו, רגשותינו. תפקיד הצופה מאפשר לנו לחוות את היותנו מאסטר לחיינו, אנו יכולים לשחק בזכות הבחירה ללא צורך להתערב בדרמה המתחוללת, פרט להתערבות מנטלית. ולאחר השבחנו את הדרמה אנו יכולים לבחור עם להיות שותפים לדרמה או לא להיות שותפים, אנו יכולים ליבחור את איכות השותפות שלנו בדרמה, במשחק, בתפקיד ולבצע את תפקידנו, משחקנו בטוהר ובאהבה. כאשר אנו בוחרים להיות שותפים לדרמה, לשחק את תפקידנו רצוי שנעשה זאת בצורה טהורה, בכנות ובאומץ ע"מ לסיים גלגול זה ללא חובות קארמתיים. מחייך אוהב תמיר