אז אם כך לא במקרה נבחר הנושא ../images/Emo13.gif
יש הרבה זוויות להסתכל על הקהילה. דווקא הנשים הלסביוֹת, אצל חלקן הלסביוּת היא בלתי נפרדת מהיותן פמיניסטיות, ויש לא מעט דוגמאות בנושא (ראי ראיון עם חנה ספרן במוסף סופשבוע האחרון של מעריב, וגם בזמן הורוד את יכולה לעתים למצוא חומר רלונטי). ככאלו, הן רוצות להציג גם עמדה אנטי חברתית ולהעמיד אלטרנטיבה. כל תיאוריית הקוויר שמתפתחת בשנים האחרונות נולדה שם לדעתי, ואני חושב שזאת יכולה להיות נקודת התבוננות מעניינת. השאלה שיש לשאול היא לא למה הצורך הזה להתבודד או להתבלט, והסיבה נעוצה אגב בדיוק ב"פשוט להיות שייכים לחברה" כדברייך. לדעתי, וללא כל קשר לנטייה המינית שלי, החברה נמצאת במקום רחוק מאוד מהמקום שבו הייתי רוצה לראות אותה, והמיינסטרים לעתים אף מעורר אצלי בחילה. זה לא קשור לזה שאני הומו, זה קשור לזה שהחשיבה שלי בראש ובראשונה שונה אולי מהרוב. באותה המידה יש גם סטרייטים שהמיינסטרים ידחה אותם. אני חושב שזה שהומואים ולסביות מקבלים את עצמם כמו שהם ונותנים לעצמם לגיטימציה להיות מי שהם ומה שהם מקרינה את עצמה בפשטות מאוד החוצה, ואז כשיש מסה קריטית כזו, השינוי נראה גם כלפי חוץ, דהיינו - בחברה. לגבי עניינך האישי בנושא... אני חושב שאם את רוצה מאוד לנסות משהו שכזה, לא כדאי לפחד להוביל את הבחירה שלך. גם אם תתנסי עם בנות מינך זה לא אומר עלייך דבר, וגם אם לא. השאלה היא האם יש לך בעיה עם עצמך והזהות המינית שלך או שלא. כי אם אין, אז אין לך מה להתעסק עם זה, אבל אם יש - אז לא כדאי לטאטא את זה מתחת לשטיח, כי זה לא נעלם. כך זה, אגב, לגבי כל פחד אנושי. עד שלא נתמודד פנים מול פנים עם הפחד שלנו, נשאר בו.
עם הסמינר והכי חשוב - עם עצמך
מאור.
